דרכי הסקת מסקנות מתיעוד על המציאות

תוקן על ידי thepresent ב- 10/10/2011 15:49:43

1. מספר הגדרות למושגים כמו "שקר" ו"טעות", רובןן נכונות בצורה טריוויאלית.
2. ווריאציה על הטענה (או, שמא, הגדרה?) שאם מוכיחים שמשהו אינו שגוי - אז הוא נכון.

תוקן על ידי xibolaiyu ב- 10/10/2011 16:37:18

כתבת:  

"הנחתך על טיעון הטעות שגויה. אנחנו מכירים היטב מקרים בהם אנשים מעידים בנחרצות על מה "שראו" בהתקיים תנאים מסוימים. (שאין להם קשר עם העובדות כמות שהן)".

לא מקובל עלי, במה שנתון לפרשנות אפשר לטעות, במה שלא נתון לפרשנות אי אפשר לטעות. אם ההגדרה של הסעיף 'נתון לפרשנות' לא מדוייקת בעיניך, נא לפתוח. אבל לא תוכל לטעון כי אדם 'טועה' ולא משקר בדבר שאינו נתון לפרשנות וגם הוא יודע מה היה ובכל אופן אומר אחרת. נא להסביר איך אתה מסתדר עם כך, פרט והדגם כדי שדבריך לא יהוו סתירה פנימית.

"הנחתך על טיעון השקר, כנ"ל. ראשית, יש מי שמשקר במצח נחושה. אמנם נדיר אך קיים. על אירוע נקודתי וודאי שייתכן דבר כזה. דוגמת סיפור העץ של ר' מיכל יהודה. לא שבדקתי מה קרה שם, אבל אני בטוח שלא תמות אם יתברר שזה פשוט המצאה".

לא מקובל עלי, לא טענתי כלל שאין מי שמשקר במצח נחושה או לא נחושה, טענתי שאי אפשר לשקר לשומע אם זה בעצמו יודע את האמת, כשמדובר בטיעון עובדה (היתה אתמול הצפה וכל העיר הוצפה במים, ולא: סטלין הוא שמש העמים, כיף להיות בקיבוץ וכדו'). העץ של ר' מיכל יהודה לא רלבנטי כי הקורא לא יודע מה באמת קרה, ועוד: זה נתון לפרשנות (ראיתי שהעץ מתכופף, הוא מביא מן הסתם הרבה פחות משנה שעברה, הוא התייבש כבר מזמן, הוא יתייבש בקרוב). במקרה זה מן הסתם לא מדובר בשקר אלא סתם בעל דמיון ששמע רבע מופת הוסיף לו נופך ופירסם אותו, אם כי בהחלט ייתכן שיש סיפורי מופתים שיסודם בשקר או בכמעט שקר. הבאתך דוגמאות לא רלבנטיות מלמדת שאינך בוחן את ההגדרות מספיק. נא לפרט ולהדגים כיצד אפשר לשקר לשומע שיודע בעצמו את האמת.

דוגמא נוספת. קראתי באחד העיתונים, "בזמן אמת" כי מעולם לא נזקקו להחזיר את ר' גרשון אדלשטיין בתקיעות. חיים אתנו אלפי אנשים שהתפללו בישיבת פוניבז', ביניהם, אני הקטן. אני זוכר בברור איך הרב שך החזיר את ר' גרשון בתקיעות.

שוב דוגמא לא רלבנטית, כל דבר שכתוב בעיתון מתקבל על דעת הרוב המוחלט - אלו שלא היו באירוע, מימי לא קרה לי שהייתי באירוע ומצאתי בעיתון תיאור מדוייק. (וידעתם שאיני מגזים). לעיתון לא מפריע שיש אי דיוקים, משום שהוא בנוי במתכונת של דיווח לפי מראה עיניים, בכל דיווח מהשטח תמיד יש הבדלים בין גופי התקשורת השונים, וכל הדברים נזרקים לפח למחרת, בעוד שברור שמדובר רק בהערכות מיידיות שהכתב שמע או ראה לכאורה. אף אחד לא בא בטענות או חושב שזה מוזר שהעיתון או אתר האינטרנט לא בדק מספיק וכתב את ההערכות הראשוניות. מה זה נוגע לנדון שלנו? אני דיברתי על משהו שגם הכותב וגם השומע חייבים לדעת אם התרחש או לא התרחש, ולא משהו שהכותב יוכל לטעון לא בדקתי לא ידעתי לא הספקתי. ועוד: הסיפור שלך נתון לפרשנות, מי בכלל יודע מה זה 'להחזיר', הרב שך לחש משהו, מה היה שם בדיוק, אולי לא היה צורך להחזיר וסתם חזרו לרווחא דמילתא, אתה מדבר על משהו מאד מצומצם שהתרחש בבמה לעיני כמה מאות אנשים. אני מדבר על משהו שלא נתון לפרשנות ולא נתון לויכוח, באם הוא היה ברור לכולם שהיה ואם לא גם ברור לכולם.

