היות שפתחתי את האשכול מן הראוי שאתייחס.
ובכן העדפותיי הן, בראש וראשונה למשקל הניגון, לעומקו המלודי ולרעיון המוסיקלי שבו. לקורטוב "פלפל" – חריפות שתגרה את האוזניים (המוח). לחן רדוד ופשטני (היוצא מן "השרוול") שוה ערכו בעיני לצלילים הבוקעים מפסנתר, אך כתוצאה מחתול.... המהלך על קלידיו ....
מלחין טוב אמור לגלות באוזני המאזין, באמצעות יצירתו עולמות קסומים של צלילים מעניינים, אשר עד כה הוא לא נחשף אליהם. ככלל, מלחין שיוצר את לחנו הוא כמו סופר הכותב את סיפורו – ההבדל ביניהם הוא שהאחד במילים והשני בצלילים.
שנית, בניית הלחן חשובה לא פחות, כמו הסופר הבונה ומפתח את עלילתו שלב אחר שלב. ישנם עוד נקודות אך נסתפק בזה.
אביא כמה דוגמאות כלליות להשוואת סגנונות בין חצרות (ייתכנו יוצאים מן הכלל).
אדגיש, אינני רוצה לפגוע באף אחד, אני כותב כפי שנראה לענ"ד בלבד. בנוסף, אין כוונתי כאן על יופי כי אם על סגנון בלבד !
1. בעלז וויז'ניץ (ב"ב) – ניגוני ויז'ניץ יש בהם עומק וחריפות וכו' (כגון ר' ניסן יוסט), ביחס לניגוני בעלז שהם יותר פשטניים.
2. סערט ויז'ניץ (ר' חיים בנט) ויז'ניץ (ב"ב) – ניגוני סערט הם יותר עממיים וקלים מאשר ויז'ניץ.
תוקן על ידי גלילוני ב- 04/10/2011 11:13:49
תוקן על ידי גלילוני ב- 04/10/2011 11:14:30
