דרכי הסקת מסקנות מתיעוד על המציאות

תוקן על ידי xibolaiyu ב- 15/10/2011 19:23:13

אין לי שום בעיה להתכתב עם ייתכן בפרטי, מלכתחלה כתבתי שלא נח לי לדון כאן, וייתכן הוא זה שהציג את הדבר כהתחמקות, מה שהכריח אותי כן לדון כאן. דברי בהחלט אינם מעודדים דיון, הלא הסברתי שאין לי ענין בדיון חוזר כאן, מה גם שזה ענין קשה מבחינה פרקטית, ואני בכל אופן משתתף בו רק משום שייתכן טען שאני מתחמק. דברי שנימתך אינה מעודדת דיון נאמרו כלפי השאלות החוזרות ונשנות מדוע אני מדבר עם ייתכן ולא עם כל העולם, על זה טענתי שלפחות אתה מדבר בצורה שלא מעודדת דיון מכובד. אני כמובן שלא מעודד את הדיון, ובודאי לא עם מישהו אחר חוץ מייתכן, וכבר הצהרתי על כך. (כמו כן ההתעקשות לדוש ולחזור ולדוש בשאלה עם מי אני רוצה לדבר ואיך נראית לי קצת קַטְנוּנִית, שכל אחד ידבר עם מי שרוצה ושלום על ישראל. השומע ישמע והחדל יחדל).

דבריך בנוגע ליחס בין תקשורת וידע מתפרצים לדלת פתוחה, שכן כמובן שלא טענתי מה שאתה מייחס לי, ברור שאמצעי תקשורת ומידע מגדילים את האינטליגנציה של הפרט. אני טענתי רק שהידע שהתקשורת מעבירה הוא פונקציה של החברה הַמְתַּחְזֶקֶת ויוצרת את התקשורת ותכניה. אין שום ערובה שמה שהתקשרות מגדירה כ'ידע' ואינטליגנציה הוא לא מוטה, שקרי, מגמתי, וכיוצא בזה. אין ספק שנזיר הודי מלא וגדוש באינטליגנציה עצומה שאין לנו מושג לגביה, כשם שבחור ישיבה טעון באינטליגנציה של כמויות חומר עצומות, שהוא מקבל דרך הערוצים הכי מודרניים, היישר מקול הלשון אל הנגן שלו, דרך דיסקים קלטות ערוצי קודש ואפילו 'שופר' בכבלים אם הוא רוצה. בעולם המערבי מעבירים ידע מסוג מסויים, ובמדינות אחרות מעבירים ידע מסוג אחר. אפילו אם נניח שבעולם הערבי התקשורת גרמה לאימוץ ערכים מסויימים שהם יותר חכמים או אמיתיים, אין זה אומר דבר על יחס בין תקשורת לחכמה או לאמת, שכן מחר יכולה התקשורת הערבית לאמץ ערכים שקריים ושאינם הוגנים ולהשפיע על מליונים. התקשורת לא מחכימה אלא מעבירה את הדעות השולטות ביוצריה. יכולה להחכים ולגלות את האמת, ויכולה לשקר ולהעצים את השקר.

הטיעון שבעקבות הטלויזיה אי אפשר לטעון שהאויב מובס, לא נכון עובדתית, מלחמת יום הכיפורים נקראת אצל הערבים 'ניצחון אוקטובר', כנ"ל מלחמת לבנון השניה. התקשורת הפלשתינאית 'מתעדת' שקרים עד לאין קץ החל מרצח מוחמד א'דורה (אפילו אם נניח שזה סרט אמיתי, ברור שאפשר להפיץ גם סרט שאינו אמיתי), וכלה בכל דבר אחר שהיא מציגה, סרט תיעודי הוא יצירה של במאי שיכול להיות סלקטיבי, ויכולה להיות השקר הגדול ביותר. ראיתי הרבה כאלו. דוקא משום שנראה שהוא רק מצלם ו'מתעד', השקר מתוחכם הרבה יותר. סרט תיעודי יכול להציג את ישראל כמפלצת, כאלו יצרו הנאצים, וכאלו יוצרים הפלשתינים ולפעמים גם ישראלים, וכן להיפך סרטים תיעודיים המציגים את ישראל כעדר כבשים המצלצלים בפעמוני משיח ברוך וערגה. הטלויזיה לא יותר מונעת שקרים מאשר יוצרת שקרים. היא רק כלי יותר מתוחכם לאמת או לשקר, לטוב או לרע, לרציונליזציה או להיפך, לדתיות או לחילוניות, הכל כפי רצונם של יוצרי התכנים.

