|
|
| נשלח ב-8/4/2012 08:55 |
|
| |
ספרן וצענע מה ההבדל הערוני בין המתואר בכתבה לבין הרמב"ם בהלכותץ גירושין:
טז [כ] מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו, ולא רצה לגרש--בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן, מכין אותו עד שיאמר, רוצה אני; ויכתוב הגט, והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גויים ואמרו לו, עשה מה שישראל אומרין לך, ולחצו אותו ישראל ביד הגויים, עד שגירש--הרי זה כשר; ואם הגויים מעצמן אנסוהו עד שכתב--הואיל והדין נותן שיכתוב, הרי זה גט פסול.
יז ולמה לא בטיל גט זה--שהרי הוא אנוס, בין ביד גויים בין ביד ישראל: שאין אומרין אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו חייב מן התורה לעשותו, כגון מי שהוכה עד שמכר, או נתן; אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו--אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה.
יח לפיכך מי שאינו רוצה לגרש--מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות; ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר, רוצה אני--כבר גירש לרצונו.
מה עדיף, מכות או כדורים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2012 09:34 |
|
| |
מעניין לקרוא את הכתבה. ראיתי אותה וסברתי שלא כדאי להביאנה. יותר מדי צהוב.
אבל אם כבר הפנו אליה, אז כמה הערות.
ראשית, יש להבדיל הבדלה גדולה בין הנתונים המתועדים לבין המסקנות שמוסקות מהן אודות הציבור החרדי, אולי אודות חסידות גור, ואודות ההנהגה הפסיכיאטרית. אם מתבוננים בראשית הכתבה, וקוראים את העדויות והראיות, מתברר שאין אסמכתא מספקת לטענות בהתחלה נגד פסיכיאטרים הנוהגים שלא בשיקול הדעת הרפואי ועל סמך התערבות גורמים חיצוניים. ובכלל, מה זה "גורם חיצוני" ברפואה ובפסיכיאטריה? גם זה נושא שחשוב לברר, ואיני יודע אם יש לכך הגדרה ברורה קיימת. יש מקרים שלא קשה לזהות שהם פסולים, אבל יש יותר מדי מקרי בינים. (זכור לי מלפני עשרות שנים פירסום בעיתונים, לפני היות האינטרנט, עד כמה קל לאשפז אדם בכפיה על פי תלונות של "גורמים חיצוניים" בלי בדיקה הולמת וללא הצדקה). מה בין התערבות של עובד סוציאלי שייחשב לאיש המערכת לבין התערבות שם מחנך שגם הוא נציג של המערכת? אלא אם כן אנו חושדים מראש שהמחנך אינו בעל כישורים, וגם אינו פועל לטובת הסובל? ומהי טובה זו?
אני מסכם את הביקורות שלי: אין ראיות מספיקות ואין אפילו הגדרה ברורה מהי "התערבות גורם חיצוני". ויש כאן, כפי שיתבאר לקמן, כפיה של ערכי הכותבים על חברה שבאמת שונה משלהם (ובדברים מסוימים, אם מדובר בחסידות, גם משלי. ואין בביקורת שלי הסכמה עם המתואר בכתבה אם זה נכון. אם).
יש שאלות מסקרנות רבות בכתבה, ולא יכירן מקומם בפורום שלנו. אבל יש נקודה אחת שלדעתי היא חשובה מאד, ואינה מייצגת דווקא התלבטויות של הציבור החרדי.
מבוא קצר: בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי יש בעיה אמיתית: על פי אלו ערכים יש לפעול. האם בריאות הנפש תוגדר על פי ערכי החברה שממנה בא המטופל, על פי ערכי המטפל, או איך?
