השערות של חז"ל

דייר, כתבת: "למאחורי הקלעים אני מתכוון להשגחה שמסובבת ענינים ארציים כמו התפלגות הממלכה שאפשר להסביר בדרך הטבע אבל יש את הרובד הנסתר שהוא הכוונה האלוקית להעניש את שלמה".

זו אחת הקביעות האנושיות החשובות ביותר: האדם מבקש לתת משמעות לעצמו, לעולמו. הוא יוצר רובד, מישור משמעותי פרשני, על מישור המציאות העירומה.

טענתי היתה שכאשר אנשים מתעלמים מהמישור המציאותי ועוברים בכל הוויתם למישור המשמעותי, הם עלולים להיקלע לפורענות גדולה. ועוד, כי קהילה שאינה עצמאית מבחינה מדינית וגם נתונה במשברים, פטורה מעיסוק במישור המעשי של הגאופוליטיקה, והמשברים דוחפים אותה לחפש משמעויות שמעבר למישור הראלי.

שני ענינים נוספים חשובים מאד לענינינו. האחד הוא ענין הזמן, כשניתן פרוש בדיעבד למעשה שהיה או כשניתן פרוש להווה ולעתיד. השני עניין ההשגחה, האם אנו מתבוננים בה או קובעים אותה.

כשאדם סובל מארוע לב הוא מצפה מן הרופא להתעסקות במצבו הפיסיולוגי על מנת להוציא אותו מן המשבר הרפואי שבו הוא נתון. זה המישור הראלי. אנחנו לא מצפים מן הרופא להתעסקות בשאלה אם אותו חולה הוא צדיק שומר מצוות או, להבדיל, מרמה בקלפים. הפניה לעזרת שמים במקרה זה היא למנוע היבריס, אותה שחצנות יתר מתנשאת.

מלחמות החשמונאים הם דוגמה לפעילות נבונה במישור הראלי של הגאופוליטיקה. הם הבינו מה מצבו הגאופוליטי של המלך הסלאוקי, מה האינטרסים של רומא באזור, וניצלו את השעה לטובתם.

הבריתות שכרתו עם הסנאט הרומי מעידות על הבנה זו. לאחר מאה שנים כבשה רומא גם את ארץ ישראל, אבל כבשה אותה כבעלת ברית מתוקף אותן בריתות, והעניקה הטבות שונות ליהודים. התאור של אנטיוכוס כרשע שכל ענינו להשמיד מעידה שאיננו מבינים את מצבו הראלי, כי מצב זה הוא מחוץ למישור ההתיחסות שלנו, הוא המישור של המשמעות מבחינתינו.

יש הבדל בין הערכת משמעות העבר, לבין הערכת משמעות ההווה והעתיד. דבר זה קשור גם לתפיסתנו את ענין ההשגחה.

כאשר מתבוננים בעבר, בוחנים את המישור הגאופוליטי הראלי של החשמונאים, ומוסיפים עליו מישור משמעותי בתחום האמוני. כאשר מתבוננים במישור המשמעותי בלבד תוך התעלמות מן המישור הראלי, מאבדים את ההבנה הראלית של הדברים. כך הוא אצל רובנו בענין החנוכה, שעל חג זה אנחנו מספרים סיפורים ילדותיים שאינם ראויים למבוגרים. לעיתים מגיעים למבוי סתום. איך, למשל, להסביר את עניין השואה ואת ההשגחה האלהית בהקשר הזה. אי הבנה זו גרמה לרבים לחדול מאמונה בהשגחה, או לתת לה מובנים אחרים מן המקובל על האדם הפשוט.

כאשר מתבונים בהווה או בעתיד בעד למישור המשמעותי תוך התעלמות מן המישור הראלי, התוצאות עלולות להיות כואבות מאד. כך למשל ארע לרבים מאחינו בתקופה שקדמה למלחמת העולם השניה. כך קרה בזמן מרד בר כוכבא.

כאן נוספת בעיה אמונית גדולה. בניגוד לפרוש העבר, פרוש ההווה והעתיד משמעם טענה לידיעת תוכניותיו וכוונותיו של ה'. חמור מזה, גם קובעים לו את העתיד, את מה שהוא אמור לפעול על פי רצוננו. זו, בעיני, התרסה חריפה כלפי שמים.