אם נניח שהטלויזיה יכולה למנוע שקר מסוג אחד, זה לא מונע שקרים מסוג אחר. הפצת מידע אמיתי היא בעיה טכנית של השקרן, אבל היא לא הופכת את האדם למישהו שאי אפשר לשקר לו, יש צורך רק להתארגן כראוי ולהשתמש באותה מדיה כדי לשקר. הטלויזיה משקרת לנו יום יום ושעה שעה, וגורמת לנו לתת מכספינו עליו עמלנו במיטב כחינו עבור דברים שאין לנו שום צורך בהם, בעד הבטחות שקריות, קוראים לזה 'פרסומות' או 'מבצעים', אבל אין אחד מאיתנו שלא נפל פעם עם שקר לבן של מבצע כשהוא חשב שהוא עושה משהו משתלם והתברר לו אחרי הכוכביות שדפקו אותו וגנבו ממנו כסף. את זה לא היה אפשר לעשות לפני הטלויזיה. כך שההבדלים הטכניים לא משנים את האדם עצמו. כך גם המיילים של המתיחות השונות החל מהעוקץ הניגרי שהפיל מאות אלפים בפח וכלה בסתם מתיחות והודעות שקריות להיזהר מX וכו'. השאלה שלי לא היתה האם יש יותר ידע היום (ברור שכן) אלא האם השימוש בכלי תקשורת הופך את האדם ליותר חכם, יותר ממולח, מחזיק ידע שישמור אותו מליפול בפח, ועל זה התשובה היא: לא, באופן טכני הוא יכול לרכוש יותר ידע בנושא בו הוא רוצה להיזהר, אבל תמיד מתפתחות הדרכים לרמותו ולעבוד עליו, אותו כשרון שהשקיעו החרטומים בבי"ס לחרטומולוגיה, משקיעים הפרסומאים והפוליטיקאים כדי לשקר במצח נחושה וגם הדברים מצטלמים טוב ונראים נפלא, אנחנו משלמים כסף ומשקיעים זמן כדי לצפות בשקיקה כיצד מרמים אותנו, ולאחר מכן רצים כפתאים לפעול לפי התכנית של היועצים האסטרטגיים. אני לא נכנס להבדלים של שיטות עבודה, אלא לטבע האנושי הבסיסי בהכרה בין אמת לשקר, זה אינו משתנה.

(בנוגע לטיעונים על נסים, ארחיב שוב בתשובתי לייתכן בסמוך. אבל מה שכתבת שאין יותר תיאורים על ים שנבקע - שגוי, אין בכלל תיאורים שמתיימרים להיות בזמן המאורעות או סמוך להם על ים שנבקע באופן לא טבעי לא באופן שנתון לפרשנות, משהו שמליונים היו אמורים לדעת ממנו אם התרחש, בלי שום קשר לתקשורת וטלויזיה, בכל אופן לא משהו שידוע באלפיים השנים האחרונות. תיאורים נתונים לפרשנות לעומת זאת יש גם הרבה אחרי המצאת הטלויזיה, מריה הקדושה התגלתה במצרים ב1971 לעיני מאות אלפי בני אדם, וסיפורים כאלו שכיחים ביותר. לי למשל התגלה אורנג' לפני כ11 שנים, באחד מימי סוף הקיץ באמצע הצהריים השמים נצבעו בכתום, אובך כבד שרר וכל האופק היה צבוע בכתום. יחד אתי ראו את הדבר אלפי אנשים שמתגוררים באיזור שלי (ואני מאמין שיש הרבה אנשים מן הצופים כאן שזוכרים את היום הזה, אחת השכנות למשל החליטה שהמשיח מגיע ונעמדה להתפלל בדבקות). אם רק הייתי מאמין באורנג' בקלות הייתי רואה את העננים יוצרים אותיות כל שהן, או שהייתי מרגיש רעידה ברורה ביותר בגופי וגם שומע צלצולים, או בכל אופן מאמין לאבא שלי שראה את הסימנים האלו בין נבכי העננים (כמו אָמֵלִי), ומודה בהתרגשות שגם אני הייתי ברגע הגדול וצפיתי במלאכיו של ר' יונתן איבשיץ, מן הסתם אף הייתי מספר זאת מדי פורים לכל נכדי וצאצאי כן ירבו. זה בדיוק מה שהסברתי יפה בהודעתי השניה באשכול זה בענין מה שנתון לפרשנות).

-הקשר שאתה עושה בין מחקרים של מוטציות בנגיפים לבין האבולוציה הוא שגוי, אין שום קשר בין שני התחומים, המחקר של התאמת הנוגדנים לנגיף המשתנה, לא נובע כלל מהאבולוציה (-הנחה שמוצא המינים הוא ע"י מוטציות זה מזה), ולא משליך כלום על האבולוציה. המוטציות בנגיפים הם עובדה, והאבולוציה היא השערה על התרחשויות בעבר, ואין עובדה זו מאששת בכלום את ההשערה. המכנה המשותף היחיד הוא פעולתן של המוטציות, יש מה שאנו יודעים עליהן, ויש מה שאפשר לשער שהן עשו בעבר. זה כמו שאני אטען שעובדת היותה של מלכת בריטניה, תומכת בכך שה' הוא מלך העולם. כשם שהיא שולטת בבריטניה, כך ה' שולט בעולם, זו דרכם של מלכים!

