דרכי הסקת מסקנות מתיעוד על המציאות

אם אני לא טועה אתה הוא שכתבת מקודם שאין לך כח לקרוא ושאולי אפשר לכתוב בשתי מילים, אני מניח שדעתך המגובשת אינה צריכה לקרוא טיעונים כדי להתמודד איתם, זה בסדר, לא צריך להתנצל על כך. אבל אל תחשוב שמשום שאתה מצהיר שאתה מאמין זה נותן לך פריבילגיה לדלג על שלב הטיעונים, לפעמים המאמין גרוע הרבה יותר מן האפיקורוס, משום שעם האפיקורוס יש מצב ואפשר לדון ולדבר, ואילו המאמין מן הסוג שמצטט כתבי רבֶּנו וכדו' שום דבר לא יזיז אותו ממקומו. לפיכך מומלץ שתביא "את עצמך כהוכחה חיה לכך".
בפרט שהמסקנה אליה אתה רוצה להביא, להוציא את הדת ממקומות אחרים, גם היא חסרת משמעות, אא"כ הכוונה לאמונה של רבנו הנ"ל וכנ"ל. או למעשה מבצל ופוטיט"ו שהיו נתונים בקערה.

יתכן

עכשיו נזכרתי שכתבת משהו בענין אגדות חז"ל, אתה מתכוין שכתבו משהו שידעו הם והשומעים שאינו נכון? היכן? או שאתה מתכוין להגזמות במספרים? לגבי ההגזמות, נכון שחלק משפת האגדה היא להשתמש במספרים מופלגים, על דרך 'מליון פעמים אמרתי לך', כאשר גם השומע מבין שזו רק צורה ציורית להגיד 'הרבה מאד' (ולפי אפשרות ב' חכמים באמת האמינו במספר שאמרו, ושוב לא אמרו שקר) אבל האם נראה לך שכל התיאורים הפרטניים של המנינים והמפקדים עונים להגדרה זו של אמירה בהפלגה? לא נראה לי שתיאור של מפקד יכול לענות להגדרה כזו, גם באגדה אם היו מתארים מפקד ורשימת תוצאות פרטנית ואי סימטרית כולל חשבון כמה בכורות היו כנגד הלויים, לא היינו מפרשים שהתכוונו לאמירה מופלגת אלא שבאמת חשבו שהמספרים נכונים.

פרזנט

טענתי שאין זה משנה, מבחינת הטיעון לנס. ברור שמבחינת פשט התורה משמע שהמן היה תופעה לא טבעית ולא הפרשה של כנימות. אבל מכיון שבדיון שלנו לא עוסקים בפשט התורה, אלא במה שניתן להסיק מן התיעוד גם למי שלא מאמין לדברי התורה. אי נמי לחסידי הרלב"ג וכדו' שסוברים שקשה לה' לשנות את הטבע (איני מזלזל בטענה זו כאן), יניחו שהיתה הפרשה של כנימות בכמות כלכלית. אמנם במציאות שלנו אין להפרשה זו שום משמעות וגם לא חזי לאצטרופי, כולם כאן יודעים מה זו כנימה, וקל להבין מה ההפרשה שלה. ייתכן שיש בעולם בדואים שמוצאים כזה דבר על העץ ואומרים 'וואלה ממתק' ומלקקים את השפתיים (יש לה טעם מתקתק), כמו שאנחנו היינו מוצצים את החרטום של החמצוצים (לא פסי הסוכר שקונים בחנות, הפרחים הצהובים), הכנימות מצויים על העצים, והעצים עצמם נדירים במדבר יותר מכל דבר אחר, שלא לדבר על הכמות של ההפרשות ששום קבוצה בעולם לא יכולה להתקיים עליה אפילו לא כמרכיב של חלק מהכמות, ואני מדבר על קבוצה של אלפי אנשים. מזון של אדם חייב להיות באיזור של כמה מאות סמ"ק ליום לפחות. זה כמו שנדבר על התופעה של רטיבות על הקירות בבוקר, ומישהו יקפוץ ויאמר שיש לו תשובה לשאלת המים, יש קצת מים בבארות לפעמים + הרטיבות שעל הקירות של האהלים.