אחד הפסיכיאטרים שמצוטט בכתבה עוקף את המשוכה הזו ומעלה טיעון שלדעתי הוא מעניין וחשוב ויש בו ממש. אני מעתיק:
אחד ממארגני הכנס היה מנהל המחלקה הפסיכיאטרית של בית החולים הדסה עין כרם, פרופ’ עומר בונה, שהרצה על “פסיכיאטריה תלוית תרבות במגזר החרדי”. בונה, רופא ותיק ומוערך, שיבח את הפתיחות הגוברת בחברה החרדית למשלח ידם של הנוכחים באולם. אך בהמשך אמר כמה משפטים שגרמו למקצתם לנוע באי נוחות.
במצבים מסוימים, שיתף בונה, הוא סבור כי יש לשקול מתן כדורים נגד דיכאון לבחורי ישיבות, אף שהם אינם סובלים מדיכאון כלל, וזאת במטרה לנצל את תופעת הלוואי של התרופה: דיכוי הדחף המיני. הוא נתן למאזיניו להבין כי הוא עצמו רושם תרופות כאלה למי שסובל מ”בעיה” בתחום המיני, כמו נטיות הומוסקסואליות. הוא אמר, כפי שיסביר גם ל”הארץ השבוע”, שבחור ישיבה שמתנסה ביחסים חד־מיניים או באוננות מוגברת - דינו אחד: קונפליקט מתמיד והרסני בינו למערכת, ובינו לבין עצמו, עד שקיעה בדיכאון בהמשך הדרך.
פרופ' עומר בונה. "למנוע קונפליקט בין המטופל למערכת". צילום: אמיל סלמן מהדברים השתמע כי פרופ’ בונה אולי מבקש למנוע מהמטופל קונפליקט נפשי, אבל למעשה מחזיר אותו לתלם, דבר העולה בקנה אחד עם האינטרס של הרבנים, שפעמים רבות הם שיוזמים את הפנייה אליו. כדי להגן על עמדתו החריגה, הסביר בונה כי ניסיונו הממושך עם מטופלים חרדים שינה את הגישה שאחז בה שנים רבות.
לדברי בונה, “יש התנהגויות שמעמידות חרדים בקונפליקט עם מערכת הערכים שלהם, ומביאות אותם לבעייתיות נפשית, עד כדי דיכאון. העמדה שלי לגבי טיפול תרופתי במקרים אלו השתנתה. למשל, כשהייתי צעיר, אידיאליסט ולא כל כך מנוסה, בכל פעם שהיו באים עם עניין של הומוסקסואליות, או אוננות, או בטרמינולוגיה החביבה על חרדים: ‘כפייתיות במין’, הייתי אומר, ‘הומוסקסואליות זו לא בעיה נפשית, אוננות אין מה לדבר שזו לא בעיה נפשית, זו לא בעיה רפואית. אני לא מטפל באנשים שאין להם בעיה רפואית’.
“עם השנים ראיתי שהאנשים שעושים את הדברים ה’נוראיים’ האלה סובלים נורא בגלל המצב הניגודי שבו הם נמצאים. אותם יצרים ודחפים, או אותן התנהגויות, מעמידים אותם בקונפליקטים בלתי אפשריים מול החברה שלהם, ואז הם נכנסים למצבים דיכאוניים. במקרה כזה אני כן אהיה מוכן לתת תרופות כדי למנוע התפתחות מצבים אלו”
העולה מן הדברים: עימות פנימי של האדם עם ערכיו אף הוא מהווה בעיה שיש לסייע לו להתמודד עימה, ומעשה הפסיכיאטר הוא להקל על המתחים העצומים שנגרמים מן הסתירות. לפי הציטוט החלקי למדי, ניתן להבין כי הפסיכיאטר עצמו למד לעדן ולהרחיב את ההגדרות והערכים שהביא איתו "מבחוץ" אל עולמו המקצועי.