-לגבי השפעת בריאתנות כן או לא, הכל תלוי מי הזרם המרכזי ומי השולט. אין ספק שבמדינה שתהיה בשליטה קתולית אמיתית, ללא הפרדה בין דת למדינה, וללא תלות בממסדים כמו הממסד האקדמי שיש לו רקע מחייב בינלאומי. הטלויזיה תוכיח השכם והערב תיעוד של בריאתנות, ורוב האוכלוסיה יקבלו את הדברים. אדם ממוצע אינו יכול לשפוט בין מאמר בריאתני ובין מאמר התפתחותני, מה שקובע הוא איזה מידע מעבירים ואיזה תיעוד מעבירים. העובדה שבחברה המערבית הזרם המרכזי או הדומיננטי יוצא מהנחות יסוד שונות - ידועה, ולכן ההשלכה של השפעות האינטרנט או הטלויזיה בהתאם לעמדות הבסיס של מעצבי הדעה, לא מחדשת לנו דבר. אני מניח שהטלויזיה בהודו, במדה והיא נתונה ברמה כל שהיא ביד האנשים שתורות המזרח הם נר לרגלם, מטיפה ומתעדת את גדולת קדושת הענין הנ"ל, ויש גם השפעה על ההמונים. מסקנה: הטלויזיה יכולה לעורר ביקורת וספקנות כלפי מיסטי בדיוק כמו כלפי אנטי מיסטי. ה'נעם אלימלך' לא מעודד ביקורת וספקנות כלפי 'צדיק הדור' אבל הוא מעודד ביקורת וספקנות כלפי 'גויים רשעים' אין ספק שאם תעבור בין בתריו תמצא שם המון דברים על הגויים שלא ידעת מעולם, וחוש הביקורת שלך כלפיהם עלול להתחדד ביחס ישיר למידת הסימפטיה שיש לך לטקטס ולבעליו.

-הרעיון של רצף נסים מתגלגל מתעלם מהנחת המוצא של הדיון שלי על זמן כתיבת התורה. בלי הנחה זו הדיון לא מתחיל. ברגע שעזבנו את זמן המאורעות, אין להשתמש במלה 'תיעוד'.

צר לי שההודעה ארוכה, איני מצפה שתכתוב לי תגובה תוך שעה, ולא תוך יום. קח זמן כרצונך, לי מרווחי הזמן  עדיפים.

-אני לא עוסק בשאלה אם יש עליה או ירידה של הדורות, ייתכן שיש מחזוריות / עליה / ירידה / או מצב סטטי, אני מדבר על המשותף הבסיסי לכל בני האדם, המוח ויכולותיו. אי אפשר לקבוע נוסחה ברורה, אבל אפשר להראות שאין שום יסוד לטעון לשינוי בסיסי של התמודדות עם שקר. כל מה שאני עושה הוא רק לטפל בהתנגדויות מראש, במקום לדבר על יציאת מצרים ולקפוץ ממנה לנושאים מופשטים, אני מדבר עליהם מראש. אני מגדיר את הגבולות של שקר וטעות, ואת מה שידוע לנו על המין האנושי. כדי שהדיון יהיה מחולק לחלקים ולא יסתעף עד אינסוף.

-נכון הערת כי במקרא אין ייצוג לדעה שאין אלהים, לא היתה יומרה כזו בעבר, אבל בהחלט היתה טענה של 'עזב אלהים את הארץ ואין ה' רואה' 'אין ה' בקרבנו', כך בישראל, וביון: 'האלים אינם מטרידים את עצמם ולא את זולתם' (אפיקורוס). לא קבעו ש'אין אלהים', אלא טענו שאינם רואים קשר בינו לבין החיים או שזה מחייב אותנו לעשות משהו או לחשוב משהו. לקחו את כל זה באיזי.

-כתבת:

'אני מניח כי גם לך ברור כי תפיסת עולם מיסטית יש בה כדי לגרום לאדם לראות בחוש דברים שאני ואתה לא נצליח לראות גם אם נתאמץ מאד. נכון, לא כל דבר, אבל יש הבדל בין תפיסת המציאות, הנובעת מאירועים מיסטיים, או בעלת השלכות מיסטיות, בין אנשים מן הישוב לבין בעלי אמונות שונות. הדוגמה מהמשיחיסטים מצוינת, עד כמה שזה נוגע לדיון על כל דבר, חוץ משאלת עובדת חיים חיותו בפועל של מהמשל"ו וכל המסתעף'.

כמובן, אך רק במה שנתון לפרשנות, כשמשיחיסט יסביר לך מה הוא מתכוין, ההבדל ביניכם יהיה רק ענין של פרשנות, הוא מכיר במציאות בדיוק כמוך. הוא רק יצר תורה מיסטית בדיוק כמו שבאגדה אמרו 'יעקב אבינו לא מת'. כמובן שהדמיון מביא אנשים להרבה יותר מכך, אבל אך ורק במה שנתון לפרשנות. מה שלך נראה כערפל, נראה לו כאותיות פורחות באויר. מה שנראה לך כצורה אופיינית של ברק נראה לו כקלשונו של נפטון.

כתבת עוד:

"מכאן, לעולם בו רוב תופעות הטבע נתפסו כפעולות ישירות של אילים. הנחה זו אינה נובעת מציורים וסמלים, אלא מתיעוד רב. אולי לאו דווקא מיום מתן תורה, אבל לאורך כל התקופה והרבה אחריה. יש לכך לא מעט הדים גם בתורה".

עם זה בדיוק אני מתווכח, אין שום דרך להוכיח הנחה זו, ואין שום תיעוד רב על כך, בודאי לא יותר מהתיעוד המוכיח שאנו כולנו היינו שפוטים של אסטרולוגיה. אבל איני מנסה להתעקש על כך כי זה לא ממש נוגע לטיעון שלי, אני לא בונה כלום על אחוזי האליליות או המעורבות הרגשית באמונתה, של אוכלוסיות העולם באלף השני לפנה"ס. רק רציתי להמחיש את הדעה הקדומה.

