אשכול הקישורים לכתבות/מובאות [ד]

הסטוריה וביולוגיה - יחסים ביניהן:

http://odyssey.org.il/224076

המטען שעל העגלה - אליה ליבוביץ http://g.watap.net/haaretz/main?ref=mredir2&go=opinions/1.1627251

הלכה של מבוגרים

http://menahemsemah.blogspot.com/2012_02_01_archive.html

תגובה לנאמר בקישור שהביא ספרן.


"מבעד למסך הרועם, הסוער והמרהיב של מעמד הר סיני מבצבצת לה הווייה קיומית אחרת, הווייה אשר חז"ל מבקשים לדמות אותה לשתיקתו של העולם; ציפור לא צייצה, עוף לא פרח. מעמד של עצירה, של הפסקה, של התחלה. הכל מחודש, הכל ראשוני, הכל קמאי. תורה שנקראת 'ראשית', 'ראשית דרכו' (משלי ח', ראו רש"י על בראשית), כראשית העולם, עם ישראל העובר חווייה של לידה מחדש, כגר שנתגייר, קטן שנולד. הרעש מלווה אפוא את חוסר היציבות של הכללים, את הרעד של המוכר. 'שומעים את הקולות', בלבול הסדר, חושים המביעים רגישות בלתי מקבילה, התנפצות, קריסה."
 
באותה מידה גם חוקי יוון וחוקי חמורבי היו ראשוניים ואם במעמד הר סיני  היה שינוי שבו היה מופע עם רעש איימים זה רק בגלל שמטרתו היתה להפחיד. זה הכל  וכל ההתפלספות שלך על אנרכיה כביכול אין לה כל בסיס.
מה שהיה כאן הוא מעמד של כפיה-הפחדה וכפית הר כגיגית.


האם כל זה איננו מנוגד לאידיאה הבסיסית של החוק? האין מהותו של חוק באה לידי ביטוי דווקא בכך שהיא משמרת את הסדר? קיומו של חוק חיוני הלא, דווקא בכדי  לבטל את האנרכיה, להתנגד לבלבול. בכדי למיין, לסדר, לקטלג. מהותו של חוק טמונה בהשלטה, בהשבת הדברים על כנם, בהתאמה, בהצלבה. מעמד הר סיני מופיע דווקא כנתיצה, כשבר, כאנרכיה. מה היא אפוא מהותו של חוק אנרכי זה? ומדוע חקיקה זקוקה להחצנה באמצעות מעמד חד פעמי, מרשים, מפתיע? האין הוא אמור להופיע דווקא מבעד לקלחת היום יומית? לשם מה נועד הרעם הזה?

מה פשר ההשוואה ? האם העברת החוק היווני למשל נזקקה להפחדה ולרעש איימים?
החוק היווני לא התיימר להיות ממקור אלוהי ולכן הוא לא ניתן ברעש ובמופע  מלווה רעשים לעשיית הרושם הדרוש.

גם חלק מחוקי היהדות באו לשנות את חוקי חמורבי ואין בהם ראשוניות .
 
חלק מחוקי מדינת ישראל מבוססים על חוקי המנדט הבריטי וחלק אחר אלה חוקים שמתחדשים בבית המחוקקים מידי יום ביומו -כלומר בדיוק כפי שהתחדשו במשך הדורות חוקי התורה עד שהמגמה נעצרה מתוך פחד(יתמי דיתמי)בשנים האחרונות.



אמנם אכן, חוק של ביטול החוקיות. ביטול הסדר. האדם מסודר בעבודה סיסטמטית ומחושבת והשבת קוטעת אותה, גודעת אותה בחטף, אנרכית, חסרת סדר והקצעה. החוק היהודי מתבטא דווקא במרד ב'חוקיות' האנושית המוכרת, צפצוף על המוסכמות, על המקובל.