עד כמה רגשנית ודוחת מחשבה ענינית עשויה להיות ההנתקות הגמורה מן המישור הראלי, אפשר ללמוד מתגובתו הרגשנית של ירוחםשם על דברי הקודמים. דחיקת מחשבה ענינית, ראלית, במישור של המציאות המדינית הגאופוליטית היא הרת אסון. 'מותרות' כאלו אפשריים רק לעם הנמצא בגלות, תחת שלטון של אחרים, ואינו שואף לשנות את מצבו.

עודד

ירוחםשם,
בדבר אחד חשוב אני מסכים אתך, וראוי שזו תהיה דעה המוסכמת על כולם. אנחנו חיים בחברה חופשית, וזכותו של כל אדם לבחור בעמדה משלו, ויש לכבדו על כך. [אין זה ענין של בושה אלא של זכות]. אישית, אינני נוטה לקיצוניות משום צד.

ירוחםשם,
בדבר אחד חשוב אני מסכים אתך, וראוי שזו תהיה דעה המוסכמת על כולם. אנחנו חיים בחברה חופשית, וזכותו של כל אדם לבחור בעמדה משלו, ויש לכבדו על כך. [אין זה ענין של בושה אלא של זכות]. אישית, אינני נוטה לקיצוניות משום צד.

ירוחםשם,
בדבר אחד חשוב אני מסכים אתך, וראוי שזו תהיה דעה המוסכמת על כולם. אנחנו חיים בחברה חופשית, וזכותו של כל אדם לבחור בעמדה משלו, ויש לכבדו על כך. [אין זה ענין של בושה אלא של זכות]. אישית, אינני נוטה לקיצוניות משום צד.

מי שהאיר את עיני בנושא של מרד בר כוכבא היה איש ימין מובהק, וראש אמ'ן בזמנו, פרופ' יהושפט הרכבי. אני עצמי למדתי תקופה זו, [עוסק הרבה בהיסטוריה], ומצאתי כי דעתו נכונה גם בעיני. עמדה זו אין בינה ובין ימין-שמאל דבר וחצי דבר. אינני מבין כלל את הקישור הזה שעשית.

כעת לטענות העניניות שלך.
נתחיל מהאחרונה - עתוי הסטורי מתאים, חלפו 70 שנה. שים לב שטענה זו אין לה שום קשר שהוא עם חשיבה היסטורית גאופוליטית זו טענה 'מיסטית' שאינני מבין אותה כלל, ודאי שאינה ראויה לשיקול מעשי.
חולשתה כביכול של רומא. - התקופה שבין 96 ל 180 לספירה נחשבת תור הזהב של רומא, וגם אחת התקופות הטובות ביותר בהיסטוריה האנושית של המערב. [חוץ מאיתנו, היהודים]. רומא נמצאת בשיאה. אינני יודע מדוע אתה מיחס לה חולשה.
בענין הכנת התשתית, רומא מחזיקה צבא מעולה ורב אמצעים. ליהודי א'י לא היה שום סיכוי כנגד הצבא הרומאי, והיה עליהם לדעת זאת היטב.
והעיקר. התשובה שלך חסרה לגמרי נתוח גאופוליטי של הגורמים השונים וכוחותיהם באזור. יהודי א'י היו ענין שולי עבור רומא אבל מטריד מאד מבחינת האינטרסים שלהם, לכן פעלו כפי שפעלו. ההבנה הזו היתה הכרחית לכל מי שרוצה לפעול, אבל הצד שלנו התעלם מההכרח הזה וחסר את ההבנה. זו אשמתם. אשמה נוספת אותה העלה פרופ' הרכבי היא שאלת המחיר. מצביא יכול להקריב ארמיה שלמה למען המטרה, אבל אין טעם לאבד גם את הצבא כולו וגם לחסל את העם.