כתבת עוד:

"אין להתעלם גם מדלות אפשרות התיעוד והפצת מידע וחוסר הנגישות למידע, כולל אוריינות בסיסית, שהיה בה כדי לסייע להפיץ סיפורים ולמנוע ביקורת הכרחית, להקשות מאד על מי שבכל זאת רוצה לבקר ולהכחיש, ולהשתיק את קולות הביקורת וההכחשה אם היו".

אין ספק שבמקרה שצריכים מידע ואוריינות, יש פער של ידע בין אדם ממוצע היום לאדם ממוצע של פעם. לכן הדיון חייב להיות על מה שהאדם בהכרח יודע, לא על משהו שהוא צריך לחפש בספריות או לפצח נוסחאות וקודים מקצועיים.

אגב, גם בימי קדם היה תיעוד מסודר של החיים והאירועים, (לגבי תיעוד של צילום וכדו' אדבר להלן), בספריות האשוריות מלפני 3000 שנים ויותר נמצאו עשרות אלפי מסמכים מקוטלגים ומסודרים, אשורבניפל מנהל הספריה פיתח טכניקות לאמצעי אחסנה של המסמכים, בשלהי האלף השני לפנה"ס היתה ספריה באוגרית, במצרים, אצל החתים, הכרתים, העמים הקדומים ניהלו קודיפיקציה שמתארת בפרוטרוט אירועים, על פי לוחות שנה. גם אצלם לוו כל הפעולות במסמכים, מכירה, קניה, נישואין, גירושין, הסכמים בין אנשים, דיונים, תיאורים לאקוניים של המלך ומעשיו. ה'תיעוד' אינו המצאה מודרנית. דבר בעל ערך היה מתועד גם בימי קדם. זו סתם הערת אגב.

דיברת על הנהיה המתגברת לרפואה אלטרנטיבית. אני מסכים לתשובתו של "יהודי". אני רק רוצה להוסיף כי עד שזכינו לקבלת תורת המדע בידי אדם, כמעט כל הרפואה הייתה "אלטרנטיבית" במובן שהסתמכה רבות על השערות פרועות ופחות על ניסוי ובדיקה.

כמו רבים וטובים אני שואל 'מיהו יהודי'? לא שאלתי שאלה וגם לא מצאתי תשובה, רק הראיתי שהטלויזיה ואוטוסטראדת המידע לא בהכרח מספקת רציונליות או אמת, אלא מספקת תוכן לפי ביקוש והיצע. הניו איג' הוא דוגמא קטנה שאפילו בעולם המערבי זה יכול לקרות, למרות שאין זה לפי הנחות היסוד של הזרם המרכזי בחברה.

אתייחס שוב בהרחבה לדבריך בסיום:

"אנו יודעים כי ככל שאנשים נטו יותר לבדוק ולבדוק ולבדוק וככל שהשתכללו צורות התיעוד הישיר והמשתמר, פחתו והלכו הנסים והנפלאות.              

תופעת הדיבוקים נעלמה מן העולם בד בבד עם הופעת הטלוויזיה.

מי כמוך יודע, כי ככל שהציבור הליטאי הלך ונדבק בחיידק הטורף של המופתים, רבו מאד המופתים המתרחשים על ידי בעלי מופת ליטאיים".

הדברים ממש שגויים, מכמה וכמה בחינות.

אבל ראשית אקדים שהשאלה אם התרחשו נסים ונפלאות באלפיים השנים האחרונות, לא נוגעת כלל לשאלה שלנו, האם יש בעולם ובאדם רק חומר, האם אלהים התגלה בסדרת נסים וציווה סדרת ציוויים. אני באופן אישי גדלתי על התרבות המערבית שמכחישה נסים, ובשבילי זו דת השכונה, אבל היא בהחלט אקסיומה שאין לה שום הוכחה ואף לא אישוש.

ונחזור למציאות: נסים ונפלאות לא פחתו, אנשים שמאמינים בניסים רואים אותם כל הזמן, מוציאים ספרים וסרטים המתעדים את המקום שאירע הנס, מראיינים את האנשים, שאירע להם הנס, זה מתרחש גם בציבור החרדי, אבל גם אצל הנוצרים, המוסלמים, ההודים, וכל מקום אחר בו מאמינים בניסים, גגל ותמצא, הטכנולוגיה היטיבה גם עם מתעדי הנסים. יתירה מכך, דברים על טבעיים תועדו ונבדקו גם במתודות מדעיות, מה ששולל את קביעתך שככל שהתיעוד השתכלל הסיפורים פחתו, אנשי מדע מפורסמים כמו ריימונד, קיבלר-רוס, ריין, בדקו בדקדקנות ותיעדו הצלבת גירסאות רבות ושונות של חויות על טבעיות שגרמו לאנשים לספק מידע שלא יכלו לדעתו בדרך טבעית. זה שאני באופן אישי על פי דת השכונה שלי מסתייג מכך, לא משנה את העובדה בשטח שתיעוד מודרני מתעד גם ניסים. על הערך האובייקטיבי של תיעוד נסים אכתוב בסמוך.