מה לדעתך עבר על האנשים שראו בעיניהם איך הבבא סאלי מוזג מבקבוק ערק אחד לאלפי כוסות?

ראה דברי לעיל לגבי מופת במה, כל דבר שנעשה במקום מצומצם בתפאורה מסויימת נתון לפרשנות, אף אחד לא יודע כמה בדיוק מזגו לכל כוס, אולי הוסיפו טיפה אחת לכל כוס, ואולי רק תנועת מזיגה בלי הוספה, אולי הוחלפו בקבוקים, לך נא ראה ביוטיוב איש שמוציא מתוך חישוק עשרות בקבוקים, שוב אתה לא מתייחס להגדרות שלי. הוספת שמדובר באירוע נקודתי קטן, אבל 'חומר למחשבה יש כאן', זו בדיוק המחשבה שיש שעליך להתייחס להגדרות ולא להתעלם מהן.

מעבר לכך, טווח האמת והשקר הנו רחב מאד. יש אמת ויש את כל האמת. יש גוזמא ויש דמיון. יש טון ויש קונוטציה. בטח שמעת גם על קריצה. יש לשון ציורית וכו' וכו'.

שוב אתה לא מתייחס להגדרות, ברגע שיש טון וקונוטציה וקריצה ולשון ציורית זה משהו שנתון לפרשנות, הרי דיברתי על כך. לגבי כל האמת וחלק מהאמת, יש לבחון כל חלק לגופו, החלק שאפשר לטעות או לשקר או לפרש, לעומת החלק שא"א לטעות או לשקר או לפרש.

לפעמים צריך לשקר בגלל אג'נדה. לעניינו, נניח כי עם נמצא באיום קיומי והדרך היחידה לשרוד היא באמצעות שימוש במיתוס שלא היה ולא נברא, יש מצב שזה עובר? בסוף כבר לא זוכרים איך זה התחיל ומתחילים לטעון היעלה על הדעת וכו'.

לצערי לא הצלחתי לתאר לעצמי כיצד יש עם שהוא באיום קיומי והדרך היחידה הוא להשתמש בשקר שכל העם יודעים שהוא שקר, מה רע בשקר שאף אחד לא יכול לבדוק אותו כמו שעשו הנוצרים המוסלמים הקרישנים החסידים וכל שאר מליוני הקבוצות ששרדו. ברגע שאתה מעלה אפשרות של 'נניח כי ישנו איום קיומי שגורם צורך לעשות X" אתה מעקר את כל הדיונים הנוגעים להיסטוריה ארכיאולוגיה וכדו', בנוגע לכל ממצא תוכל לטעון כי נניח שישנו איום קיומי שהדרך היחידה לשרוד אותו היא לעשות X (-הממצא המדובר). כמובן שייתכנו אימים קיומיים וכדו' אבל אין באפשרות זו כדי לפרוך את ההגיון מיסודו. אם יש לך סיבה לחשוב שבאיזה שהוא מקום היה איום קיומי שגרם דוקא לתוצאה מסויימת, יש לבדוק זאת.

טעות בפרשנות יכולה בהחלט לגרום לשיפוץ התיאור המציאותי לכאורה, בעיני המתבונן, גם בזמן אמת, על אחת כמה וכמה לאחר קצת זמן.

שוב אתה חוזר על ההגדרות שכבר עסקתי בהם, שיפוץ התיאור הוא דבר שנתון לפרשנות, במדה והוא נתון. במדה ואינו נתון לפרשנות אין צורך בשיפוץ ואין לו משמעות. השיפוץ יכול להוסיף פרטים, אותם אפשר לקלף אם צריך, זה לא נוגע לעיקר הענין.

