גרסה ראשונה:
באחד האשכולות (משיח לא בא, בינתים, אולי נתארגן)
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=5&topic_id=2883911&forum_id=1364
העליתי דיון קצרצר על השיר היפהפה "על כפיו יביא".
אני מעתיק שוב:
נראה לי שהמשיחיות היא, מצד אחד, חלום שנועד להחזיק אותנו במציאות הקיימת, האפורה, המרה, לפעמים השחורה. פעם יהיה טוב. מחכים.
מצד שני, כאשר נשארים רק עם אמונה, זה יכול להביא לשיתוק.
יצא לי לשמוע, בימים האלו, בעיצומן של ההכנות לפסח, קול זמר מוכר מאד. מסתבר שהמבצע היה נער (קול אשה נחשב לאיסור אצל רוב הפוסקים, אך זה נושא בפני עצמו...). "על כפיו יביא". איני יודע מי ביצע. הוא שר בעברית ולא ב"לשון הקוידש".
וכיון שקראתי את האשכול שלך וחשבתי עליו, מצאתי פתאום בשיר הותיק והיפה משמעות חדשה, לא נעימה.
ראשית אני מעתיק את המילים מתוך האתר של המחבר, יורם טהרלב, כולל אחרית דבר שהוסיף.
http://www.taharlev.com/songs_selection_song.asp?id=71
מילים: יורם טהרלב
לחן: יאיר רוזנבלום
ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לקנות
ואין איש מבקר
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.
והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו:
לבנות כסא לאליהו, שיבוא.
על כפיו אותו יביא
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום.
ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר,
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.
והוא חולם כי נעליים הוא תופר
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום.
בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל סימטה
כל רחוב ושכונה,
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה.
והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה
יניח למקדש את אבן הפינה
על כפיו אותה יביא
אליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום.
אחרי מלחמת ששת הימים היה בארץ גל של שירי ניצחון ותהילה. אבל מתחת לפני השטח החלו לרחוש גם זרמים מיסטיים של אמונה בנסים שקרו לנו. את השיר "על כפיו יביא" כתבתי שנתיים אחרי המלחמה, אבל אני חושב ששורה עליו רוח המסורת היהודית, שניתן למצאה בין השיטין. שהרי אליהו הנביא נחשב למבשר ביאת המשיח. לפני בוא המשיח יבוא אליהו הנביא כדי לבשר את בואו, אחריו יבוא משיח בן יוסף, שייהרג במלחמת גוג ומגוג ורק אחריהם יבוא המשיח האמיתי, משיח בן דוד, ויביא את הגאולה השלימה. זה אחד השירים האהובים עלי, בעיקר בגלל אופיו ה"עממי". הוא מעלה אל פני השטח בעלי מקצועות יומיומיים, שדמותם נזכרת הרבה בשירי העם היהודיים ממזרח אירופה, אך כמעט לא מופיעה בשירים העבריים.
אני מעתיק את השורות אך משמיט כל מה שלא חשוב לענין שאני בא להדגיש. ואני מדגיש את התמונה שעלולה להצטייר (תמונה שהיא כנראה מסולפת, אבל ארשה לעצמי לפרש את השיר שלא ככוונת מחברו).
ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
...
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.
והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו:
לבנות כסא לאליהו, שיבוא.
על כפיו אותו יביא
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום.
ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר,
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.
מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.
והוא חולם כי נעליים הוא תופר
בן על הרים ינוו רגלי המבשר.
על כפיו אותן יביא
לאליהו הנביא.
והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו,
מתי כבר יגיע היום.
החלום המשיחי, החלום לא רק על ימות המשיח המאושרים אלא גם על החלק הפרטי שלי בהבאת הגאולה ובקבלת פני המשיח, מלווה על ידי שיתוק מעשי. הנגר אינו מנגר, הסנדלר אינו מסנדלר (אם מותר לטהרלב אז גם לי, לא?).
מה בא קודם? השיתוק ואחר כך החלום? החלום ואחר כך השיתוק? האם חלומות על משיח עכשו אופיינים לאדם או לקבוצה שסובלת משיתוק מעשי? זה ודאי לא נכון בכל המקרים. אחרת, איך נולדה הציונות ואיך היא הצליחה להביא לעליה, להקמת חברה יהודית עצמאית, למדינה? אפילו חב"ד (ואני לא חבדניק) מתרגמים את המשיחיות שלהם למעשים (שעליהם אפשר להתווכח כמובן, אבל לא פה, לא כאן ועכשו...).
אבל האם אין זה נכון שהחלום המשיחי יכול להחליף את החיים?