כתבת שהטלויזיה ביטלה את הדיבוקים, והרי כולנו יודעים שזה לא נכון, האמונה בדיבוקים נחלשה מאד בחברה המערבית בתהליך שארך מאות שנים יחד עם שאר האמונות בביטויים של על טבע, בלי שום קשר לטלויזיה או לתיעוד. הרי גם בדורינו ראינו כמה וכמה דיבוקים, שההחלטה האם מדובר בדיבוק או לאו באה על ידי הפרשנות שלנו, הנובעת מההנחה של החברה המערבית. הטלויזיה לא תרמה מאומה לפרשנות שלנו. והצופים בערוצי הקודש דוקא הושפעו מהתקשורת שהדיבוק המצולם והמתועד הוא ההוכחה הגדולה ביותר לXY. העובדה שבאחד המקרים המדובק עצמו טען שלא היה בו דיבוק, גם היא סוג של פרשנות, בסופו של דבר הטיעון לדיבוק לא עובר דרך הפרשנות של האובייקט, מקובל קדוש חושב שהאובייקט עצמו לא יודע בכלל מה עובר עליו, והדיבוק היה ונברא כפי שניתן לראות בסרט. הדרוזים צופים בטלויזיה יותר ממני וממך, אבל אצלם הדיבוקים והגלגולים הם מעשים שבכל יום.

אחזור לתיעוד של הנסים, בשום מקום לא תמצא כותרת 'תיעוד של נס', מה שתלוי באיש החברה המערבית, כיון שזה מניח שהנסים אינם קיימים, הוא לא יקח אותם כאופציה. מה שכן תמצא הרבה זו הכותרת 'ממצא לא מוסבר', זו לא כותרת, זה משהו שקורה בכל מעבדה בסוף היום. לא שאני טוען שקרישנה עשה נס שאמולסיפייר לא יערבב בין שמן למים בתוך מבחנה 348, אני רק מדגים שממצאים לא מוסברים יש רבים מאד בכל תחום ובכל מקום. מניחים שישנו הסבר כל שהוא. מכיון שהנחת היסוד, האקסיומה הבלתי מוכחת היא שאין נסים. זה מיתוס שמונחל בעולם המערבי בהדרגה במשך מאות שנים, בלי שום קשר לאמצעי תקשורת. התקשורת לפני מאתיים שנה היתה פרימיטיבית בדומה מאד ללפני אלפיים שנה, והרבה פחות מהתקשורת באימפריה הפרסית שהיתה מדוייקת ממוקדת ומהירה.

זה רק פרט מהמיתוס הכללי על ערכו וסמכותו של המדע, שמונחל גם הוא כבר שנים רבות מאד, כמובן שההיקש מהמדע שאפשר לבחנו על ידי ניסוי וטעיה (זה שאיתו מגיעים לירח או נלחמים בחידקים) לבין החלק שאין לבחנו על ידי ניסוי וטעיה (זה שאיתו קובעים שאין מימד רוחני לעולם ושאינו אלא חומר), הוא מוטיב משמעותי בהנחלת המיתוס. אבל באופן כללי מדובר בדעה והשקפה שמונחלת לציבור על ידי חינוך ספרות וכדו'. השיא של האמונה במיתוס זה היה כנראה בשלהי המאה 19, התקופה בה גיבורי הספרות היו 'הפרופסורים', כמו אצל ארתור קונאן דויל, מארק טויין, ז'ול וורן, ועוד רבים, גיבורים אלו מילאו את התפקיד הרומנטי והנחשק שמילאו האלים במיתוס, וההומניסטים בספרות ההומניסטית בתקופה שקדמה. כך מלמדנו איש התבונה הכל יכולה שרלוק הולמס: "הבה נבחן את מצבנו בקור רוח, ווטסון, ראשית אני מניח שאיש משנינו אינו מוכן לקבל התערבות שטנית בעניני בני האדם, הבה נתחיל בכך שנבטל אפשרות זו לגמרי, יפה מאד", (ארתון קונאל דויל, מפנקסו של שרלוק הולמס חלק ג' עמ' 132, הרפתקת רגלו של השטן). המחצית השניה של המאה ה20 נתפסת כתקופה רומנטית יותר בה יש מעט יותר מקום למגוון של השקפות.

