גם אני השתתפתי אתמול בקונצרט בתאטרון ירושלים, ואני חושב שכל ניסיון לנסות להגדיר ולדווח על הקונצרט יפגש בחוסר אונים מהותי, כי האיך יתכן לעלות בכתב חוויה שהיא לא מן העולם הזה.
אלי יפה, האיש שהוביל את החזנות למקום הכי עמוק שהייתה אי פעם, האיש שהצליח לעשות מה שמעולם לא עשו, לגעת בנקודות הכי דקות של החזנות, לפרק את כוונת המילים שוב ושוב ולבסוף להפוך את האותיות ואת המילים להרמוניה מוזיקלית מושלמת. אתמול ראינו אותו, חי נושם ובועט.
מבחינתי, היה משהו מיוחד בקונצרט, משהו שלא חוויתי בשום קונצרט אחר, חילוניים, דתיים, זקנים ונערים, כולם מהופנטים, כולם שקועים עמוק בתוך המוזיקה, בתוך בחזנות, בתוך התפילה.
הרגש, השמחה, החיוך והדמעה, כולם היו שם.
אני חושב שלראשונה 'חוויתי' חוויה מושלמת בקונצרט.
לא אשקר אם אומר שספרתי לא מעט 'דמעות' מסביבי, ובעיקר ב'שרפי מעלה' בביצועו של דובלה הלר, דובלה ריגש ביותר וסחף את הקהל אל תוך האווירה המחשמלת של התפילה, הסוד של דובלה מבחינתי הוא,שהוא פשוט 'מתפשט על הבמה', ואל תיבהלו, כוונתי שכשהוא שר הוא מעיף את כל המחסומים האנושיים והוא פשוט נותן ללב לדבר, לשיר ולזעוק.
מבחינתי דובלה היה מסמר הערב, מסמר הנעוץ עמוק בתוך הלב.
כמו"כ הרשים במיוחד החזן הצבאי שי אברמסון שביצע בטוב טעם בקול לירי קטיפתי, עתידו כבר לפניו.
ולא אשכח את החזן סלומון שקיבל במתנה קול ויכולות רגשיות ספונטאניות יוצאות מן הכלל, החזן ביצע ברגש עמוק את יצירתו של יוסלה 'אלוקי עד שלא נוצרתי'.
בקיצור, עולם החזנות פורח ומלבלב, ממתין לקונצרט הבא בירושלים.
לילה טוב!
