סיפורי המקרא - פרשנות אלטרנטיבית

עמוד 1 ייתכן כתב:
אגב, כל הנחרצות הזאת כי הכול מפי רועה אחד, לא הייתה נחלת כל הדורות. לא בתקופת חז"ל ולא בתקופת הראשונים
מי מצאת בתקופת חז"ל(פרושי/צדוקי/ביתוסי/נוצרי) שלא האמין שכל החומש ניתן למשה, וכן מי מצאת מהראשונים שאמר כך.
מצינו בראשונים (ראב"ע בכמה מקומות, פי' ר"י החסיד לתורה) שאמרו על כמה מילים או אף כמה פסוקים שהם הוספה מאוחרת שהשתרבבה עם הזמן לטכסט, כמו שודאי קרה במשניות ובתלמוד, אך לא מעבר לכך (תורת התעודות וכד').

שמא יטען הטוען כי רק אותם שהיו למעלה מבני עשרים בזמן היציאה מתו, אולי. אבל אין הוכחה לכך. לפי תוחלת החיים דאז, מסתבר כי רוב אלו שהיו בזמן היציאה בגיל בו כבר ניתן לסמוך על זיכרונם, מתו. מקבלי התורה (בוודאי שלא כולם) לא היו עדים בעצמם למעמד הר סיני. זה משתמע מיותר מפסוק אחד בדברים. כמובן שהם לא היו עדים לתהליך היציאה ממצריים, בגיל שניתן כבר לשפוט ולהתרשם.
מי שהיה בגיל 10-20 ביציאת מצרים, היה בן 50-60 באמירת ספר דברים וכתיבת ספר התורה. לא גיל מבוגר מאד, וסביר שרבים מאד מהם עוד חיו.
אולי אפשר לומר ש"וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם" זה בדרך הטבע(=תוחלת חיים מקסימלית נמוכה מאד), ולכן היו מעטים מאד בני קרוב ל-60. המקרא עצמו מתיחס לזה כנס: "וְגַם יַד-יְהוָה הָיְתָה בָּם, לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, עַד, תֻּמָּם".
כתוב בתורה "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע, הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה; וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה, וְהֵם יִירָשׁוּהָ", יש להסתפר מה פירוש "לא-ידעו טוב ורע", איזה גיל זה ?
בכל מקרה מקבלי התורה היו לכה"פ בניהם ממש של יוצאי מצרים, וחלק מיוצאי מצרים היו עדיין בחיים.
זה כמו למכור היום לוקשים על שנות הקמת המדינה(לפני 63 שנה).
למרות הכל, זה אכן מחליש מעט את מסורת התורה.

עמוד 1 דייר כתב:
כאשר תקפה את מצרים מגיפה קשה ניצל זאת העם וברח ממצרים. המצרים התעשתו ורדפו אחריו להחזירו.
[ רק הבכורים מתו ]
חז"ל פרשו אחרת: "אם אין שם בכור, גדול שבבית מת". וראיה מהפסוקים "כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת", "כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים". וגם אמרו שמתו גם בכורים שלא היו ידועים כבכורים.
לפי מסורת חז"ל מתו המוני אנשים, אך בעיקר בכורים.
מפחית מאד מאד את הנס.

אני רוצה לראות אותך מאזין לעשרת הדיברות כשברקע הר געש מתפרץ.
מעניין שהרמב"ם דווקא מנסה לטעון שעם ישראל שמע רק רעש, ואף לא שתי דברות, ומשה פירש להם מה נאמר.
הנה הציטוט: (מורה נבוכים - חלק ב פרק לג)
"במעמד הר סיני לא היה כל המגיע למשה מגיע לכל ישראל אבל הדיבור - למשה לבדו. ולזה בא סיפור עשר הדברות כולו - סיפור היחיד הנפרד, והוא ע"ה ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע - אמרה התורה, "אנכי עומד בין יי וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי"; ואמר גם כן, "משה ידבר והאלוהים יעננו בקול" - ובבאור אמרו במכילתא, כי כל דיבור ודיבור היה משיבו להם כמו ששמע; וכתוב בתורה גם כן, בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו'" - מורה כי הדיבור היה לו, והם ישמעו הקול ההוא העצום. לא הבדל הדברים; ועל שמע הקול ההוא העצום אמר, "כשמעכם את הקול", אמר, "קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים, זולתי קול" - ולא אמר, 'דברים אתם שומעים'; וכל מה שבא משמע הדברים, אמנם הנרצה בו שמע הקול, ומשה הוא אשר ישמע הדברים ויספרם להם. זהו הנראה מן התורה ומרוב דברי החכמים ז"ל. יש להם גם כן מאמר כתוב בהרבה מקומות מן המדרשות, והוא בתלמוד גם כן, והוא אמרם, "'אנכי' ו'לא יהיה לך' - מפי הגבורה שמעום" - רוצים בזה, שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למשה רבינו, ולא היה משה רבינו מגיעם אליהם." עכל"ק

קשה לי דברי הרמב"ם, הרי משמע הפוך מן התורה ומרוב דברי החכמים ז"ל:
מחלוקת חז"ל (מדרש שיר השירים רבא א י"ג) היא האם העם שמע את כל הדיברות(רבנן), או רק 2 ראשונות(ריב"ל,דעת יחיד). הדעה של 2 ראשונות מופיעה גם בגמ'(מכות כד.) בסתם ללא חולק. אך לא מצינו דעה שלא שמעו כלום.
ובתורה:
"וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם ראִים זוּלָתִי קוֹל" - ה' דיבר 'אליכם' ולא רק אל משה, העם שמע את הקול, אך לא ראה את המדבר (כי אינו גשמי)
"פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" - עוד פעם 'עמכם'
"וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם" - איך שמיעת רעש תגרום לעם להאמין המשה לעתיד.
וכך משתמע בכל התורה, שהיתה התגלות לכל העם. הקושי הוא מהפסוקים:
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם; וּלְמַדְתֶּם אֹתָם, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם." - ללא 'כה אמר יי'
"אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת-דְּבַר יְהוָה:  כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא-עֲלִיתֶם בָּהָר ..."
עדיין יותר סביר שאת הדיברות (כולם או חלקם) שמעו כל העם, ואת שאר התורה רק משה.

