עין תחת עין, כפשוטו?

רגע! לפני שתתקיפוני, יש אשכול נוסף בשם כמעט זהה. אני יודע. אלא שהאשכול ההוא הינו אשכול דיוני על הסיבה בגללה עין תחת עין הינה ממון, לפי דעת הכותב הנכבד, ואין זה מעניין אשכל זה.

נושא הדיון באשכול זה, האם עין תחת עין, נכתב כפשוטו (וחז"ל שינו והתאימו ההלכה לזמנם?!) או כוונת התורה מלכתחילה, ממון.

באשכול סמוך הובאו דברי קסוטו בעניין שור נגח. בתורה ישנה תוספת אשר מקריאה ראשונית אינה מובנית: "או בן יגח או בת יגח, כמשפט הזה יעשה לו". וכבר עמדו המפרשים בשאלה, מאי רבותא? ומדוע שתהיה לנו הווא אמינא כי דין השור יהיה שונה בנגיחת ילד או ילדה.
לדברי קאסוטו, באה התורה במיוחד לשנות מהחוק הנהוג בקרב העמים באזור. בחוקי חמורבי (וכן בחוקי אשנונא והחיתים) בנאי שבנה בית שלא כהלכה והבית נפל והרג הדייר, יומת. אך אם נפל הבית והרג את בנו או ביתו של הדייר, יומתו הבן או הבת בהתאמה של הבנאי. לכך באה תורה לצוות "או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יהיה לו. ונפלאים הדברים עד מאוד.
ומה עניין הקדמה זו לנידון דנן?

בקרק כל קבצי החוקים של עמי המזרח הקדום, ישנו דין פשוט וברור בכמה וריאציות שונות. עין תחת עין, מום תחת מום וכו'.
כשנתינה תורה, למעשה, החידוש הגדול היה בהמרת הדין הקיים, ל"ממון תחת עין". והלא עיקר חסר מן הספר!!!
בראיית אותה תקופה הדין ה"הגיוני" והמקובל הינו "כאשר עשה כן יעשה לו" כפשוטו, ואם רצתה התורה להמיר הנזק בממון, הצורה הגרועה ביותר לכתוב זאת, היא בדרך משל, ממנו משתמע הדין הקיים.

בעל, כתבת 'ולשיטתך', למה בדיוק התכוונת? כל מה שכתבתי באשכול זה הוא שאלי הניח הנחה היסטורית שגויה, והיא שרק בישראל הנהיגו כופר תחת ביצוע בפועל.

אעתיק מה שכתבתי באשכול הישן בנושא:
נראה שע"פ פשוטו של מקרא כוונת החוק "עין תחת עין" היא כפשוטו, אלא שישנה אופציה להמרת העונש לממון כשיש נסיבות מקלות למרות הפגיעה המכוונת.
ראיה לכך הוא ממקרה אחר, שם נאמר "ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה--השור יסקל וגם-בעליו יומת: אם-כפר יושת עליו--ונתן פדין נפשו ככל אשר-יושת עליו" (שמות כא,כט-ל).
דהיינו בידי הדיינים האפשרות להחמיר בעונש בעל השור אף למוות בשור מועד לפי הנסיבות, או להקל בעונש בהתאם לנסיבות. כך גם לגבי "עין תחת עין וכו'", בידי הדיינים להקל בממון או להחמיר בעונש פיזי בהתאם לנסיבות.

בעל
אני אומר שוב, לא בהכרח שהתורה ראתה את הכופר כמסלול היחידי, הדבר תלוי בדיינים, מה שברור שהתורה ראתה את הכופר כמסלול אפשרי, ואף השתמשה ביודעין בחוק עין תחת עין גם כאשר ברור שאין אלא כופר (ראה לינק לעיל). ייתכן בהחלט שהיו דיינים שדנו כפשוטו והיו שהסכימו לכופר, וייתכן שגם אלו שהסכימו לכופר, כאשר לא היה לו לשלם עשו כפשוטו, אלא שמסתבר שהמציאות היא שאדם שלא רוצה לוותר על העין שלו ישיג כסף, הוא יקח הלואה, הוא ימכור את עצמו לעבד, הוא יתחייב לעבוד וכו', בכזה מצב בודאי שלא חותכים אותו על המזומן, זה לא השוק האפור.

בעל

אולי כשמדובר באדם אלים וסדרתי שכופר לא מרתיע אותו וכדומה.

איני יודע אי-למה זאת שם דינו מילים בפי. ייתכן כי גם בעול התחתון היה ניתן לבקש כופר תמורת העין, מדוע זה ממין העניין?

באירן, בסיפור מלפני שבועיים, "נתרצתה" אישה שחברה עיוור את עיניה, לוותר על עיוור עינו. אך הדין הרגיל שם, הינו "עין תחת עין" במובן הפשוט.

עם לדעת דינו "יכולים" חכמים לשנות הדין לכסף והדבר תלוי בדיין, אין לנו כל ויכוח בעניין.

לפי חז"ל כוונת התורה היא היא לכסף, ועל כך כתבתי.

כמו שכתבו מעליי, משמעות "לא תחוס עיניך" גם היא בעייתית ביותר אם מדובר בכסף. קשה הדבר אף יותר במי ששלחה והחזיקה יד במבושי גבר. "וקצותה את כפה, לא תחוס עינך". אם מדובר בכסף דמי בושת, מדוע שונה הדבר מכל חיוב כספים אחר. האם נכתב "שלם ישלם המבעיר את הבערה לא תחוס עינך".
לכוארה זהו אפילו לאו לבית דין, שיש לכרות ידה בדווקא. ויהי לפלא.