כנות

היו פה כמה אשכולות האם צריך לספר בפגישות, ואם כן מתי..
השאלה היא האם צריך לספר בכלל? גם אחרי הנישואים?
ולא מדובר פה על גלישה באינטרנט או שמיעת שירים או על אחות חורגת
אלא על תקופות לא טובות שהיו לך, על חוויות (לא טובות) שעברת,
האם באמת צריך לספר את זה? או שזה סתם יכביד על הבן זוג, ויגרום לקשים בחיי הנישואים?

אני אתן דוג' למרות שאני לא מתכוונת רק למקרה הספציפי הזה,
יש לי חברה שעברה תקופה קשה והיתה בקשר עמוק עם בחור מסוים,
בעזרת איש חינוך היא התגברה על זה, והיום היא ממש חזקה,
אבל אותו אדם יעץ לה  שעדיף שלא תספר על זה לבעלה לעתיד
כי מה שהוא לא ידע לא יזיק לו, וזה רק יגרום לקשיים בחיי הנישואים,

אז מה אתם חושבים?
באמת יש דברים שעדיף לא לספר? או שזה תלוי בעומק הקשר?

גם אחרי הנשואים, אסור להוציא את כול חטאי העבר, זה לא מועיל לכלום (אם כבר מזיק). 

אבל אם היה משהו רציני, שהיה חלק מהחיים תקופה, לא נראה לי טוב להסתיר. 
(לפעמים נפלט או שמישהו אחר אומר ואז הרבה יותר גרוע)

א. ומה עם הכנות? הרי זה הבסיס ליחסים,
ב. אני לא מדברת דווקא על חטאים, (לכן אני מצטערת שהבאתי דוג') אלא על אישיות פנימית,
על האני האמיתי, העמוק... על האישיות שאנחנו חולקים רק עם עצמינו,
האם זה נכון לגלות אותה? גם אם היא לא הכי נוצצת?
או שכל החיים צריך לשאת את הנטל הזה לבד?

מה זה כנות? האם צריך להיות כנה בכל דבר? נניח ובעלך הביא לך יסמין, אבל את לא מתה על יסמין ומעדיפה ורדים, את חייבת לומר לו את זה? :)

שנית, יש כזה דבר אישיות לא נוצצת? הוא לא אמור לגלות את זה בפגישות/שידוכים? בהמשך? אם זה משהו שהוא לא יודע, כנראה זה לא חשוב לו לדעת.. אני די בטוח שגם אם תעברו 120 שנה ולא תגידי לו שיש לך פחד משממיות לא יקרה כלום..  :)

אני בעד כנות ופתיחות. אבל רק במה שבתוך הקשר עצמו. במה שתלוי בו או בה ממש. קשרים מהעבר או כל דבר אחר שלא יכול להשפיע לשום כיוון ואין הכרח לספר חוץ מסקרנות של הצד השני - הרי שאין בכך שום טעם. והרבה פעמים יצא מכך לבסוף רק רע!!

כדאי גם לשאול אם לשתף בנושא זה או אחר. כך יהיה ביטחון לדעת שאנו פועלים נכונה.

אפשר לכתוב "אחורה" בזמן?  =)

חח אדם.. אבל מה הקשר לאשכול הזה?