לגופו של ענין, הויכוח כאן היה מטבעו מאד עניני, הבעיה העיקרית היתה ההתערבות של גורמים שונים שסובלים מאובר סייז של טקט, שהסיטו את הדיון מהמתווה המסודר שהיה יכול להיות לו. ומכיון שכך (זה כבר 'לימוד זכות') גם שני המדיינים עצמם חזרו לאחור ולקדם, למרות שתכננתי את הדברים היטב כך שעל כל ההסתייגויות נדבר בזמנן ולא אחת בתוך השניה, כאשר פתחתי בהקדמות הנוגעות לעצם הדיון, החל כאן מסע לחץ ציבורי לדבר כבר על זה או על זה, בצד דיון ער וטפיל שהורכב על הדיון שלנו, כשהוא מקדים את המאוחר. אני אפילו לא טענתי עדיין משהו על קיום האל, אלא רק דנתי האם יש כאן 'תופעה בלתי מוסברת', וכבר כולם הלכו שלש צעדים קדימה. כך יצא שהעץ של הרב לפקוביץ או הבקבוק של הבבא סאלי שרדו עד קרוב לסוף הדיון. וכיוצא בזה.

ויכוח כזה יכול היה להתנהל גם בין שני סטודנטים באוניברסיטת ביג'ין, ללא שום אמוציות (גם כאן לא היו במהלך הויכוח שום אמוציות, כדוגמת 'היעלה על הדעת שרעיא מהימנא משקר', או 'האפיקארסן / סמולנים / אתעיסטים רוצים להתיר לעצמם עריות'), בסך הכל הועלו הטיעונים בעד ונגד, שמהוים  דיון חשוב על הפערים בין תיעוד להתרחשות בכלל, ובמקרה הספציפי שלנו. זה ויכוח חשוב מאד בלי שום קשר לשאלה אם הדת עומדת על התגלות של ליבוביץ' / מקסמן / נחנח / רון הבארד / ג'ון לנון / אלביס פרסלי או שאלות דומות.

בנושא צורת הדיון עלי דוקא כן להכריז שצדקתי, צדקתי בקביעתי הראשונית כי ויכוח בעצכח הוא בזבוז עצום של אנרגיה, ועם כל הנסיון והרצון הטוב למנוע זאת, זה מה שקרה כצפוי, וייתכן עצמו כתב 'אין בן אנוש שיכול להחזיק ראש על כל הויכוח הזה'. אם כן, מה הטעם בויכוח כזה? אני בכל אופן אשתדל לעשות סדר בכל מה שהיה כאן, החכמה היא לא להעתיק שוב כמויות עצומות של דברים, אלא לעשות סיכום שיסכם את שני הצדדים בצורה שכל אחד יוכל לקרוא ולהבין (אפילו יהי אור) מה היה כאן.

אני לא חושב שמה שייתכן אמר זה שטויות, הוא עשה את המקסימום של לנסות להסביר בהגיון את הצד שהוא מחזיק בו, אני רק חושב שבמכלול של כל מה שהועלה בפסיק של הדיון שלנו, יותר הגיוני יהיה -לפי כל הדרכים בהם בני אדם חושבים ורגילים לחשוב- להכריז על 'תופעה בלתי מוסברת' מאשר על 'הסבר מניח את הדעת'. ואני מקוה שמי שיקרא את הסיכום, יחליט כך בעצמו, אסכם את שני הצדים, ואת נקודות היציאה, תישאר הבחירה החפשית.

ויכוחים מן הסוג הזה אינם מתכון דוקא ליריבות, ידוע שלכל אפיקורס יש דתי מחמד ולכל דתי יש אפיקורס מחמד. לא כל דיון נהפך למלא אמוציות שליליות. והנגיעות הקטנות בשאלה של 'אתה אמרת שאני אמרתי שאתה אמרת' הם בעיקר גורם ממריץ לדיוק, כל עוד הן קורות מעצמן, ולא מקוטננות בכוונה כדי לבלבל את המח.