כיוון שחזקה עלי פקודתך לא להביא דוגמאות מיציאת מצרים, קשה לי קצת להסביר את עצמי. צורת הדיון, מתאימה לקביעה עקרונית על פי כמה עדים יקום דבר. ברור שאם נסכם מספר, לא נשנה אותו לפי מקרה.

כאן אנו עוסקים בהגדרות עמומות מעצם טבען, האפור רב בהם על השחור והלבן וברור שקשה לקבוע מסמרות קבועים ללא בחינה של מקרים.

אתה יכול להביא דוגמאות מיציאת מצרים ככל העולה על רוחך היה תהיה, ואף אני עשיתי זאת, כל מה שביקשתי הוא שלא להיכנס לשלב הבא של הדיון, מה טיבו של התיעוד שבתורה. שהרי קודם אנו צריכים להגיע להגדרות מוסכמות על גבולות הפערים בין תיעוד למציאות. את התחום האפור נשאיר בחוץ, אני הולך לחומרא ומבקש רק את ההגדרות הברורות שאין טעם להתווכח עליהם.

לטענה כי אף אירוע לא עומד בסדרת הקריטריונים, קשה לי להתייחס ללא השוואה בפועל של שני אירועים. וזאת הנך מבקש לא לעשות בשלב זה.

לא ביקשתי שום דבר, אדרבה, אני מבקש ממך שתביא לי תיעוד מאיזה שהוא מקום בעולם מאיזו שהיא תקופה ומאיזו כת שתבחר, של משהו שעומד ברשימת הקריטריונים הנ"ל.

יש בעיה עקרונית בכך שאתה מסמן סוג מסוים של אירוע ודורש שהמקבילות יהיו בדיוק כמוהו. גם אתה מסכים כי זה לא צריך להיות לגמרי בדיוק. לדוגמה, זה יכול להיות גם ביום אחר בשבוע, או אצל אנשים המשתמשים בשפה שונה. עכשיו השאלה מה כן צריך להיות בדיוק ומה לא. יש את השחור והלבן ויש הרבה הרבה אפור.

ממש לא מסמן שום סוג של אירוע, ביקשתי את חוות דעתך על כללים הגיוניים שבהם לא שייך שקר טעות או פרשנות, ואיני שומע שום התיחסות מוגדרת ומדוייקת לטענתי. מצאת בהגדרות שלי משהו שקשור ליום בשבוע או לשפה או למדינה או לאיזור גיאוגרפי, מאיפה הבאת את זה?

הדוגמאות שלך מבית המשפט לא מתאימות, שכן הם עוסקות בויכוח בין קבוצות קטנות של אנשים שבית המשפט לא מאמין לאף אחד מהם וגם יודע שאי אפשר להוכיח, מחפשים הוכחות נסיבתיות, זה לא נוגע כלל לדיון שלנו על הסקת מסקנות מתיעוד.

כולם מתווכחים בהיסטוריה על מה שלא עומד בקריטריונים ברורים של היסטוריה, על כל עובדה שתועדה בזמן המאורעות והיא לא נתונה לפרשנות שקר וטעות אין שום ויכוח, הרי רוב האירועים הבסיסיים שבהיסטוריה מוסכמים, הויכוח הוא רק על פרטים.

  כתבת עוד:  

"זה למעלה מאלפיים שנה, מאז החלו אנשים לדרוש הוכחות ותצפיות, לא תועד שום מקרה "נסי" ולא משנה איך נגדיר נס. אני מתכוון לאירוע שאילו היינו רואים אותו ומצליחים לנטרל אפשרות של טעות, היינו אומרים אין זה כי אם מעשה אלוהים".

מה זה רלבנטי לדיון שלנו? אני טענתי שפלצונינוס הקדוש עשה נס? אני דיברתי על סדרת נסים שהתרחשו במצרים וסיני לפני 3300 שנה לערך.

לגבי הטענה שלא תועד שום מקרה נסי, גם היא אינה נכונה, תועדו הרבה נסים, רובם לא נבדקו כלל.

