שלושה ספרים נפתחים

ב. שלושה ספרים נפתחים

ג. חמישה פרצופים   

הקטע הראשון שביארת נראה לי ברור ומובן רק שלא לגמרי ברור איך אתה מדביק אותו על עניין הפרצופים כיון שהספרים הם האדם בעצמו ומה שחוץ ממנו לעומת הפרצופים שהם כולם בתוך נפש האדם בלבד
איך שאני מבין את מה שהתכוונת הוא שכמו שהספר הכתוב הוא מחוץ למציאות של האדם כמו כן גם המחשבה למשל הוא דבר שלא תלוי ברצון של האדם עצמו אלא הוא מושפע בו ממה שנמצא לפניו שעליו הוא חושב וכך זה גם בדרגות הבאות שככל שזה מתקרב לנפש כך גדל הריחוק מההרגשה של המציאות לכשעצמה כיון שבה האדם הוא נפרד יותר
אלא שאם ההבנה הזאת בדבריך נכונה קשה לי לראות בפרצופים סיכום של הספרים כמו שכתבת אלא שאת הפרצופים אולי קל יותר להבין עם הספרים אלא שאם זה כך אני חושב שהיית צריך להוסיף את ההבהרה הזאת 
אם ההבנה שלך היא אחרת אשמח אם תעמידני עליה

שותף

תודה על מה שטרחת והעתקת הלום.

נראה לי שדבריך רחוקים מאד מכוונת המימרא בגמרא.

אני מציע את החלוקה המשולשת הבאה.

א. חז"ל תיארו את ראש השנה כיום הדין. אפשר שמסורת היתה בידם.

אכן הרעיון של יום דין הוא מוקשה מאד מבחינה פילוסופית. אם הקב"ה יודע הכל מראש, הוא למעשה שפט את העולם כבר ברגע הראשון של הבריאה או עוד קודם לכן. וכל מה שאנו אומרים על ימי דין הוא ציור ספרותי בלבד.

אפשר לומר גם שה' משאיר לאדם הזדמנות לחזור בתשובה וזה מתאים למה שאמרו בגמרא כי אדם נידון בכל יום או בכל רגע. (אך ראיתי רעיון מעניין: ספראי טוען שזו מחלוקת תנאים. וזה חידוש לגבי שיש מי שיחלוק על היות ראש השנה יום דין).

יש מקום לדחוק ולומר כי אם נגזר על האדם למות בראש השנה אז גם תשובה לא תעזור. והדברים צריכים עיון רב.

על כל פנים, השורה האחרונה היא שאנו רואים, בעקבות חז"ל, את ראש השנה כיום דין שבו נקבע גורל הכלל והפרט.

ב. ר' יוחנן חיבר משל שמסייע לאדם לצייר לעצמו את הדין בשמים. אפשר שהוא נטל מן המקובל בחצר המלוכה בתקופתו. אפשר שהיו שם שני ספרים, של נידונים ושל זכאים, והוא הוסיף עליהם ספר שלישי, של בינונייים שמחכים להכרעה, כדי לתת לאדם מוטיבציה להשתפר. מי יודע אם אני בצדיקים אבל בכל מקרה המצב לא אבוד.

יכול היה ר' יוחנן לומר זאת במפורש, כמו הרמב"ם: ראה עצמך כבינוני וחזור בתשובה. אבל המסר הזה מודגש יותר במשל שלושת הספרים.

האם באמת האמין ר' יוחנן שיש "שם" שלושה ספרים? אני מקוה שלא. אבל כמובן לא אוכל להוכיח זאת.

לדעתי אילו היה ר' יוחנן מחבר את משלו בימים אלו היה מתאר זאת כשלושה סוגי קבצים שיש בשמים: שמות להעברה לבסיס נתונים של מתים, לבסיס נתונים של חיים, ובסיס נתונים של המסופקים שצריך להכריע לאן להעבירם.