מכיון שנס הוא ענין של פרשנות, לפי טענת המאמינים בנסים כל אחד מאיתנו ראה הרבה נסים. ייתכן שעץ שקרס על הכביש שאחד מאיתנו ראה, היה נס, העץ לא היה צריך לקרוס, אלא שהוא קרס כדי לעכב אוטובוס כדי שצדיק אחד יוכל לתפוס אותו. ייתכן שבאיזה שהוא ספר של 'סיפורי השגחה פרטית' מופיע העץ שאני ראיתי קורס בסתם יום רגיל, בצירוף תמונה של הקריסה, ועדות של אותו צדיק על הצירוף המופלא שבדיוק קרה. זה נשמע בנאלי, אבל אודה ולא אבוש שגם אני בעצמי כשאני חווה צירוף מקרים לא יכול לדעת האם מדובר בנס. למען האמת אני קצת כן בוש, אבל בכל אופן אספר: לפני מספר שנים נסעתי עם משפחתי לאחת הערים באירופה, עם הגיעי לנמל התעופה המקורי התברר לי שהמזוודה ובה האוכל הכשר שהבאתי נעלמה בטרמינל, לא מדובר בעיר כמו לונדון או פריז בה יש יהודים ואוכל כשר. ובנוסף לכך תקלה טכנית בכרטיס האשראי גרמה לכך שלא יכלתי לשחרר את הרכב השכור שהזמנתי. מצאתי את עצמי בשדה תעופה זר, עם קבוצת ילדים רעבים ועייפים (לא היה אוכל כשר גם בטיסה), ללא שום יכולת תנועה (המלון שהזמנתי לא היה באיזור של תחבורה ציבורית, ולשהות בו בחוסר מעש היה כמובן חסר טעם). לא יאומן אבל יש ערים באירופה שאין בהם אפילו בית חב"ד. המעשה הכי רציונלי שיכלתי לעשות היה לקנות כרטיס חזרה לארץ. מישהו שהיה איתי עשה מעשה שנראה פחות רציונלי, התקשר ותרם כסף לארגון צדקה (אני חוזר ומצהיר, זה לא אני!!! אני מאד בעד צדקה, אבל בחיים לא אלך להתקשר ולתרום כדי להרויח טרמפ או משהו כזה), והנה ממש בסמוך ונראה למעשה הצדקה (נתון לפרשנות, אבל זה מה שהיה..) חולף על ידי אדם, ואומר: אני מכיר אותך, נפגשנו בתל אביב לפני שלש שנים. מסתבר שבמסגרת כל שהיא למדתי אתו גמרא פעם אחת במשך שעה. כיום הוא מתגורר בעיר זו ועוסק ב: תיירות, במקום הוא הוציא לי מהחברה רכב על שמו (עד היום איני מבין איך עשה דבר כזה), הביא אותי לחנות שמוכרת אוכל כשר, וסידר לי את המשך השהות על הצד היותר טוב. הסיפור יפה ואני מספר אותו, אע"פ שאין לי מושג אם באמת מדובר במשהו אקראי, או במשהו שקרה בזכות משהו. כל זאת כדי להמחיש שהנס הוא ענין של פרשנות.

אמנם יש קשר אחר לנושא שלנו, קשר ישיר, והוא טיעונו של דיויד יום שהובא לעיל. ניסיתי לדחות את הדיון בו, אבל כנראה שבכל אופן זה מגיע, כי כבר פיתחנו את נושא הניסים, ברמה שחבל לעזוב אותה כעת. בסוף דברי אומר את דעתי על טיעון דיויד יום.

קודם אני רוצה לטעון שאין אפשרות לתעד נסים בשום אמצעי, מאחר והנס אינו עובדה אלא פרשנות. כל מצב הנתפס בחושים הוא 'עובדה' ובשום אופן אינו נס, תופעה שנתפסת בחושים, אינה חורגת מההגדרה 'טבע', וניתן להסבירה כתוצר של 'גורמים טבעיים', קרי חוקי הטבע, התנהגות הטבע הידועה לנו. כאשר אנו רואים אדם מעופף באויר, אין זה סותר בהכרח את חוקי הטבע, שכן אפשר שרוח חזקה מעיפה אותו. ואפילו אם אנו עומדים תחתיו ואיננו חשים בשום רוח, אפשר שהרוח ממוקדת דוקא בו. או שהוא פולט מגופו גז מסויים הגורם לו לעוף. או שמישהו מושך אותו על ידי כבל שקוף. או שאנו מדמיינים את התופעה מסיבות שונות. וכך עוד הרבה אפשרויות אחרות. מה שקובע אם להגדיר אירוע זה כנס או כטבע היא הפרשנות האנושית. משהו שלא נתון לשום קנה מדה מדוייק, מדעי, פיזי.

באופן תיאורטי ייתכן מקרה הנראה כחריג, שייבדק על ידי מכשירי מדידה אשר לא ימצאו שום הסבר היכול לעמוד בקריטריונים של חוקי טבע. וזה יהווה כביכול הוכחה ל'נס'. אך מכיון שמקרה כזה לא קרה מעולם, אין הוא נוגע לדיון הכללי על נס וטבע, העוסק בנסים הידועים. ועוד: בלתי אפשרי להכריז על מכשירי מדידה שאינם יכולים להיות מוטים על ידי שום תופעת טבע, שלוקחים את כל האפשרויות בחשבון, ושמודעים לכל הסיטואציות של כל חוקי הטבע וכל מצבי הצבירה של כל האטומים שביקום וכו'. הדיון יעבור לרמת המכשירים, ואם ננסה לאמת את המכשירים, הדיון יעבור לרמת האימות וכך עד אינסוף.

ניתן לטעון שנס הוא חוייה שאינה נתפסת בחושים, טענה שנשמעת קצת סותרת את עצמה. אבל בלי להיכנס לויכוח על ההגדרה, הרגשות האנושיים של כעס, אהבה, חמלה, אינם תופעה פיזית (למרות שיש להם השלכות פיזיות). אך הם מוגדרים כטבע, כי הם התנהגות קבועה של האדם. פאטה מורגנה מצד אחד 'אינה נתפסת בחושים', מן הצד השני היא טבע. או יותר נכון: עצם העובדה שפאטה מורגנה נתפסת לכאורה בחוש הראיה, על אף שאיננה במציאות, מוכיחה שההבדל בין נס לטבע איננו יכול להיות מוגדר בשום הגדרה חותכת.

