עין תחת עין, כפשוטו?

הכל יכול וכל יודע מתברר כיצור (ישות) עם יכולות ניסוח שהיו מונעים ממנו לסיים בית ספר יסודי... אשריכם פרושים, שאתם פולירבניסטים ומספרים לציבור שאתם מונותאיסטים שעובדים אל עתיק בשם י-הוה (כמובן בלי מקף). 

עין תחת עין – ממון, בפשט / מתן גרינגר (לפרשת משפטים):

http://musaf-shabbat.com/2012/02/16/%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%9E%D7%AA%D7%9F-%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8-%D7%9C%D7%A4%D7%A8

והתגובה:

http://musaf-shabbat.com/2012/03/02/%D7%91%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%AA%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%A9%D7%98-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%AA/

 __________

ירוחם

<תבדוק! תשאל! הוא חייב לחלוץ בכל מקרה ובכל מצב>

בדקתי.

תקנות הרבנות הראשית , ד"ר זרח ורהפטיג  תחומין  כרך טו .המאמר באתר דעת:

http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/harabanut2a-2.htm#1   

4. חליצה בלבד

     "גוזרים על תושבי ארץ-ישראל, ועל אלה שיעלו ויתישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם מצות יבום לגמרי. וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות, ועפ"י החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל"¹⁶⁰.

מחלוקת קדומה היא מימי התנאים ואילך ועד לאחרוני הפוסקים, אם מצות ייבום קודמת, כפשוטו של מקרא, או מצות חליצה קודמת. בראשונה, שהיו מתכוונים לשם מצוה, מצות ייבום קודמת למצות חליצה; ועכשיו, שאין מתכוונים לשם מצוה, אמרו:

מצות חליצה קודמת למצות ייבום (יבמות לט,ב). המחבר (אה"ע קסה,א) מביא להלכה שתי דעות: "מצות יבום קודמת למצות חליצה וכו'. וי"א, שמצות חליצה קודמת".

למעשה העדיפו חכמים קיומה של מצות חליצה. הם הרבו לחקור אם היבם מתכוון לשם מצווה. חכמים נטו לחיוב בחליצה כאשר היבם הוא נשוי, וביררו אם יש בכחו לפרנס שתי נשים (הרמ"א, שם בהג"ה). בשאלה ששאלו חכמי פאס, בעניין יבמה שלא רוצה להתיבם בטענה שהיבם נשוי ואין לו במה לפרנס אשה שניה, השיב הרב רבי יעקב אבן-צור, רבה של מכנאס, שכיון שהוא נשוי, מצות חליצה קודמת; ובצירוף טענה שאין לו במה לפרנס, יש לכפות אותו לחלוץ¹⁶¹.

בדין שבא לפני ביה"ד הגדול לערעורים בירושלים בשנת תש"ד, ביבם שהוא נשוי ויש לו בנים ובנות, שהצהיר, שהוא כחבר לאחת מעדות המזרח מעדיף לייבם את הזקוקה לו לייבום, בפרט שאשתו מסכימה לכך ועוד שבין בני עדתו נפוצה האמונה שהחולץ ליבמתו אינו מוציא שנתו. ואילו היבמה דרשה חליצה, ובמקרה של סירובו של היבם, תבעה לחייבו במזונות. בהתאם לתקנות הרבנות הראשית פסק ביה"ד¹⁶², כי שייכותו של היבם לאחת מעדות המזרח אינה מצדיקה את הטענה שהוא מעדיף לייבם במקום לחלוץ, ויש לכוף אותו שיחלוץ אם ניכרים הדברים שאין הוא מתכוון ליבמה לשם מצוה, או כשיש לו כבר אשה ואינו יכול לפרנס את שתיהן.