 נקודה נוספת. הצד השווה בכל סוגי הראיות שהעליתי, הוא שכל הזמן מתקיים דיון ער ופורה. ניתן להעלות את הרעיון ההזוי ביותר מבלי להסתכן בנידוי ואף אחד לא חוסם את האפשרות להאזין לטיעון. כך הדברים עוברים כל העת סינון וביקורת. המקבילה, המשוכללת בהרבה, לטיעון המסורת. בדת בכלל וביהדות בפרט המנגנון הזה כמעט לא קיים.

זו הערכת המצב שלך, אני חושב שהיא לא נכונה.

זה כאלפיים שנה שיש שאלות שאסור לשאול. נושאים שאין לעסוק בהם. האם זה לא קוטע את כל רצף המסורת? האם אין לנו בעצם "חור" של אלפיים שנה בהם לא עסקו בשאלות הללו בצורה רשמית ומסודרת. היו דיונים, היו שאלות, הכול "מבפנים", בזהירות גדולה ולא בשקיפות מליאה. לא צריך להזכיר לך כי שרפו את ספרי הרמב"ם. העליתי כבר טיעון זה בהודעה הפותחת באשכול "פרדוקס טיעון המסורת".

אלפיים השנה האלו לא רלבנטיות כלל לדיון, משום שעוד קודם לכן יש לנו צילום מצב של האמונה הישראלית בתלמוד.

אני מציע לך לקרוא טוב טוב את הקריטריונים שכתבתי ולהתייחס אליהם ישירות. כי עד עתה לא שמעתי שום טיעון שמופנה אליהם. לא מצאתי שום אפשרות של שקר כשהאומר והשומע שניהם יודעים שמדובר בעובדה מוחשית שקרית, לא מצאתי שום אפשרות של טעות באירוע שאינו נתון לטעות בתצפית בחויה או בפרשנות, אירוע גולמי פיזי מוחשי וחורג מהבמה.

מימוני מנהלינו היקר

כתבת משהו על כך שפרשנות וכו' זה אבחנות של יתכן, נא לקרוא מה שכתבתי לגבי פרשנות והשלמת מידע.  

שאלת איך ניישם את הכללים לגבי האירוע של ההתגלות ורקידת השמש, דיברתי על כך לעיל. וכמובן שאין להניח את דבריו של בעל בעמיו שמדובר בדור דעה וכו' שזו הנחה מעגלית.

פרזנט כתבת:

"חי נפשי שדינוזאורוס טוען טענה כזאת באקדמיה שלו, משהו מעין: מעמד הר סיני הוא פירוטכניקה?!?!?! איך אפשר להתייחס כך לאירוע כל כך חשוב במסורת היהודית?!?!?! ממש לא יפה! פוצי מוצי".

אתה שוב ושוב משקר במצח נחושה, ובכך אתה כמעט מפריך את הטיעון שלי שאי אפשר לשקר כאשר הקורא והשומע יודעים שזה שקר (ראה דוגמת העיתון לעיל). אם נפשך יקרה לך, לך ועשה התרת שבועות ונדרים, כי נשבעת בנפשך לשקר. אם תמצא קטע שמזכיר ולו במעט את הנימה של הדברים שהבאת כאן, אני מתחייב לשלוח לביתך בו ביום מעטפה עם ח"י אלפים דאלר"ס מתנת חג.

אני לא בעמדה של 'להגיד מי כן ישתתף ומי לא', כולם חכמים כולם נבונים ולכולם יש מה לומר, אבל הדיון חייב להיות מול אדם אחד, ולכן כל השתתפות של אדם אחר תהיה הסחת דעת שתפגע בדיון.

ייתכן,

לא היתה כוונתי שתחתום לי כאן חתימות, ובעוד שנתיים אצווח עליך בקול מר כשופר "אתה בעצמך חתמת בתאריך 9\10\11 על כך וכך". אלא רק להבהיר את ההגדרות שאני משתמש בהן. אני טוען שגם לשקר ולטעות יש מגבלות, אי אפשר לטעות במה שלא נתון לפרשנות, ואי אפשר לשקר במה שהשומעים בהכרח יודעים שאינו נכון. עד עתה לא מצאתי שום הסתייגות לדברים.

נניח שוב את טיעונו של יוּם, ליוֹם אחר. ונדבר בינתיים על שאלה היסטורית נטו.

