|
|
| נשלח ב-25/9/2011 10:16 |
|
| |
הרב מיימוני הדיוק הוא בלשון לצאת ולבא שהיא לשון הנאמר רק למנהיג. הוא הפסיק להיות המנהיג. מבחינת- אין שני מלכים מולכים בכתר אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 11:06 |
|
| |
ירוחם
אז אנו מסכימים בינינו על פירוש הפסוק (כדאי להביא ראיות לשימוש לשוני זה עבור הנהגה. אין לי אפשרות כרגע לבדוק, אבל האם לא היו ביטויים כאלו בהקשרים אחרים?).
יש גם לבדוק מדוע "אין שני מנהיגים משמשים בכתר אחד". גם אם נמצא כזאת בחז"ל, האם זו משאלת לב או עובדה? האם יכול להיות שחז"ל ישתמשו בהרחבה של הפסוקים כאן כדי להציע המלצה או ביקורת חברתית בזמנם?
כל זה לא נוגע לעצם הפירוש הפשוט למדי כפי שהצעתי וכפי שכתבו אחרים וכמדומה גם אתה.
*** בעל בעמיו
כמדומה שמן המקורות האלו אפשר באמת לפתוח אשכול חשוב מאד על המידה שבה נלמדה ההלכה והתורה בזמנים עברו. כגון ממצות הקהל וחובת קריאת התורה פעם בשבוע (אבל לאו דווקא לסיימנה בשנה אחת) ועל החובה שתוקנה ללמוד דיני הרגל 30 יום קודם הרגל ועוד. כמה אפשר היה ללמוד בשגרת החיים הקשים והתובעניים (אם כי יתכן שהיו תקופות יותר נוחות במקום חקלאי) ומי היה יכול ללמד? וכמה למדנים היו? ולא לחינם נקבע שבט שלא יהיה קשור לקרקע ויקבל איזו אספקה כדי שיוכל לעסוק בקרבנות ובשיפוט ובלימוד. וכל זה ראוי לדיון על פי המקורות ולא רק על פי הניחוש, כפי שעשיתי כאן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 12:20 |
|
| |
| maxmen כתב: |  |
|
|
כמה ענק ועמוק דבריו של הספורנו השבת
ספורנו דברים פרק ל לא נפלאת היא ממך. שתצטרך לנביאים:
ולא רחוקה היא. שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפילו בעודך בגלות ובאר זה באמרו:(יב) לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא:
שכחתי להוסיף את דבריו בפרשת וילך והנה,
ספורנו דברים פרק לא (ג) ה' אלהיך הוא עובר לפניך. וכמו כן אין לכם להתעצב על מה שתאבד מכם הנהגתי כי אמנם ה' אלהיך עובר לפניך ובכן תזכו להנהגה יותר טוב מהנהגתי: (כלומר האלוקים הוא המנהיג)
יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'. כי אמנם יהושע אינו המנהיג אבל הוא עובר לפניך במצות האל יתעלה שהוא המנהיג:
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 12:23 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | בפרשת הקהל
עם ישראל נאסף לשמוע את קריאת התורה כדי ללומדה, וכדי שהבנים שלא שמעו ישמעו וילמדו.
מה ניתן ללמוד מכאן על היקף תלמוד התורה בעם? |
|
בעל
אמרתי השבת שלמדו פעם בשבע שנים ועסקו בהם יומם ולילה, כלומר היית מספיק ללמוד פעם בשבע שנים בכדי לעסוק בהם יומם ולילה במצוות במוסר וערכים, לא כמו היום שעוסקים בלימוד במקום לעסוק בלעשות,
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2011 12:48 |
|
| |
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד א
תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה? +דברים ל"א+ הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני! - למה כל כך התלהב ר' יהושוע , מהמרגלית הזו?
ר' יהושוע היה אחד מחמשת תלמידיו של ריב"ז, בתעודת הגמר- כתב ריב"ז את תכונותיהם של תלמידיו. אחד- חסיד. השני בור סוד. השלישי כמעיין המתגבר. בתעודה של ר' יהושוע הוא כתב- אשרי יולדתו. מה זה מעיד על אופיו או תכונותיו של התלמיד? הגמרא בירושלמי פ' א' כתובות- מספרת. כי אמו של ר' יהושוע- היתה מביאה אותו בעריסה לבית המדרש שבעודו תינוק ישמע דברי תורה.
וזו היתה המרגלית שהבין ר' יהושוע מהדרשה. וכנראה גם ריב"ז
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2011 08:42 |
|
| |
בשרירות לבי אלך
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2012 21:31 |
|
| |
דברים פרק כט
(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
מדוע התורה כותבת גם כולכם וגם כל איש ישראל? שלא יבא מגזר אחד ויגיד שרק הוא שומר התורה ורק אליו דיבר ה'- מקפידה התורה לכתוב כל איש ישראל!
