|
|
| נשלח ב-21/1/2013 19:44 |
 |
| |
מבחינה מעשית ומיסטית אין כל הבדל בין קברו של אסי לקברו של לאסי, בכל מקרה המתפלל על הקבר ומבקש משהו
הוא בגדר- דורש אל המתים. דבר שאין בו ממש, והוא לילי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2013 23:31 |
|
| |
לא דורש ולא מתים. תפילה על קברי אבות או צדיקים לא התחילה היום. אכן גם לדעתי זה חסר טעם, אבל אין צורך להמציא הלכות בשביל לומר זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2013 00:07 |
|
| |
אז מה זה בדיוק דורש אל המתים?
לא התחילה היום- נכון בתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותנו, הפאגניות לא התחילה היום.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2013 10:05 |
|
| |
דורש אל המתים הוא מי שפונה אל המת ומצפה לישועה ממנו, ובעיקר לתשובה ממנו (שיתגלה אליו. סיאנסים וכדומה). כאן לא מדובר על זה (למעט כמה מבולבלים). השלב הבא הוא לומר שמי שבא לאזכרה בבית הקברות הוא דורש אל המתים. לא כל שטות היא עבירה, ופרשנות עקומה להלכה לא מוסיפה כוח לטיעון שהוא נכון מצד עצמו. זה פשוט מיותר ולא מועיל.
בהגדרה ההלכתית, שו"ע יורה דעה סימן קע"ט סעיף י"ג: "דורש אל המתים זה שמרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח הטומאה".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/1/2013 10:21 |
|
| |
נדמה לי מכובדי שאתה לא חי במציאות היהודית, מי דיבר על אזכרות. ? ההקדמה של תגובתך היא הבעיה. והיא בעיה של מאות אלפי יהודים. הופכים קברים בארץ ובעיקר בחו"ל למקום מקדש וכיפור עוונות, מקום המיועד לישועות נחמות ורפואות.
אתה יודע כי בבית הקברות לפי ההלכה בשו"ע אסור להגיד קדיש! ופוק חזי מה שנעשה בבית הקברות - אפילו באזכרות סתם. להיכן פונים מגידי הקדיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/1/2013 23:41 |
|
| |
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/431/208.html?hp=1&cat=402
אחרי 10 שנים: גילה שבתו אינה שלו גבר שעמד להתגרש רצה לוודא שהבת שילדה אשתו היא אכן בתו. על אף התנגדות האישה הורה בית המשפט על ביצוע בדיקת רקמות שהוכיחה – הילדה אינה בתו הביולוגית פרשה עגומה וכואבת זו הגיעה לסיומה בימים אלה. בכתב תביעה שהגיש באמצעות עו"ד גיא אופיר, טען האב כי הוא נישא לבת זוגו כאשר הייתה בהריון עם הילדה, בהיותו בטוח כי הוא האב, ובמהלך כל השנים המשיך לחשוב שמדובר בבתו.
לפני כשנתיים חל משבר ביחסים בין בני הזוג והם החליטו להתגרש. אז התעורר בליבו של האב חשד שהילדה איננה בתו הביולוגית, והוא ביקש לבצע בדיקת רקמות לקטינה. אשתו התנגדה בתוקף לביצוע הבדיקה בטענה כי דרישתו של האב היא בעצם "להתגרש" מבתו.
האב עתר לביהמ"ש למשפחה בקריות, בבקשה להורות על ביצוע בדיקת הרקמות למרות התנגדות האם. הנימוק שלו היה כי טובת הקטינה וטובתו של האב מחייבות זאת. "זוהי זכותה החוקית של הילדה לדעת מיהו אביה", אמר בעתירתו. "זוהי גם זכותו החוקית של האב לדעת אם הוא אביה הביולוגי של הקטינה. זו זכות חוקתית הראויה להגנה".
בית המשפט קיבל את טענתו של האב והורה על ביצוע בדיקת הרקמות, שתוצאותיה קבעו לאחרונה באופן חד משמעי כי הילדה איננה בתו הביולוגית. לנוכח תוצאות הבדיקה הורה בית המשפט לבטל את מעמדו כאביה של הילדה ברישומי מינהל האוכלוסין.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/431/208.html?hp=1&cat=402
תוקן על ידי maxmen ב- 23/01/2013 23:43:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2013 23:56 |
|
| |
ספרן תודה,
מעניין מאוד, ואיפה אפשר לעיין בספריו ? במיוחד מעניין אותי "האחים הכהנים" שלא שמעתי מימי
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2013 11:33 |
|
| |
מקסמן
הנושא שכונה כאן "האחים הכהנים" הוא מרתק ובעל חשיבות עצומה.
גרשם שלום פירסם מכתבי יד חיבורים של שני אחים, שהם, כפי שמעיד השם, כהנים. בכתביהם מוצאים זו הפעם הראשונה בחומר כתוב שהגיע לידנו (במובן הרחב ביותר של "אנחנו") מציאות של כוחות רעים בתוך עולם הספירות הא-לוהי של הקבלה.
עיון בחומר הקדום של התקופה ההיא מראה שיש התפתחות בתוך האמונות הקבליות. יש הופעה של רעיונות, דגמים, דימויים, ולאט לאט נעשה נסיון לארגן את כולם יחד. האחים הכהנים, אם באמת מדובר בחידושיהם האישיים, תרמו להתפתחות האמונות הקבליות את הרעיון של דואליזם (כפילות) בתוך עולם הספירות.
אפשר לקרוא את החומר שלהם שיצא על ידי גרשם שלום ואולי זה אפילו מצוי באינטרנט. ודאי שתמצאנו בכל ספריה אקדמית בין הפירסומים של גרשם שלום. הטקסט אינו ארוך והוא מונה, עד כמה שאני זוכר, כמה דפים בלבד.
השאלה היא כמובן איך יש לפרש את הטקסט והאם מדובר בחידושים שלהם בלבד. ואם כן, האם מדובר בהשתלחות של כוח הדמיון שיוצר כאן מיתוס או גילוי אלוקי כפי שיאמינו המאמינים.
דעתי שלי מוכרת ואני רואה בכך התפתחות של המיתוס החודר בחזרה לתוך הדת היהודית.
סבורני שעיון בנושא זה ראוי לאשכול מיוחד. תמיד חשבתי לכתוב בנושא אלא שכרגיל לא היה לי זמן, וגם, יש להודות, איני מכיר די הצורך את ספרות הקבלה כדי לקבוע מסמרות (כדי שלא יתקפוני על הבעת דעה נטולת בסיס, אני כן מכיר את ההנחות היסודיות ואת תורת ההתפתחות ההיסטורית המבוססת על טקסטים, וכן את האפולוגטיקה סביב הקבלה).
אני עצמי ממתין בסקרנות רבה לספריו של יוסף דן, שנראה לי כחוקר הקבלה החשוב ביותר של הזמן הזה - ובכלל. אף הוא ראוי לאשכול. ידיעותיו אינן נופלות מאלו של משה אידל, ובניגוד לו, הוא זהיר מאד ועוסק בניתוח טקסטואלי ואינו מוסיף השערות שאינן הכרחיות מן הטקסטים. כפי שהוא כותב בעצמו, המתודולוגיה שלו היא של היסטוריון, והיסטוריון עוסק בעובדות עד כמה שהן נתונות לנו ולא בהשערות שאין להן מקור. ודברים אלו והקודמים להם ראויים לאשכול. אם ה' יזכני אכתבנו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2013 12:43 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2013 15:34 |
|
| |
תודה הרב מיימוני,
|
|
|
|
|