אבל קודם לכן יש לי עוד הקדמה: לעתים כשמדברים על בני אדם לפני שלשת אלפי שנים מרבים להשתמש במונחים 'פרימיטיבים' 'ברברים' 'טפשים' וכדו' בכוונה לצמצם את יכלתינו לנתח התנהגות או חשיבה שלהם. ראשית עלי להזכיר כי האינטליגנציה האנושית הינה קבועה ולא השתנתה, לא חלה שום אבולוציה במוח האנושי בזמן האחרון, אחוזי הIQ הינם מולדים והיו שכיחים כאז כן היום, במנהטן ובלונדון כמו במצרים העתיקה. יתר על כן, מי שחושב שהיה לו יותר קל לרמות סוחר ממולח במצרים העתיקה מאשר סוחר בזמננו בשוק מחנה יהודה, טועה, האנשים פעם לא היו פחות חכמים ומוכשרים בדברים שעסקו בהם, התככים והאינטריגות בחצרות המלוכה לא היו פחות מסובכים פעם, המזימות לא היו פחות מתוחכמות, המרגלים לא היו יותר תמימים, בעלי המלאכה לא היו פחות מוכשרים למלאכתם. האדם הוא אותו אדם בדיוק, ויכולותיו השכליות הן אותן יכולות.

כמובן שההתקדמות הטכנולוגית נותנת לנו המון כלים, אבל אין אנו חושבים את תושבי אירופה לפני מאתיים שנה לברברים ופרימיטיביים, למרות שתנאי החיים שלהם היו קשים ופחות 'טכנולוגיים' מהחיים ברומא העתיקה או במצרים העתיקה. אנו מכירים יפה את חייהם ואת הדרכים בהם היו חולקים מידע.

אמנם ישנה אשמה מוכחת של הקדמונים: 'הם האמינו באמונות טפלות', אין ספק שיש קשר ישיר בין אמונות טפלות ובין לקבל כאמת סיפורים על מופתים. אבל בדיקה אובייקטיבית תגלה שאין לנו שום מידע שיכול באמת לקבוע שאז האמינו באמונות טפלות יותר מבימינו. אמנם המיתוס המודרני קובע שהקדמונים היו 'אליליים', אבל מיתוס זה אין לו על מה שיסמוך, אין לנו שום ידיעה מה חשב האדם השפוי הממוצע. סביר כמובן שכהני האליל היו אדוקים וקנאים בדיוק כפי שמתאר המיתוס, אבל אין זה אומר כלום לגבי כל המליונים הרבים שחיו בעולם. אם ננסה ללמוד על זמננו מתוך שאריות של ציורים או שימוש בסמלים שבשירה, לא נצא נאורים יותר. המוטיבים של המיתוס האלילי הרי פיארו את כיכרות רומא במאות ה16 וה17 בזמן שלא היה שם אף אחד אלילי, עצם הציור והסיפור של המיתוס אינו אומר שום דבר. - בזמננו האסטרולוגיה תופסת מקום הרבה יותר מרכזי ממה שהיינו מצפים וממה שהיא מסמלת, כל עיתון שמכבד את עצמו מפרסם עמוד הירוסקופ, כשפרסום בעמוד זה עולה אלפי שקלים, חברות סלולר מספקות שירותים ואפליקציות המבוססות על ניחושים וקריאות של מזלות אסטרולוגיים, צעירים שהולכים לזונות מבררים אצלן לאיזה מזל הם משתייכות ואם יש 'התאמה', בטלויזיה יש תכניות של 'זמן מיסטיקה' עמוסות בריטינג בהם יושבים שרלטנים/ות ומשטים בצופים. הממצאים היבשים יכולים ללמד את חוקרי העתיד שכולם האמינו באסטרולוגיה ועל פיה כיוונו את חייהם. אין ממצאים שיספקו התנגדות, מחאה, מחלוקת. זה פשוט מין מוטיב סימבולי שעוברים על פניו, ולרוב מכריע של האנשים הוא לא אומר כלום (האפליקציות של ה'התאמה' הן סתם גורל מקרי, ובכל אופן זה משעשע את האנשים. איך זה יוציא אותנו בעיני חוקר עתידי?). מתוך שרידים דלים של ממצאים, אין שום הוכחה מה אמרה האלילות לאדם הפשוט, כמו שמדינת ישראל משתמשת בפסוקים וסמלים מהתנ"ך, למרות שבעיני הזרם המרכזי המסר המרכזי של התנ"ך אינו נכון היסטורית. המנהיגים שנושאים את שם ה' על שפתיהם, לא באמת מתכוונים שה' מכוין את המעשים שלהם. ומדובר בסך הכל בשימוש בסמלים ומוטיבים.

