חיבורו של ר"ע מברטנורא על המשניות

לדעתי פירושו של הרע"ב נועד להבנת המשנה על מקומה בלבד ואינו מחוייב לקוהרנטיות מלאה עם יתר המקומות. כל מה שיתיישב עם לשון המשנה והסברא הפשוטה ויש לו סימוכין, הוא יעלה בפירושו. יש שסבורים שניתן לפסוק ממנו להלכה, ולדעתי זו טעות חמורה. 

הש"ך ועוד גדולי מפרשי השו"ע ושאר אחרונים חולקים עליך... לכן נראה שאין די במשפט קצר, אלא יש להוכיח זאת במחקר מקיף, ומחקר כזה נעשה רק פעם אחת ע"י ידי לרנר, ולא בצורה מלאה ושלימה, כפי שמעיד המחבר, אלא אלו פרקי מבוא. כדי להוכיח את טענתך - הוכח זאת. כדרך שאמרו חכמים המוציא מחבירו - עליו הראיה

ולטובת העניין, נשמח כולנו אם ר' מוטי בן שלום יבאר לנו מדוע רע"ב פסק בסוף כל משנה (כמעט)כמי ההלכה, הרי זה נועד רק להבין את המשנה ולא כדי שיפסקו ממנה הלכה.
אחרי שתשיב על שאלה זו, אנו נשמח לפתח את הדיון, עד אז נראה כי העניין מוצה עד תומה, קנצין למילין

גרוס,

כדי שתדע כפי איזו שיטה של תנאים  תפסו לעיקר , אך לא כדי שתורה הלכה  מתוך משנתך. פסיקת ההלכה היא חלק מן הביאור ולא הוראה למעשה.

בפי' המשנה כמו בפי' התורה אפשר לפרש באופנים שונים. וכידוע.

והאריכות אך למותר.

ואכמ"ל.

מוטי
כמובן שיש הבדל בין הוראה להוראה למעשה, וכבר הש"ס חילק בזה בעניין זקן ממרא
הרע"ב לא התיימר להיות בפירושו פוסק, ואי אפשר, אך אפשר מתוך הבנה זו להגיע לפסיקה מהר. וזו מטרת פירושו

אינני מכחיש שניתן להגיע מדבריו גם לפסיקה. כשם שניתן להגיע מדברי רש"י על ספר תהילים ומדברי המסילת ישרים.

כל התורה נצרכת לפסיקת הלכה.

אך דבריו אינם מיועדים להלכה. לא כוונו להלכה. ולדעתי אף הרע"ב עצמו לא חשב שמישהו יפסוק הלכה על פי ספרו. אלא שלומדי המשנה ידעו כמו מי מן התנאים תפסו חז"ל לעיקר.

מוטי וזיהוי אתם כבולים לכללים שהמציאו האחרונים שמחלקים בין פסיקה ללומדות. ברם הקדמונים וביניהם הרע"ב לא חילקו כך. לכן אם מדברים על הרע"ב - יש לדבר בשפתו. ועתה מוטי צא וראה שבעלי השו"ע ראו ברע"ב סמכות משמעותית בדרכם לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. אז מה רע בו? מה שהיה טוב לש"ך כבר לא טוב בדורינו? האם אינך סבור כי המשנה היא ראשית ההלכה?