למה בכלל מתחתנים..?

כולנו רוצים להתחתן.. כולנו הוגים וחושבים האיך נתחתן? עם מי נתחתן? כולנו מתערבבים סביב זה ומחמת זה..

אבל לפני הכל.. למה בכלל מתחתנים??

למה לא טוב חיי הרווקות, למה לנו להיכנס למקום של עול ומחויבות? ("אשרי הגבר אשר ישא עול מנעוריו".. אומרים חז"ל: איזה עול? עול אשה!)

ובכלל למה לנו להתחתן עם אשה, שכולה רגש, שזה רק דורש מאיתנו אנרגיות יום יומיות.. דורש מאתינו לחוש דברים שהם לא אנחנו.. לרדת לפרטים שאין לנו שיג ושיח איתם...לא עדיף גבר? ועוד בכלל זה הרבה יותר יגרום ללימוד תורה ולא עם אשה שזה רק גורם לביטול תורה??

כמו"כ הנשים, למה להם איזה גבר שבקושי מבין אותן... שרק כל הזמן צריך לפרנס את "האגו" שלו.. לכבד להעריך.. לא עדיף איזה אשה? איזה חברה טובה שתבין.. שתחבק כמו שצריך??

יותר מכך, ציר חיינו סובב סביב רגש "אהבה" הכמיהה, הרצון, התחושה, החלום, ובכל זאת.. רוב העולם מחפש את זה והוא לא מוצא..! למה??

בתמצות, אבל התשובה היא אחת:

"עבודת המידות - בנין האדם"

דווקא השוני.. דווקא הניגוד.. דווקא הקוטביות בין הגבר לאשה.. בין השכל לרגש, בין חיים בדפוס אחד לחיים בדפוס אחר..לחינוך מבית אבא שונים.. ושלל תכונות שונות ואף מנוגדות.. זה עצמו הבניין.. זה עצמו המטרה...

תגדל.. תתרומם.. תתעלה.. !!

כשאדם נותן.. משקיע.. מוותר על האנוכיות שלו.. שובר את האגואיסטיות..שהוא חיי את השני שהוא חיי למען השני ובשביל השני...  כשהוא מגיע למצב בו הוא מרגיש את השני כמו שהוא מרגיש את עצמו...!!

אז!
הוא משתלם.. הוא נבנה.. הוא מתעדן.. הוא מזדכך...!
ואין דרך יותר טובה, מחיים עם בן זוג קוטבי ממנו..!

כשאדם ייגש לחיי הנישואין בצורה כזאת.. בתחושה כזאת.. בתחושה מרוממת.. בתחושה של פרוקייט ותפקיד רם מעלה.. 
הוא יבחן את הכל אחרת.. הוא יחפש דברים אחרים.. הוא יבין, שאין בן זוג מושלם, אלא בן זוג שמשלים!.
הוא יבין.. שמה שצריכים לחפש, זה את אותה אחת שיש לו מוטיבציה לאהוב אותה.. להשקיע בה.. להשקיע יחד איתה בבניין המשותף שלהם..!

ואז הוא יצליח...!!

שנמצא ונצליח..:)

אין לי אחיינים (בינתיים, לפחות. ולפי כמות העבודה שיש להוריהם אני בטוח שהם לוקחים הפסקה של כמה שנים... )

מוזר, חשבתי שרק לבנים יש את הפוביה הזאת..