לא שאני יכול לדעת מה באמת היה הלך הרוח ועד כמה לקחו את האלילות ברצינות, באתי רק לבאר שאין להוכיח שבלא"ה היו כולם מטומטמים וחסרי דעת כי האמינו באלים ובמיתוסים. אין לנו ידיעה באיזו צורה התייחסו לאגדות עם אלו.

כולם מכירים את האגדה של מרכבת הבעש"ט המרחפת לה בקפיצת הדרך, כמה אנשים מאמינים בסיפור זה? לא הרבה, אבל בתור 'ממצא' הרי שאברהם פריד, זמר הבית של חסידות משיחיסטית (בתור ממצא כמובן), מדפיס את הציור של המרכבה המרחפת באויר מעל העיירה על דיסק שהוא מוציא, האם זה מוכיח שכל החסידים או שכל חסידי חב"ד מאמינים בסיפור? וכי אין תמונות כאלו וכיוצא באלו מפארות מקומות שונים בתרבות היהודית בתור פולקלור בעלמא? ביטוי של כיסופים, של עממיות יהודית תמימה. לא משהו שגורם לבעליו להיות מטומטם.

עד כאן בנוגע למיתוס שכל מי שחי פעם היה 'אלילי' ומכאן שלא היה לו שכל. כעת על הנקודה הכאובה: האמונות הטפלות שכמובן כן האמינו בהם. אמנם אנו מכירים היטב מהחיים שלנו את האנשים שמאמינים באמונות טפלות מוזרות, אך זה לא הופך אותם לטפשים, קח חבדניק משיחיסט, הוא יכול להיות תלמיד חכם, גאון כלכלי, סוחר גדול, איש ממולח, אמנם באיזה שהוא שלב הוא אימץ את הנוסחה של 'הרבי לא מת', אבל זה לא מטמטם אותו בשום שלב מהחיים, זה לא אומר שאפשר לרמות אותו. אגב, אפילו ברסלבים שפושטים מעליהם את המוחין, הם לא בהכרח אהבלים שאתה יכול לעבוד עליהם בעקיפה בתור במכולת או במגרש החניה.

מה שבאתי לומר בהודעה זו, הוא שהכללים שכתבתי לעיל בנוגע לגבולות השקר והטעות תקפים גם לגבי הקדמונים, כל הטעויות והאמונות הטפלות והסיפורי בובקעס תחומים בתוך הגבול של מה שאדם יכול לטעות ומה שהמספר יכול לשקר, משיחיסט יכול להיות בלויה של הרבי, אבל ליצור פרשנות אלטרנטיבית שהרבי לא מת, הוא יסכים אתך שהגוף הושם בבור, הוא בעצמו ראה, אבל הוא ישתמש בנוסחה שצדיקים קרויים חיים, והרבי הוא המשיח ולכן הוא עוד יותר קרוי חי, ואולי הבלא דגרמי שלו משוטט בעולם ומחלק דולרים, או שהנשמה שלו הגיבה אחרת לפטירה, וכו' לא משנה מה. הוא לא משנה את המציאות הידועה לכולם בהכרח, הוא משנה את האמונה הדתית ומתאים אותה למציאות. האנשים פעם לא היו בהכרח טפשים, אבל היו מהם רבים שהאמינו שכחות הטבע מופקדים בידי אלים. זה אותו הגיון של אלהים אחד, רק מחולק לחלקים. זו לא טיפשות, זו אמונה טפלה, זה הסתעף כמובן למליון פרטים שבעינינו הם חסרי פשר וקשר, אבל כולם היו בתחום הטעות והשקר האפשריים. האמונה הטפלה קיימת גם היום, ואנו רואים שאינה הופכת את בעליה לטיפש. היא בהחלט תגרום לו להאמין בדברים לא נכונים, בהתאם לאמונתו, כל חסיד אמיתי יאמין שהרבי שלו יודע מחשבות, לך תוכיח שלא. הוא מאמין בדבר לא נכון (לפי דעתנו), אבל אין זה אומר שתוכל למכור לו משהו שהוא יודע שאינו נכון, בקלות תוכל לשכנע כל חסיד קרעכצנפיכס שהרבי שלו אמר 'קוקוריקו' ונבראה תרנגולת פטומה, אבל לעולם לא תוכל לשכנע אותו שהרבי נסע לאמריקה באניה ושהה שם במשך שנתיים ובדרך ברא מפלצות ענק ובתולות ים. לא בגלל שיש בעיה עם המפלצות או הבתולות, אלא בגלל שהוא יודע שהרבי לא נסע לאמריקה באניה. כל השאר נכון.