ג. המשל של ספרא דצניעותא ממשיך כמובן את המשל של ר' יוחנן, אם כי אפשר שהוא התחבר באופן עצמאי. זו אפשרות סבירה מפני שמדובר כאן על ספר אחד ולא על שלושה.

עד כמה שהבנתי את המשל הזה, הוא בא לומר שיש בשמים מאזנים שנעים כל העת לפי מעשי האדם, לטוב או לרע, לחסד או לדין, לשפע חיובי או לעונש.

הרעיון הוא פשוט מאד. לפי מעשינו בכל רגע ורגע משתנה דיננו. אלא שההשתנות הזו פועלת כחוק טבע, מן המעשים על התוצאות. וכפי שיש תוצאה לכל מעשה בעולם הזה, כך יש תוצאה באיזה עולם עליון וממנו נקבעת וחוזרת ומשתלשלת אלינו תוצאה.

בתור נראטיב (=עלילה שמסבירה לנו למה לצפות בעולם) יש כאן תיאור מוחשי ומרגש, אף מפחיד, של כוח האדם. ראו מה עצום כוחי. אני יכול להטות את הכף במאזנים שברא אלקים להנהגת העולם.

כמובן זה תירגום בדרך הסמל למה שכותב כבר הרמב"ם בלשון יותר מופשטת (אם כי לא חפה מתיאורים שחייבים להיות סמליים).

יש גם לדעתי להשוות בין הרעיון כאן לבין הרעיון של קארמה בבודהיזם. אלא שהקארמה כמדומה נוגעת לכל פרט לחוד וכאן יש השפעה גם על הכלל מתוך מעשה היחיד.

האם מבנה זה של ספר או מאזנים מוסיף משהו מלבד התחושה החשובה שזה מעניק לנו? לדעתי לא. יתכן שהמחבר של ספרא דצניעותא האמין שהוא מגלה סודות מן השמים. זה מסתבר מאד לדעתי. אבל, שוב לדעתי, זה בגלל שסבר שמה שנראה לו בדמיונו הוא גם המציאות השמימית. הוא היה מיסטיקאי או טיפוס של איש המגיה, לא פילוסוף שמורגל לחפש לבער את הדימוי המגשים והמיותר לטובת ניסוח של חוק מופשט.

(המעלה אינה ההפשטה לעצמה אלא ההתנערות ממה שאין בו צורך עבור הבנת החוק. ויש לשים לב לנקודה זו שאינה מוכרת כלל כמדומה לעוסקים בקבלה, שאינם יודעים טיבו של מדע מודרני).

אולם שותף סוד שלנו, היקר והחביב, לא זו בלבד שהוא מאמץ את הדברים כפשוטם "בעליונים" אלא שהוא מוסיף ומקשר אותם למבנים מורכבים עוד יותר שמותחים הקבלה בין אופן החשיבה והפעולה האנושי לבין האופן שבו נברא ומתנהל העולם, כאילו ה' מנהל את העולם לפי האופן הפסיכולוגי (אם כי הכוללני מדי) שבו ניתן לתאר את ההתנהגות האנושית.

לא רק שזו טעות כי זה לא נכון (אבל לא עליתי לשמים כדי לבדוק) אלא שאלו הנחות יסוד מיותרות לחלוטין. הן רק עונות על הצורך הפסיכולוגי הגדול לנסות לצייר לעצמנו "סודות" מ"בית המשפט" שחייב להיות "שם למעלה".

כאשר אדם מבין שהוא כופה את ההסתכלות האנושית הפסיכולוגית שלו על מה שאינו בר השגה במילים הוא נמלט מטעויות כאלו.

ולכן כתבתי מה שכתבתי. והבוחר יבחר (גם בלי לשאול אותי).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

"האם מבנה זה של ספר או מאזנים מוסיף משהו מלבד התחושה החשובה שזה מעניק לנו? לדעתי לא"

שותפי,
ראשית יישר כח הדברים מעניינים וראויים.
לעצם הענין,
דומני שהנקודה המשמעותית שמצריכה בירור היא הנחת היסוד שאתה מביא "

יהי אור

כתבת:

"