כמובן שבאופן טבעי יאמר כל אחד מאתנו: "מדוע לחשוב שיש רוח שמעיפה איש מסויים באופן אישי?". אבל אל לנו לשכוח שצירופי מקרים או תחבולות היו מעולם ויהיו תמיד. ויש מי שיאמר באופן טבעי: "מדוע לחשוב שיש נסים?". ההחלטה מה צירוף מקרים ומה נס, היא החלטה אנושית העוסקת בגורמי האירוע, ולא באירוע עצמו. נניח שראינו איש מעופף, ונוצר ויכוח האם מדובר בנס או בתחבולה / צירוף מקרים. נקיטת עמדה בויכוח זה אינה נובעת משום קריטריון מובחן, אלא מתוך הבנה פשוטה, אינטואיציה. מי שמניח כי אין ולא היו נסים, יקבל בקלות את הרעיון של צירופי מקרים. מי שמוכן לקבל את הרעיון של נסים, יקבל את העדות על נס, כל שהיא חורגת מגבול מסויים של צירופי מקרים, ושתואמת את השקפתו בנוגע לסיבתם של נסים.

לפיכך אין שום דרך לתעד נס, נכון הדבר שמי שמניח שאין נסים ראשית מכחיש את התופעה עצמה, ובאופן תיאורטי צילום של התופעה יכול להטרידו, אבל גם כאן צריכים לתעד את התיעוד, מי צילם וכיצד, האם לא ערך את התמונה, האם התמונה לא סלקטיבית, האם נקודת מבטו של הצופה כוללת את כל הגורמים האפשריים (ברור שלא). אין תיעוד שלא יכול לסבול משום פגם תיאורטי, ושוב הדברים תלויים בפרשנות. אדם שמניח שאין נסים יקבל גם צירוף מקרים מאז מפתיע, כאקראיות בתואם להנחת היסוד שלו, ואדם שמניח שיש נסים, יניח שגם אותו אדם שקיבל 7 מכות ברק, חטא בחטא נורא ואיום שזו בדיוק האזהרה המיועדת לו משמים. האגדה שהכותל בוכה (בקטע החומה המערבית שנחשף במנהרות ישנו טפטוף מתמיד) מתפרשת על ידי אנשים שונים כזרימה מבורות עתיקים שנתונים בחללים שתחת הר הבית, אודה שגם אני מניח כך, כפי דת השכונה שלי, אבל זו רק פרשנות, אי לנו אפשרות לחפור ולבדוק בהר הבית, ולכן מי שמאמין בנס טוען שהכותל בוכה, ומי שלא מניח שיש סיבה טבעית. במקרה זה הוא מציע שיש בורות מים, אני בטוח שגם אם יתברר שאין שם בורות מים איש מדע לא יגיע למסקנה שהכותל בוכה, אלא יניח הנחה אחרת, או ישאיר את הדבר כתופעת טבע בלתי מוסברת.

זה מלמד שכל הטיעון שכביכול הטכנולוגיה והתיעוד מצמצמים את הסיפורים על נסים, הוא בלתי אפשרי גם באופן תיאורטי. המושג 'נס' אינו משהו שנתון לתיעוד או לאי תיעוד, הוא רק פרשנות אנושית. התיעוד מראה לנו מעגלי ענק בשדות, ואנו מפרשים האם מדובר בחיזרים, אקראיות, או מהתלה. הנסיונות לבדוק ולתעד את התיעוד, הם שוב נתונים תמיד לפרשנות ותמיד סובייקטיביים.

ומה יש למדע לומר? למדע אין שום אמירה בנוגע להתרחשויות ואירועים, אלא אך ורק בנוגע לקבועים. התרחשויות הם 'מדעי הרוח', בצד מדעי הבישול מדעי הריקוד והריאליטי, מנסים אנשים חכמים גם לכמת ולבדוק אירועים והתרחשויות, אבל זה לא מדע, זו פרשנות אישית. אם היה טיעון לנס תמידי, היה המדע יכול לבדוק זאת בשיטות היסודיות של המדע, אבל כל הרעיון של נס הוא חריגה מהקבוע. יש הרי הרבה תופעות בלתי מוסברות שאין ויכוח שהן קיימות, אבל הן לא נס, אלא רק תופעות בלתי מוסברות. וכמובן שגם ההסבר המדעי אינו מסביר באמת אלא רק מצמצם את ההסברים לכמות ההנחות הפחותה ביותר. הטיעון לנס הוא בדרך כלל טיעון בדיעבד, נס התרחש בעבר, זה משהו שאי אפשר לבדוק באופן מוחלט, ותמיד נתון לפרשנות.

אעפ"כ לאנשי מדע יש אפשרות לבדוק ולבלוש אחרי טיעון ספציפי, א' טוען שכאן התרחש אירוע פלוני, אפשר לחפש עקבות ולראות אם יש עקבות או להיפך. אבל עדיין: בד"כ מדובר בענין סובייקטיבי, והעיקר :תמיד צריך את הפרשנות. נניח שיש עקבות למשהו שהתרחש, אין זה מוכיח את האירוע כולו ובודאי לא את הפרשנות שלו שמדובר במשהו לא טבעי. הכחשת המופתים באה מהנחת יסוד, אע"פ שהרבה מלומדים ואנשי מדע תיעדו בצורה מסודרת אלפי דיווחים על אירועים שמוגדרים כלא טבעיים, כפי שציינתי לעיל.

מה אומר דיויד יום? הוא שואל שאלה: האם התרחשו בעולם נסים? ומשיב: יש אמנם דיווחים על נסים, אבל מכיון שידוע לנו בבירור שבעולם יש יותר נוכלים מאשר נסים, ושנוכלים מייצרים דיווחים על נסים. הרי אין צורך בנסים כדי להסביר את הדיווח. (הניסוח והמבנה שלי, אפשר להציג את הדברים בעוד צורות).

