גוש בגרון.
5 שנים שאני בציפייה דרוכה. בהמתנה לישועה הפרטית שלי!
5 חגי ראש השנה עברתי בתקופה הקשה הזאת!
5 שנים של חלום ורוד שטרם התממש.
עברתי הרבה ניסיונות, קשיים, לבטים, פירקתי שידוך קרוב לוורט.
הייתי מלווה של 3 כלות בנות משפחתי !
שימחתי את כל הכלות הקרובות ביותר אליי.
עזרתי ליבחור שמלות כלה. היו כאלה גם תכשיטים, פאות לחתונה.
סידרתי את הבית של החתן והכלה בעצמם! ניקיתי והברקתי..
חברותיי שיתפו אותי ברגעים הכי משמחים שלהן!
כשאני תמיד מחייכת, זוהרת, מצחיקה את כולם..
מעולם לא ראו את דמעותיי.
תמיד הם היו תקועות לי כמו גוש..
בלעתי אותם.
לפעמים אפילו כשאף אדם לא היה לידי הם כבר הספיקו להתייבש.
שכחו שעכשיו הזמן לצאת..
שאף אחד לא רואה. רק בורא עולם.
וכך הראתי שליטה במצב.
היו פעמים שהרגשתי בובה..
הראשון שידע לפתוח את הפתח של הבטריות וידע לכוון ישמע כמה הבובה הזאת יודעת לבכות..
אבל היא העדיפה לבלוע..
ולבלוע..
לבכות עם המשפ' המצומצמת והקרובה.
לחייך ל"בקרוב אצלך".
לנסות ולתת צ'אנס לבחורים שהזוי שתהיה התאמה.
להיות נחמדה , וחביבה אפילו שבאלי לכעוס.. על העולם, על עצמי, שלא הצלחתי..
על עצמי.. שאולי אם הייתי יותר יפה, עשירה, חכמה,
או אפילו להפך....
לא ודעת מה קצת יותר עם מזל
אולי הוא כן היה בא?
ושאלתי .
והתייעצתי.
והסכמתי לקנות בגדים הכי יקרים. לבוא הכי יפה שיש לפגישה, לצחוק מהבדיחה הכי לא מצחיקה שהבחור סיפר..
והסכמתי להיות יותר זורמת כמו שהדריכו אותי.
והסכמתי לסגור את האינט' לתקופה מסוימת שאולי זה יקרב.
ולהתפלל ולהתפלל.. לא לרכל , לתת צדקה, להתלבש יותר צנוע,
לעשות את כל הישועות שכתובות או שלא מהתורה.
וה' לא שלח לי את הישועה !!!!!!!!!!!!!!!!!
ורק המשיך לנסות אותי!!!!!!!
ואני שוב מרכינה ראש..
נותנת לכאב להכנס לליבי.
מרגישה מיוסרת.
את הכאב הזה שיש לי בגרון. הדמעות האלה שזולגות לי כשכל בני הבית מתעסקים בהכנות לחג. ואני גמורה. חוץ מלבכות לא מסוגלת לעשות כלום.
ערב ר"ה.
לחג כולם יגיעו מלווים עם ילדיהם, בני זוגם, ואני עוד שנה מגיעה לבד.