תכונה נוספת שרגילים להכתיר בה את הקדמונים היא 'עדריות', גם זו איני בטוח שיש בה ממש, שכן לכל עדריות יש גבולות. בימינו יכול ראש ממשלה שנחשד בפלילים (ואף הורשע באופן עקיף כשבנו ישב בכלא על העיסקאות שנחשפו בזמן כהונתו) להמשיך ולשבת על כסאו, לבצע פשע מוסרי נתעב של גירוש יהודי גוש קטיף (אין אני מתכוין לענין המדיני של ימין או שמאל, אלא לצורה בה הושלכו אנשים ככלבים ללא שום פתרון לדיור ותעסוקה כאשר רובם נקלעו למצבים של השפלה מתמשכת בעיות נפשיות וערעור הבית), תוך עקיפת הצבעות דמוקרטיות שהתחייב לכבד, ומדינה שלמה צוהלת ומריעה סביבו בלי לשים לב שהם שותפים לתרמית. העסק הזה היה בתוך הגבול של העדריות בזמננו, למראית עין כל אחד בוחר בדעה משלו ובדרך משלו, אבל כל זה מתוך המגוון של הקונצנזוס, מה שנחשב כלגיטימי, דוגמא למשהו שאינו לגיטימי, ראינו בעת התרוממות ברוח של המחאה החברתית: כל פליט ריאליטי שהעיז לומר משהו נגד המחאה הוקע כאויב האנושות, ההיסחפות הזולה והנלעגת של התקשורת להנחת המחאה במרכז העולם כאילו מדובר בפעולה קדושה שתציל את העם היושב בציון, היא בהחלט 'עדריות'. כשח"כ מסויים דיבר על מחדלי אישים ציוניים שונים בזמן מלחה"ע בנוגע להצלת יהדות אירופה, נעמדה מדינה שלמה על הרגליים האחוריות, כאילו לא מדובר בטיעון שמגובה במסמכים ועדויות, ששווה להיות לכל הפחות אפשרות אחת לגיטימית של מי שסובר כך. נוסיף לכאן את האנרגיה העצומה והמשאבים המופלאים שמשקיע כל אדם מודרני כדי לרכוש או לצפות או להאזין לדברים שאינו צריך ואינם מעניינים אותו אך ורק בגלל שכולם עושים זאת. אבל אלו סתם דוגמאות, ואין בכוונתי להיכנס לניתוחי החברה שלנו. אשאיר זאת לאריך פרום שהיטיב לעשות זאת (בכל ספריו ובפרט 'החברה השפויה').

כל מה שרציתי לומר היה שאין שום בסיס לדון אנשים שחיו לפני 3000 שנה בכלים אחרים מאנשים שחיים כיום או לפני 200 שנה. בכולם יש לבחון את גבולות השקר והטעות. ההנחה היא שהאמונה הטפלה שואפת להביא אדם לשקר או לטעות בכל מה שיחפוץ או שייטיב להנחת היסוד שלו, השאלה היא האם היא יכולה, אלו גבולות עוצרים את השקר והטעות.

תוקן על ידי צענערענע ב- 13/10/2011 21:20:00

תוקן על ידי עצכח ב- 14/10/2011 10:01:06

תוקן על ידי עצכח ב- 14/10/2011 10:01:56

תוקן על ידי עצכח ב- 14/10/2011 10:02:50