יתירה מזו, חוק שהוא תחילת החוקיות. ראשית. ראשית ההווייה. החוק מעצב את החוקיות, המעשה מעצב את הקיום, המרד בונה את ההווייה, האנרכיה מסדרת, הבלבול מארגן. איך אפוא יש להבין את הדימויים הפרדוכסליים הללו? (אני נזכר, אגב, בפרה אדומה, זו המטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים, פרה שבמובן מסויים היא הסמל המובהק לחיי חוק יהודיים-), מה טמון כאן?

שוב -לקרוא אנרכיה להופעת פירוטכניקה משוכללת ככל שתהא זה פשוט שיבוש של השפה העברית .לא יותר.


נדמה לי שמופיעה כאן ההווייה הקיומית המקורית של היהדות. החוק מסמן ראשית, והפזיזות המפורסמת עליה מדבר אותו צדוקי (שבת פ"ח) ביחס להקדמת 'נעשה' ל'נשמע' מחצינה את הראשית הזו. החוק מבטל את המוכר, מזעזע אותו, ובסופו של דבר, מקדים אותו, נחפז. הכל מוכה אלם, הכל שותק, הכל ראשוני.
 
האם מהות השתיקה היא ראשוניות?אם תתבונן במהות של שני המושגים תמצא שאין כל קשר בין המושגים.


חוק אנושי משמעותו היא השררה, השכנת הסדר. ישנם נתונים שונים, ישנה חברה, יש אנשים עם אינטרסים שונים, עם רצונות נפרדים, יש את מוראותיו של הטבע, יש פגעים ומחלות. יש. אונטולוגיה. ביש זה יש לכונן סדר, יש לתקן את הדברים, לשכללם ולעצבם באופן שיצליחו לכונן משהו מסודר, כמה שפחות הגבלות וכמה שפחות נזקים. העולם הוא נתון, והאדם מרכיב אותו, מנתח אותו על פי צרכיו. המוכר לנו נמדד כנתון. האם אין נקודת מבט אחרת? כזו שאיננה מכירה בנתונים, אלא יוצרת אותם?

שוב-כל חוק יוצר סדר חדש ולא בלבול.
 
 מהותו של הבילבול הוא חוסר הסדר- ומכיוון שגם היהדות מורכבת מחוקים מסודרים הרי מדובר פה בסדר חדש המבוסס על הישן.

כלומר כמו בכל חוקה- יש בתורה  עירוב של חדש וישן  אבל עדיין הסדר נשמר.
 

בפרספקטיבה זו האדם מקבל על עצמו, בפרספקטיבה של החוק היהודי האדם הופך לנותן, ויותר מכך, ליוצר. חז"ל מציינים זאת, העוסק בתורה הוא שותף לקב"ה במעשה בראשית. הצדוקי מבקר את רבה בקשר לאצבעו השותתת דם מתוך שקיעות בתלמוד, על חוסר תשומת לב, על פראות, פזיזות, והוא משיב לו 'תומת ישרים תנחם', תמימות וישרות. הקביעה האנושית הבנאלית שדם השותת מן האצבע הוא גרוע, ועל כן, אי שימת לב אליה היא פזיזות, מצחיקה אותו, את רבא. העדפת המושגים המוכרים על פני העיון. זה מצחיק אותו לא בגלל עצם מושא ההעדפה, אלא בגלל הפשיטות והביטחון המובע באותה העדפה. רבא מעוניין להיות אנרכיסט, אנרכיסט של המושגים המקובלים, אנרכיסט של ה'שכל הישר', ה'ברור', ה'ידוע'. מדוע יש כאן תמימות וישרות? משום שאין כל הנחת יסוד בדמות; ככה זה צריך להיות! אין ככה, יש ללמוד, תרתי משמע.
בו.

אכן האמירה" המעניינת "שלך היא אקטואלית.

החרדים רוצים רק לקבל כליות לבבות וריאות אבל לתרום ברובם לא מוכנים בגלל שהיהדות מצפצפת על החוקים.
החוקים אומרים קח ותן ואז ירוויחו כולם אבל החרדים אומרים אתם תתנו הכל ואנחנו רק ניקח-באמת צפצוף ארוך שיש להתגאות בו.