כבר שאלתי בעבר התשובות גם שלי לא היו מקובלות ננסה שנית. מחןטב עציך ועד שואב מימיך- הרי זה אותו מעמד חברתי- אז מה פרוש מ-עד. דוגמה מהתורה כמו מבכור פרע ועד בכור שפחה. וכד'
בסעודה שלישית אמר אחד הצדיקים תוירה- כתוב בתורה בפרשה הקדושה- אתם ניצבים היום כולכם ראשיכם זקניכם שופטיכם שוטריכם מלכיהם וגו' זקנים ייש הרבה וכן שופטים וכן שוטרים- מתאים לשון רבים, אבל מלך יש רק אחד- למה מלכיכם בלשון רבים? אמר אחד החסידים ברעדה- אבל רבי -בתורה לא כתוב מלכיכם, זה תרוץ יפה אמר הרבי. אבל לי יש תרוץ יותר טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/9/2014 23:14 |
|
| |
דברים פרק ל
(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
רש"י(יב) לא בשמים היא - שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה:
אבן עזרא (יב) לא בשמים היא - פירוש נפלאת:
זה הפשט ההגיוני והבלעדי . ולכן מוזר מאד הפשט שאימצנו לנו כדרך חיים.
בבא מציעא דף נט ב
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול
:
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 00:37 |
|
| |
(ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
אם מחוט ועד שרוך נעל ויש עוד כיו"ב שנקטו את שני הסמוכים בקצה אחד בלשון "עד" (ע"ע מהודו ועד כוש)
אולי שבטיכם כמו שופטיכם יש חילוף כזה בין שמואל לדה"י "אחד שב/פטי ישראל"
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 00:39 |
|
| |
מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב רש"י :קללות שבתו"כ האמנם "ברית"= קללות (ככל אלות הברית) אולי פרשת ניצבים צריכה להתחיל אחר "ואין קונה"
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:05 |
|
| |
סט אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב. א וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. ב הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם. ג וְלֹא נָתַן יְהוָה לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ד וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לֹא בָלוּ שַׂלְמֹתֵיכֶם מֵעֲלֵיכֶם וְנַעַלְךָ לֹא בָלְתָה מֵעַל רַגְלֶךָ. ה לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ו וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיֵּצֵא סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ לַמִּלְחָמָה וַנַּכֵּם. ז וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם וַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי. ח וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.
ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. יא לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. יב לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. יג וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. יד כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם. טו כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. טז וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם. יז פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה. יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה. יט לֹא יֹאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. כ וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. כא וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְהוָה בָּהּ. כב גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים [וּצְבוֹיִם] אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. כג וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. כד וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כה וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם. כו וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. כז וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. כח הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:18 |
|
| |
1 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ
2 כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. כא וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.
3 כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם יְהֹוָה וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי
פעם ראשונה הקב"ה אומר בהחלט וקם העם הזה וזנה (ומכאן שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות . סנהדרין צא:) פעם שניה הקב"ה מוכיח "כי ידעתי את יצרו..." פעם שלישית משה מוכיח "הן בעודני חי...."
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 02:24 |
|
| |
בבא כל ישראל לראות יראה כל זכורך את פני (*2) יראה כל זכורך אל פני
תיקון סופרים הוא שקורין לֵרָאוֹת ולא לראות וכן כולם וראיה לדבר (לקריאה שלנו) אל פני
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 03:00 |
|
| |
| בערולאאדע כתב: |  | מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב רש"י :קללות שבתו"כ האמנם "ברית"= קללות (ככל אלות הברית) אולי פרשת ניצבים צריכה להתחיל אחר "ואין קונה"
|
|
אתה צודק. נראה לי שנוסף קטע זה לכי תבוא כדי לא לסיים ברע
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 10:37 |
|
| |
| בערולאאדע כתב: |  | (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
(י) טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ:
אם מחוט ועד שרוך נעל ויש עוד כיו"ב שנקטו את שני הסמוכים בקצה אחד בלשון "עד" (ע"ע מהודו ועד כוש)
אולי שבטיכם כמו שופטיכם יש חילוף כזה בין שמואל לדה"י "אחד שב/פטי ישראל" |
|
מחוט ועד שרוך נעל- מחוט הקושר את כיסוי הראש=כאפיה. ושרוך הנעל.
מבכור פרעה עד בכור השפחה
כולכם- כל איש ישראל- הכונה שלא יהיה בכם מגזר או חסידות או השקופה, שיבינו שרק הם כולכם-
מדגישה התורה כל איש ישראל אפילו טומי ויאיר לפיד.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 21/09/2014 10:40:17
|
|
|
|
|