א. האם אין הפסוק הראשון סותר את השני.
ב בסופ הספר כתוב וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:
נשלח ב-24/9/2011 22:53
ירוחם אתה רציני את המשפט "לי זה לא יקרה" אתה מכיר? ואנשים שמעשנים כמו קטרים? ואנשים שנוסעים כמו מטורפים בכבישים? אין יותר טבעי ואנושי מהמשפט הזה.
נשלח ב-24/9/2011 22:58
דייר אני מכיר. אבל את האזהרות נותן בן אדם כמוני וכמוהו. לפעמים טועים גם המזהירים, לא כל מעשן מת מסרטן, ולא כל הנוהג בפרעות נהרג. כאן האזהרה והאיום מאלוקים. נדמה לי שיש הבדל.
נשלח ב-24/9/2011 23:00
הרי כל ילד יודע שהתוצאות לא באות מיידית עם העבירה ולכן זה בדיוק כמו נהיגה או עישון הכל טוב החיים יפים נהנים כל עוד יכולים ואחרינו המבול.
נשלח ב-24/9/2011 23:16
לא אוכל לצאת ולבא, מצב פיזי. חוסר יכולת להיות מנהיג פעיל במשרה מלאה, על כל המשתמע. כפי שכתב אבן עזרא, לא אוכל לצאת ולבא במלחמה.
לא כהתה עיניו ולא נס לחה, מצב מנטלי. תפקוד מלא.
נשלח ב-24/9/2011 23:22
לשאלה הראשונה.
גם כאן אבן עזרא מאיר עיניים.
"אהטעם, שלום יהיה לי אף על פי שאלך בשרירות לבי,כי בצדקת הצדיקים אחיה, כי הם רבים ואני יחיד חוטא. על כן כתוב אחריו, לא יאבה ה' סלוח לו כי אז, והטעם מיד יכרת".
אבתוספת ביאור. הקללות המוזכרות הן על הציבור ולכן היחיד יכול אולי להתברר בלבבו ואליו נאמר "כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה...ומחה ה' את שמו וגו'
נשלח ב-24/9/2011 23:25
אולי בפשטות אפשר להגיד על השאלה השנייה שהכוונה לא אוכל לצאת ולבוא בגלל שנאסר עליו לעבור לארץ ישראל. אלמלא הגזירה לא הייתה שום בעיה שמשה ימשיך להנהיג את העם.
נשלח ב-24/9/2011 23:37
לפי פשט הכתוב לא אוכל לצאת ולבא כי בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. ועוד כי וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה.
תוקן על ידי ייתכן ב- 24/09/2011 23:35:14
נשלח ב-24/9/2011 23:39
ייתכן מסכים חלקית- הגמרא אומרת- כי שמואל היה גדול ממשה, כי הוא היה הולך לשפוט את העם- ואילו משה לא הלך אלא באו אליו. והנה כתוב גם אצל משה וילך. משה כאמור היה בן 120 יום מותו, את השלטון הוא כבר מסר ליהושוע, ולכן הוא אמר לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא . לא פיסית אלא, כמנהיג כי מנהיג הוא יוצא ובא, הוא לא הולך- כפי שמשה עצמו מבקש מה' יפקוד אלוקים איש על העדה- אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם- זה בכלל לא שייך להליכה. כל זמן שמשה היה מנהיג בדרגת מלך אסור היה לו לללכת אל העם.
נשלח ב-24/9/2011 23:44
ויתברך בלבבו.- יש יהודים האומרים אני יהודי טוב בלב!- רחמנא דליבא בעי-. חשוב הוא מחשבות הלב- ולי יש לב טוב. וכו וכו וכו. כך שאם אני טוב בלבי זה מספיק.
נשלח ב-24/9/2011 23:44
אם הדברים נאמרו על ידי משה ביום מותו, ייתכן לומר על פי פשט לא אוכל עוד לצאת ולבא כיוון שהיום אני מת וקושיא מעיקרא ליתא.
יש לציין כי הספורנו מסביר כי הכוונה היא שלמרות שהיום אני מת "גם הייתי חי לא הייתי יכול לצאת ולבא לפניכם בזקנותי".
לפי הבנתו יש מקום לקושיא.
נשלח ב-24/9/2011 23:57
ייתכן אני כותב כאן על התורה. ולכן אני חייב להיות נאמן על מה שכתוב בה, כתוב בן 120 שנה אנוכי היום! ולמרות זאת הוא נשא נאום גדול, השלים את כתיבת הספר התורה. וכו' הפציר ביהושוע שיגלה מנהיגות לעייני בני ישראל שיבינו- כי הוא כבר לא.
נשלח ב-25/9/2011 00:08
היום אני בן מאה ועשרים ולאחר כל הנאום אמות ולכן לא אוכל לצאת ולבא יותר ויש למנות את יהושע.
נשלח ב-25/9/2011 00:56
לשאלות ירוחמ (ואולי אני חוזר על מה שנכתב במילים אחרות?)
לשאלה הראשונה, כמדומה שדייר ויתכן ענו היטב. אולי אוסיף ואנסח במילים: אדם משכנע את עצמו לא לפחד.
כמדומה שהקושי מתחיל רק אם אנו קוראים את המלים בצורה דווקאית מדי.
"לא אוכל עוד לצאת ולבוא". זה מה שהרגיש משה, וכמובן זה מדבר על הנהגה. יתכן שהיה יכול עדיין להנהיג באופן כללי, או לשמש כחותמת גומי על מסמכים שיוגשו לו לחתום (משל אקטואלי שלא היה שייך בצורתו זו אז). אבל הוא ידע שמבחינתו הוא "גמר את הקריירה". עם ישראל זקוק ליותר ומגיע לו יותר. ומשה גזר על עצמו לוותר על מקומו.
ועוד ראיה, שגם ה' אמר לו שלא ייכנס לארץ, וזו הסיבה, כשלון כוחו (ולאו דווקא הגזירה מחמת ההכאה בסלע, אם כי יש ליישב). משה משתמש בהוראה של ה' כדי להצדיק לעצמו את הטענה שהוא כבר לא יכול.
לעומת זאת, הסיום שמשה עדיין היה בכוחו מציג את עמדת המספר, לא את תחושת משה. ומלבד זאת, האם לא צריך אדם להיות בכוחו במידה מסויימת לפחות כדי שיודה שמבחינות אחרות זה כבר לא זה אצלו?
לא נפלאת היא ממך.שתצטרך לנביאים: ולא רחוקה היא. שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות ובאר זה באמרו:(יב) לא בשמים היא לאמר.לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא:
נשלח ב-25/9/2011 08:05
בפרשת הקהל עם ישראל נאסף לשמוע את קריאת התורה כדי ללומדה, וכדי שהבנים שלא שמעו ישמעו וילמדו. מה ניתן ללמוד מכאן על היקף תלמוד התורה בעם?