אנרכיה המבקשת ליצור עולם, וליתר דיוק; עולמות. בלבול הסדר והאירגון בכדי לעמוד מעבר לו. קריצת עין לימין ורגל בשמאל. השבת מפסיקה את העבודה של האדם משום שהיא מתנגדת לטוטליות שלה, לאופי הכל יכול שלה, השבת היא אנרכיסטית, היא מערערת את היסודות ה'ברורים' של ההווייה.
 
השבת היא אנרכיסטית? האם הפנאי של הגויים איננו שבת? הרי כל אחד מבין שיש לנוח כדי שניתן יהיה לעבוד.
האם האנרכיזם שלה מתבטא בעובדה שהמנוחה היא בת 24 שעות פעם בשבוע?מה אנרכיסטי כאן?(חוץ מהעובדה הברורה שהמילה אנרכיסטי מעוררת בך הערצה בלתי מבוטלת)


הטוענים שבכדי לאכול יש לעבוד. אלא שברגע שתשקע באנרכיסטיות זו היא תהפוך בעצמה ליסוד 'ברור', ולכן מופיעים מיד אחר כך ששת ימי עבודה. 'ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות', לא לחינם מובעים כאן ששת ימי העבודה, משום שהשבת איננה באה להרוס את העבודה אלא דווקא לבנות אותה, לבנות אותה מחדש, רקונסטרוקציה. (אני מבקש לרמוז לשלב שלא קיים בדקונסטרוקציה של דרידה, בדקונסטרוקציה מבצבצת רקונסטרוקציה אחרת). לא לעבוד בשביל לאכול אלא לעבוד בשביל לעבוד נכון.

מן הסתם התכוונת לנוח כדי לעבוד נכון-וזה משותף לכל האנושות.


זה הוא חוק אלוהי, ובניגוד לחוק האנושי, הוא אלוהי משום שהוא מערער את כל ה'שכל הישר' של האנושות, את ההתמכרויות ואת האידיאולוגיות, הוא מערער על כל זה משום שהוא נובע ממקום שלא ה'שכל הישר' פועל בו אלא דווקא משהו אחר. זו היא ההתגלות במעמד הר סיני, התגלות שהשמיעה את קול אלוהים מדבר מתוך האש, לא חוק מצרי של משעבד ומשועבדים, של נתונים ושל אקסיומות, אלא חוק אלוהי של התקוממות ומרד בהווייה המוכרת, התקוממות שמקורה ביצירה, באפשרות להתמרד נגד כל מה שברור, לזעוק בגרמניה הנאצית.


ולסיום אני מעוניין לקרוץ עין לפרקי ההשגחה שבמורה נבוכים המזהים את ההשגחה עם הכרת ה'. האצבע של רבא לא הציקה לו משום שהוא היה מסוגל לצפצף על זה, בכך הוא חובר לטוב מקורי יותר. ונוכחותו של הקב"ה בגרמניה הנאצית באה לידי ביטוי באמירת שמע ישראל לפני המוות אשר צפצפה על האפשרות של הנאצים 'לאבייקט' את הרע. התמרדות הרואית במה שברור. אי ההשגחה יכלה לבוא לידי ביטוי בניצחון הנאצי, היינו, באפשרות שלהם למסד את הרוע ולהכיר בו כטוטלי, קריאות שמע ישראל בתאי גזים מנעו ניצחון זה, הם הבליטו קו של חוסן ומרד כלפי 'מה שיש', לא מה שיש ניווט את הקרבנות הדוויים אלא דווקא הניפוץ של זה. אי ההסכמה, האנרכיה. 'שמע ישראל' – חוק שהוא אנרכי. 

נו גם זאת אנרכיה...לצעוק שמע ישראל בהליכה אל המוות .



בקיצור-מאמר שלם המשבח ומהלל את האנרכיזם שקיים רק בדמיונו של הכותב.

הכתבים התאולוגיים של ניוטון

http://www.haaretz.co.il/captain/net/1.1637525

"לגדול בעולם החרדי: פצע שלא מתאחה" (יהודית רותם)

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1636898

איך שהגלגל מסתובב.

"לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית ?"

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1638204