אסיים בסיפור קצר. באו לבקר אותי שני אנשים מחסידי תורת הרב קוק. הנחתי לפניהם מפה והסברתי להם את המצב הגאופוליטי של רומא בתקופה זו [שנות השלושים של המאה השניה]. אז שאלתי אותם: כרומאים, כיצד הייתם שוקלים לפעול בענין המרד? ותשובתם היתה חד משמעית ולא מעימה: לחסל אותו מן היסוד. [זכור: אנחנו נמצאים כאן במישור הגאופוליטי הראלי, ללא שום רגש].
הפעולה של רומא לא נבעה מאיזו שנאה מטפיזית ליהודים. לאחר המרד, בימיו של אנטונינוס פיוס, היו יחסים תקינים בין הצדדים.
למתענינים כדאי ללמוד היטב את התקופה הזו ולנסות להבין אותה.
עודד

ירוחםשם,

בדבר אחד חשוב אני מסכים אתך, וראוי שזו תהיה דעה המוסכמת על כולם. אנחנו חיים בחברה חופשית, וזכותו של כל אדם לבחור בעמדה משלו, ויש לכבדו על כך. [אין זה ענין של בושה אלא של זכות]. אישית, אינני נוטה לקיצוניות משום צד.

מי שהאיר את עיני בנושא של מרד בר כוכבא היה איש ימין מובהק וראש אמ'ן בזמנו, פרופ' יהושפט הרכבי. אני עצמי למדתי תקופה זו, [עוסק הרבה בהיסטוריה], ומצאתי כי דעתו נכונה גם בעיני. עמדה זו אין בינה ובין ימין-שמאל דבר וחצי דבר. אינני מבין כלל את הקישור הזה שעשית.

כעת לטענות העניניות שלך.

נתחיל מהאחרונה - עתוי הסטורי מתאים, חלפו 70 שנה. שים לב שטענה זו אין לה שום קשר שהוא עם חשיבה היסטורית גאופוליטית. זו טענה 'מיסטית'  שאינני מבין אותה כלל, ודאי שאינה ראויה לשיקול מעשי.

חולשתה כביכול של רומא. -  התקופה שבין 96 ל 180 לספירה נחשבת תור הזהב של רומא, וגם אחת התקופות הטובות ביותר בהיסטוריה האנושית של המערב. [חוץ מאיתנו, היהודים]. רומא נמצאת בשיאה. אינני יודע מדוע אתה מיחס לה חולשה.

בענין הכנת התשתית, רומא מחזיקה צבא מעולה ורב אמצעים.  ליהודי א'י לא היה שום סיכוי כנגד הצבא הרומאי, והיה עליהם לדעת זאת היטב.

והעיקר. התשובה שלך חסרה לגמרי נתוח גאופוליטי של הגורמים השונים וכוחותיהם באזור. יהודי א'י היו ענין שולי עבור רומא אבל מטריד מאד מבחינת האינטרסים שלהם, לכן פעלו כפי שפעלו. ההבנה הזו היתה הכרחית לכל מי שרוצה לפעול, אבל הצד שלנו התעלם מההכרח הזה וחסר את ההבנה. זו אשמתם. אשמה נוספת אותה העלה פרופ' הרכבי היא שאלת המחיר. מצביא יכול להקריב ארמיה שלמה למען המטרה, אבל אין טעם לאבד גם את הצבא כולו וגם לחסל את העם.

אסיים בסיפור קצר. באו לבקר אותי שני אנשים מחסידי תורת הרב קוק. הנחתי לפניהם מפה והסברתי להם את המצב הגאופוליטי של רומא בתקופה זו [שנות השלושים של המאה השניה]. אז שאלתי אותם: כרומאים, כיצד הייתם שוקלים לפעול בענין המרד? ותשובתם היתה חד משמעית ולא מעימה: לחסל אותו מן היסוד. [זכור, אנחנו נמצאים כאן במישור הגאופוליטי הראלי, ללא שום רגש].

הפעולה של רומא לא נבעה מאיזו שנאה מטפיזית ליהודים. [כמובן שלא אהבו אותנו, אבל זה לא ממין הענין]. לאחר המרד, בימיו של אנטונינוס פיוס, היו יחסים תקינים בין הצדדים.

למתענינים כדאי ללמוד היטב את התקופה הזו ולנסות להבין אותה.

עודד