החידוש שבתקנת הרבנות הראשית משנת תש"י הוא באיסור ייבום לגמרי. בשנת תש"י תבעה יבמה לחייב את המבוגר בין אחי בעלה, לחייבו בחליצה ובתשלום מזונות כל עוד לא יחלוץ. הנתבע, בהיותו בן העדה הכורדית, טען שלמרות היותו נשוי ואב לילדים מעדיף הוא ליבמה. ביה"ד הגדול לערעורים פסק, כי תקנת בי"ד היא לחלוץ ולא ליבם, וגם בלאו הכי אין להרשות ייבום לאדם שיש לו אשה ובנים, והוא גדול בשנים מהשומרת יבם¹⁶³.

הרבנות הראשית וכנס הרבנים בשנת תש"י ביססו את תקנתם על כך, כי "בזמננו ברור הדבר שרוב יבמים אינם מכוונים לשם מצווה, ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל, שלא תהיה התורה כשתי תורות", יש "לאסור עליהם מצות יבום לגמרי, וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם", עד שיפטרו את יבמתם בחליצה¹⁶⁴.

אולם יש שבתי הדין הרבניים התעלמו מהתקנה, כשבאו לדון בתביעה שיבם בן עדות המזרח יחלוץ. היבם טען לזכותו לקיום מצוות יבום, אף שהוא נשוי ואב לילדים. הוא טען שיהיה מוכן לגרש את אשתו ולייבם את האלמנה¹⁶⁵. כבר הזכרנו לעיל מקרה, בו יבם בן העדה התימנית ביקש לייבם, ואולץ לחלוץ¹⁶⁶.

ואילו בתביעת יבמה שהיא חרשת ואלמנת חרש נגד אחי בעלה שגם הוא חרש ונשוי לאשה, כולם מבני העדה הספרדית, הסביר ביה"ד, שאף שחכמי ספרד הכריעו לדינא שמצות יבום לעולם קודמת, ולגבי בני עדות המזרח דעתם קובעת, מכל מקום חל שינוי, והאידנא "מקרה של יבום בישראל אינו שכיח בכלל, משום תקנת הרבנות הראשית לפסוק בכל מקרה שהבעל מת מבלי להשאיר זרע של קיימא - חליצה ולא יבום". אלא שחרש וחרשת אינם בני חליצה, כפי שנפסק בשו"ע אה"ע (קעב,יא), משום כך פסקו שעליו ליבמה ולמחר לגרשה בגט פיטורין, כדי לשחררה מזיקה לייבום, ולהתירה להינשא לאחר¹⁶⁷.

______________

¹⁶⁰ התקנות משנת תש"י: תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג, עמ' 169, תקנה מס' 3.
¹⁶¹ ספר התקנות (עפ"י כרם חמר ח"ב) בעריכת שלום בר-אשר, עמ' 285-283. התשובה מסיון תפ"ה (1722).
¹⁶² פד"ר, אוסף ורהפטיג, עמ' נא - ביה"ד בהרכב הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל והרב יעקב קלמס.
¹⁶³ פד"ר, אוסף ורהפטיג, ח"ב, עמ' 54 - ביה"ד הגדול לערעורים בהרכב הרבנים הראשיים והרב חזקיה שבתי.
¹⁶⁴ תחוקה לישראל עפ"י התורה ח"ג עמ' 69.
¹⁶⁵ פד"ר ה, עמ' 233, 236 - ביה"ד הרבני ת"א-יפו, בהרכב הרבנים ש"ב ורנר (אב"ד), י' הלוי אפשטיין וי"ש טנא.
¹⁶⁶ ראה לעיל ליד הערה 100.
¹⁶⁷ פד"ר ז, עמ' 83, 85, 102 - ביה"ד באשקלון בהרכב הרבנים י' גולדשמידט, מ' לופז ומ"י מילצקי - תיק כז/189.

רציתי לשאול בעניין הדין "עין תחת עין". ידוע כי ביהדות הרבנית (היהדות היחידה מבחינתי) הדין הוא על תשלום כסף כופר.