וזה נושא הראוי לדיון. אולי לאשכול בפני עצמו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2012 09:38 |
|
| |
בעל בעמיו
לגבי הרמב"ם שהבאת, דנו בו לפחות בשני אשכולות. בזה שפתחתי אני טענתי כי הרמב"ם לא התכוון מעולם לכך שיש רצון פנימי "יהודי" אלא רק שלאחר שאדם מזדהה עם המערכת היהודית התורנית וההלכתית, ולאחר שהוא רוצה שרק במקרה מסויים ינהגו בו כיוצא דופן (נניח שלא לגרש אשה זו שלו למרות שכך מחייבת ההלכה), אומרים כי כיון שהוא רוצה את המערכת כולה, ורק במקרה זה יש סתירה, נסייע לפתרון הסתירה בין רצונותיו על ידי שנגרום לו לוותר על אחד מהם לפי החלטתנו שלנו.
יש כמובן שפירשו את הרמב"ם במובן שיש נשמה או ניצוץ יהודיים שחפצים בטוב וצריך רק לגרש את המפריעים, גם אם מגרשים אותם במקלות...
אם המתואר בכתבה נכון, אפשר לשער כי המחנכים, הורים ונציגי המוסדות, אכן מאמצים את הפרשנות המטפיזית יותר של הרמב"ם. יהיה זה תמוה לגלות שפסיכיאטר, במיוחד לא חרדי, יאמץ גם הוא אותה.
אך מה זה שייך לנושא? מחובתו של הפסיכיאטר להבין את המניעים של המחנכים (אני משתמש במילה זו באופן נייטרלי, כמי שאחראים על תהליכי חיברות) ולא להסכים עמהם אלא רק כדרך להבנת הסביבה שבה נוצרת בעיה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2012 09:43 |
|
| |
טוב, אז יש אשכול. נא לדון שם ולא כאן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2012 21:42 |
|
| |
סורי, רק באנגלית.
האם יתכ שדינוזאורים חכמים שולטים בכוכבים אחרים?
blogs.smithsonianmag.com/dinosaur/2012/04/dinosaurs-from-space/
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2012 22:44 |
|
| |
מתוך המאמר (אגב: תודה ייתכן היקר)
אז בשורה התחתונה, טוב שאנחנו משקרים לעצמנו? "היכולת החריגה של המין האנושי להביט לעתיד הגיעה עם מחיר כבד, ההבנה שיום אחד נמות. הביולוג אג'יט ורקי מאוניברסיטת קליפורניה טוען שהמודעות למוות עצמה היתה אמורה להוביל את האבולוציה למבוי סתום. הייאוש היה אמור להפריע לתפקוד היומיומי ולעצור את כל הפעילויות הדרושות להישרדות והתפתחות. למעשה, הדרך היחידה שבה חשיבה על העתיד יכולה לשרוד לאורך האבולוציה היא רק אם היא באה יד ביד עם אופטימיות עיוורת".
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2012 08:38 |
|
| |
ספרן לא במקומות שיש בהם צנזורה עצמית.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 11:32 |
|
| |
מהראיון: "אם אתה מאמין בחופש הבחירה האישי שלך, אתה חייב להאמין בתכנון תבוני. אם אתה לא מאמין בתכנון תבוני, אתה חייב לקבל את האפשרות שבעצם אין לך בחירה. זה מעניין אם אפשר לפשר בין שתי הסקאלות האלה, ובאמת בזה עוסק חלק מהעבודה שלי. ויש הסבר לפרדוקס הזה: בטווח הקצר אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים כל צעד מחיינו, אך בטווח הארוך יותר, של האבולוציה, אנחנו מונעים מדברים שלמדנו בצורה לגמרי דטרמיניסטית, ואנחנו רק מרגישים כאילו בחרנו את מעשינו”.
מעניין
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 11:38 |
|
| |
... הפרופ' יכול א"כ להמנות על עדת חסידי איזביצ'ה - לובלין :)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/4/2012 11:57 |
|
| |
איפכא אם הוא מאמין ברבש"ע הוא יכול להאמין בבחירה חופשית וזה ההיפך מאיז'ביצא. הרעיון שלו דומה לרח"ק שדבר על אפשרי מבחינת עצמו ומחויב מצד סיבותיו.
|
|
|
|
|