לא הגזמנו עם החרדים ?
גדעון לוי, הארץ
כצפוי, מסע השיסוי נגד החרדים, כל החרדים, יצא מכל פרופורציה. אבל תנוח דעתנו: הסקנדל של השבוע ישכך במהרה. המלה הטרנדית "הדרה" תחזור למילון, בית שמש תשוב לנידחותה ולאלמוניותה, כמותן ייעלמו גם דקות התהילה של גיבורי השעה, הילדה שירקו עליה והאשה שישבה בקדמת האוטובוס; השלטים ליד בית הכנסת של "תולדות אהרן" יחזרו למקומם ברחוב החזון איש, האשה החרדית תחזור לאורחות חייה, הנראים חשוכים ונחשלים בעיני הרוב, וכולנו כבר נהיה עסוקים בסקנדל הבא. אולי מוטב שכך.
זאת היתה סערה מלאכותית: השלטים היו שם שנים, עד שמצלמת הטלוויזיה קלטה אותם. היריקה היתה מחפירה, אבל הסקנדל היה מוגזם - כדור קטלני בראש של ילדה פלסטינית בשטחים לא עורר מעולם סערה כזאת. מהומת האלוהים שפרצה ביום שני השבוע בבית שמש, שוטר פצוע ושני חרדים עצורים, פרצה רק כי התקשורת הגיעה לשם. גם האירוע הזה יישכח. הייתי שם, ביצים התנפצו לידי, גם לעברי קראו החרדים "נאצי, נאצי", ובכל זאת לא הצלחתי לכעוס עליהם או לשונאם. החברה החילונית קמה עליהם, בשנאה יוקדת וגורפת, והם גמלו לה ברגשות דומים.
מה לעשות, בית שמש מתחרדת. זכות החרדים להתיישב בה ולחיות בה כרצונם, כל עוד אינם כופים את אורחות חייהם על החילונים ואינם פוגעים בהם לרעה. בקריה החרדית, כך התרשמתי, יש רבים שרק רוצים שיניחו להם לנפשם. פגשתי שם תושבים לא מעטים שדיברו בחדרי חדרים, בחדרי חרדים, בפחד ובהיגיון והביעו רצון לחיים יחדיו. גם הם קורבנות האלימות והטרור של קומץ הקיצונים, שבהם ורק בהם יש לטפל. דחיקת כל החרדים לפינה, ליבוי היצרים השפל נגדם, שפלים לא פחות מליבוי היצרים נגד החילונים, ורק יביאו להקצנה ולאיחוד המחנה החרדי כולו נגד החילונים. זה לא ישרת דבר.
אולי גם ישראל מתחרדת. אלו כמובן חדשות רעות, המאיימות על כל חילוני שוחר חופש, אבל את המגמה הזאת אי אפשר לעצור בכוח. זכות החרדים לגור בכל מקום, ברמת אביב ובבית שמש. חובת הרוב החילוני להיאבק על שמירת צביון חייו, אבל לא לשנות את צביון חייהם. אותו בלאו הכי לא יהיה אפשר לשנות בכוח.
בניגוד למה שחילונים אוהבים לשוות בנפשם, לא הכל שחור בחיי החרדים, בדיוק כפי שלא הכל לבן ובוהק בחיי החילונים. כל עוד החרדים אינם פוגעים באיש, חובה לכבד את אורחות חייהם. בניגוד למתנחלים, למשל, שבאורחות חייהם - מעצם חייהם בשטחים - הם פוגעים בבני עם שלם (ונגדם כמעט שאין יוצאים), רוב החרדים אינם פוגעים בזבוב. שיתפללו, שיסתגרו, שידברו בשפה אחרת, שיתלבשו אחרת ויתנהגו אחרת: צריך לקבל זאת.
ישראל נתונה עכשיו במלחמת תרבות, אולי גם במלחמת דת, במסגרת דרכה הארוכה לגיבוש חברתה ולעיצוב זהותה. תוצאות המלחמה הזאת יהיו גורליות: בסופה נדע, אם תהיה לנו כאן חברה חילונית או דתית, דמוקרטית, תיאוקרטית או פשיסטית, מערבית או אחרת, הכל שאלות הרחוקות עדיין מהכרעה.
למרבה הצער, החרדים אינם אויבי הנאורות והחופש היחידים בסביבה, ספק אם הם המסוכנים שבהם. אבל הם שק חבטות קל ונוח. שום חקיקה אנטי דמוקרטית מטעם נציגי מפלגת הנאורות, קדימה, לא עוררה כאן שנאה, זעם ופחד כמו השלט האומלל ברחוב החזון איש. אלא שהחוקים הללו מאיימים על ישראל וצביונה לאין שיעור יותר מאשר השלט הקורא לנשים לעבור מדרכה.
בשלט צריך אולי להיאבק, במידה הצנועה הראויה לו, אבל זהו מאבק שולי. הבעיה היא, שאת המאבקים החשובים, את הזירות המסוכנות ביותר, ישראל מפקירה. במרחב הציבורי שלה, זה שאפילו בנימין נתניהו קם עכשיו לגונן עליו, רוחשות סכנות מאיימות הרבה יותר, וכנגדן לא קמות מקהלות המחאה.
 |
|
|
