דרכי הסקת מסקנות מתיעוד על המציאות

שיבולאיו

...

עד שיבוא דינו, אשמש לו לפה.

שיבולאיו

מה זו ההשתוללות הזו? ממש לא מכובד היללות ההיסטריות שאתה משמיע כאן ברצף והקריאות הנואשות שלך להדיח אחרים להחרים את דינו ואת אשכולותיו, כן כדאי 'לנו' לענות לו, או לא כדאי לנו, שמא יחשוב מישהו כי הוא ניצח וחלילה יד המאמינים תצא על העליונה. את מי זה מעניין בכלל מי ניצח? אנו עוסקים כאן במיסיון? בכלל, כל המונח הזה של: אנחנו מול הם, מלמד עד כמה אתה לוקח במסירות נפש קנאית ודתית את הויכוח הספורטי הזה שלכאורה אמור להיות אחרי הכל בראש טוב וזורם. תאמין לי, אם דינו אמוציונלי בטיעוניו בשל אמונתו הדתית, אז אתה סופר אמוציונלי בשל קנאותך הפנאטית. אם הוא דתי אז אתה נטורי קרתא. ואגב, אין זו פעם ראשונה שאתה נוהג כך כאשר פוגעים בהשקפתך הקנאית הטהורה, גם באשכולות על ספרו של מיכי אברהם נהגת באותה התלהמות ואיבוד עשתונות וצדק אז מיכי כאשר כינה את סגנון תגובותיך כקנאות דת הכנסיה החילונית.

אוסיף, כאחד שעקב אחר אשכול זה ואחר האשכולות הקודמים שעסקו בנושא, מבלי קשר לדעתי עם מי הצדק, אני יכול להעיד כי דוקא דינו הוא זה שדי שמר על ענייניות וממוקדות בכל הויכוח. בעצם ניתן לומר כי המתדיינים הרציניים כאן הם פחות או יותר שניים: דינו ופרזנט. אילו רק הם היו נוטלים חלק בדיון, הדיון היה נשאר הרבה יותר ממוקד, קצר והוגן. חשוב לזכור כי דינו בעצם לקח על עצמו משימה קשה ביותר - להסביר מדוע סיפורי התורה אמורים לשכנע בודאות ובאופן פוזיטיבי אדם סקפטי, ואני כלל לא בטוח כי הוא יצליח לעמוד במשימתו הסופית - כולל ההוכחות החותכות שהוא אמור להביא על זמן כתיבת התורה (אני אתפלא אם הוא ימשיך להתנדב בסבלנותו האדיבה לכך לאור מטר הבליסטראות שהוא חוטף כאן בדיון הפסבדו ענייני והוגן הזה), אף על פי כן אני סבור כי ההקדמות הארוכות להן נזקק דינו הוא רק בשל חוסר נכונותו של ייתכן להתמקד בטיעונים מרכזיים ולהתקדם בקצב ענייני וממוקד. כאשר במקום זאת הוא בחר להיתפס לכל פסיק ושורה מדבריו של דינו להעתיקם באדום ולהשיב לו חזור והשב כמעט את אותן תשובות בניסוחים שונים ומגוונים: בקבוק ערק של בבא סאלי ועץ אתרוגים של הרב ליפקוביץ, וזאת מבלי לשדרג את טיעוניו לכל אורך הדרך. מה שלא הותיר ברירה לדינו, אלא להביע את דעתו בפרוסות פרוסות, וכמובן גם זה לא ממש עזר לו.