ועל כך אני טוען, ראשית, יום שאל שאלה יפה וטובה אבל לא השיב תשובה. אנו לא יודעים אם יש בעולם רק חומר, אם יש לאדם ולעולם גם מימד רוחני. אנו שונאים את הנוכלים שמנסים למכור לנו מידע מזוייף בנושא. עד כאן הסכמה. אבל כאשר אנו שואלים שאלה, פירוש הדבר שיש לנו שתי אפשרויות, אנו מניחים שייתכן שהתרחשו אי שם נסים, וייתכן שלא התרחשו. אך דא עקא, שלאחר תשובתו של יום, עולה בבירור, שגם אם התרחשו נסים באיזה שהוא מקום או יתרחשו בעתיד, לא נדע עליהם, כי בנינו מודל שגורם לנו להניח מראש שלא נקבל דיווחים על נסים. מכיון שהנחנו בשאלה שייתכן שהתרחשו נסים, הרי נשארנו בשאלה, ייתכן שהתרחשו נסים, אבל לעולם לא נדע עליהם כי אנו מניחים שכל דפריש מרובא פריש ולכן אין מידע על נסים. אם אנו שואלים שאלה בנוגע לנסים, עלינו לקבוע מראש לאיזה סוג של תיעוד נאמין, אם זו אפשרות שאין לנו שום הנחה נגדה, הרי שתיעוד אמין יספיק, לא צריך יותר.

לפיכך אפילו אם היה יום צודק בתרגיל שלו, הרי הוא רק היה טוען שאי אפשר לדעת אם יש נסים, ולא שאין נסים. אך הבעיה שהוא שוגה בשגיאה לוגית של הטיית ברירה. באופן כללי רוב המתיימרים להעביר מידע ממימד רוחני הם נוכלים, אבל אפשר להבחין בין יומרות שונות. בדיוק כמו שרוב הרופאים הם שרלטנים, אבל המיעוט (-הרופאים המערביים) פועלים בהתאם למתודה קפדנית וקשוחה ולכן הם ברי סמכא. כך יש להבחין בין יומרות שונות של מידע על מימד רוחני. בקילוף ראשון נראה כי רוב מכריע של המתיימרים אינם מספקים טיעון ברור על מקור המידע, קראתי שמעתי וצפיתי בהמון חומר של מיסטיקנים בני זמננו בעלי יומרות גדולות, כמעט ולא ראיתי רסיס אחד הנוגע בשאלת מקור המידע והדרך המשכנעת בה חילצו אותו מן השכל הפועל. בבדיקה ומיון של היומרות השונות בנוגע למימד הרוחני, התחלתי לטפל בהודעתי הראשונה. וכשיסתיים נושא זה אחזור אליו שוב בנוגע לטיעון של יציאת מצרים וכו'.

כדי שייתכן יוכל להתייחס לדברי הארוכים מכורח ריבוי הפרטים בהם יש לעסוק, אחזור על טיעוני באופן ממוספר. במדה ויש הרבה הערות לא כדאי לכתוב את כולן יחדיו, אלא לאחד את העוסקות בנושא אחד ולטפל בהן קבוצה קבוצה. שלשים הערות באדום על משפטים שונים שלי ויהיו אפילו שגויים או לא מדוייקים, הם משהו שמביא לחילופי ציטוטים אינסופיים של 'התכוונתי' 'כתבתי אחרי זה' או סתם גלישה לנישות לא חשובות. מה שאני כותב כאן זה מה שחשוב להמשך הדיון. אני לא מסכם כאן הערות משלימות צדדיות לנושא של ההודעות הקודמות.

1. טכנולוגיה מודרנית מפיצה במדינות שונות מה שהיא מגדירה כ'ידע' בהתאם להנחות היסוד שלה. אין שום קשר משום סוג בין 'אמת' חיפושה בירורה ותיעודה, לבין הטכנולוגיה של הפצת המידע. הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת גם הפצת שקרים מתוחכמים, ובכך אינה מקרבת את האדם הממוצע ל'אמת'.

2. אנשים שמאמינים בנסים משתמשים בטכנולוגיה מודרנית לתיעוד מה שהם מפרשים כנסים, ואף אנשי מדע מתעדים בצורה מדעית תופעות על טבעיות. אין שום קשר מוכח בין עצם הטכנולוגיה המודרנית לבין האמונה בנסים, אלא אך ורק בחברה המערבית שהמטריאליזם (או מטריאליזם לייט) היתה בו השקפה דומיננטית מלכתחלה.

3. למרות הטיעון של ההתרחשויות המתוארות כנס, אין שום תיעוד יכול להוכיח נס, כי בסופו של דבר המונח 'נס' הוא כינוי לפרשנות אנושית של אירוע, ולא של אירוע.

4. דיויד יום טוען שרוב היומרות לנס הם שרלטנות ומן הסתם כולם. אך אני טוען שאם באמת יש לנו אפשרות בדבר קיומם של נסים, אין המשפט שלו עונה על השאלה, ולכל עלינו לבדוק את היומרות האלו ולראות האם באמת רובן ככולן.   

תוקן על ידי דינוזאורוס ב- 16/10/2011 00:01:22

תוקן על ידי thepresent ב- 15/10/2011 23:40:47