עמוד 2 thepresent כתב:
ולו של האל היה משהו שניתן לבלבל אותו עם קולו של עלי
מכאן סך הכל ראיה נגד הבנת הרמב"ם את עניין הנבואה, ולא טענה יסודית נגד הנבואה/מסורת.
רמב"ם (יסודי התורה פרק שביעי):
"כולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה"
"הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא"
"כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים"
"אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם ... והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו..."
מרוב התנ"ך משמע (לדעתי) נגד הנחות אלו של הרמב"ם, ואכמ"ל.

עמוד 7 ירוחםשמ כתב: 
בנחמיה מופיע צום ב24 לחודש העשירי?  בנך מופעים חגים לא מוכרים לנו!
24 לתשרי(שביעי, לא עשירי), היה ארוע חד פעמי, של הפרדות מהנשים הנוכריות בעיקר. לא כתוב שכך מצאו בתורה, או שאמרו שהיום קדוש.
אולי נלמד מכאן שכך היה נהוג בזמנם טקס חזרה-בתשובה/התחזקות או תענית ציבור.
לא זכור לי בתנ"ך חג שלא מוכר לנו, אלא אם כן מפורש במקום שהוא בדוי. בבקשה, תקנו אותי אם אני טועה.

עמוד 9 xibolaiyu כתב:
מי שמאמין שתיאור בקיעת ים סוף הוא תיאור מילולי, משוכנע לחלוטין שמשהו כמו "לא ישבו בסוכות עד אז" הוא תיאור מליצי הכל לפי העניין, וכדברי ראב"ע (בהקדמתו לתורה):
"אשר כל דבר מצוה, קטנה או גדולה, בכף מאזני הלב שקולה, כי יש בלב דעה, מחכמת יושב קדם נטועה, ואם הדעת לא תסבול הדבר, או ישחית אשר בהרגשות יחובר, אז יבקש לו סוד. כי שיקול הדעת הוא היסוד, כי לא נתנה תורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו. וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפטו נפרשנו, ונעמידנו על מתכונתו, ונאמין כי ככה אמיתו, ולא נגשש קיר כעיוורים, ולפי צרכינו נמשוך הדברים, ולמה נהפוך הנראים לנסתרים".

ולעניננו:
"וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד"
"כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה"
משמע ארוע כל כך מיוחד של פסח/סוכות לא היה כבר מאות שנים. לא נראה שהכותב התכוון לדייק במיוחד מאיזה תקופה לא היה ארוע כזה, אלא להלל ולפאר את הארוע. (יכול להיות שהכותב גם דייק דרך אגב, אך לא זו מטרת המאמר שלו)

לגבי קריעת ים סוף מה יש לפרש כמליצה ? שהים נקרע / שבני ישראל עברו / שהמצרים רדפו / שהמצרים טבעו / שהים הפך לחרבה / שעמוד הענן עמד בין ישראל למצרים.
אפשר לומר אולי ש:
"וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" - לא ממש חומה, אלא לא שטפו את העוברים כאילו היה חומה
"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו" - לא ממש כולם, אלא רבים מאד
"וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ" - אuלי עדיין היה גועש קצת
"לֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד" - אולי גוזמא

עמוד 10 ייתכן כתב:
על פניו חג הסכות כמו חג האסיף הוא על שם התקופה בה נמצאים בסכות כדי לאסוף את התבואה.
על פניו שמות כמו 'חודש האביב','חג הקציר','חג האסיף' הם על שם התקופה. (פר' משפטים, פר' כי-תשא)
ואילו 'חג המצות','חג הביכורים','חג הסוכות' הם על שם מצוות החג.
אין בשנה תקופת סוכות או תקופות מצות/ביכורים.
'חג שבועות'(פר' ראה) - ע"ש שהוא אחר 7 שבועות.
חג הסוכות נקרא כך בפר' ראה ובפר' אמר(מיד כשמוזכר, לפני מצוות החג המופיעות כהוספה). בפרשת פנחס מוזכר בסתם, ללא שם. (למה?)
לא בטוח לגבי מה היה גדר החיוב של סוכה (14-סעודות/כל-סעודה/אכילת-ארעי), אך זה לא משנה לעניננו. עניין הסוכות הוא דבר מרכזי בחג, הן לפי התורה(לפחות פר' ראה ואמר), והן לפי ספר עזרא.

עמוד 11 ירוחםשמ כתב:
אני סקרן לדעת- באיזה כתב היה כתוב ספר התורה שקראו בה באותו מעמד, אם תאמר כתב עיברי- הרי הקהל לא ידעה עברית ואיך מצאו כתוב? ואם אשורית מי בדיוק העתיק לפני זה את הספר לאשורית? הרי לפי המובן בפסוק מצאו אותה- כאילו ספר מזמן- וזה לא היה מן המוכן
השאלה לא נכונה. הספר היה כתוב כנראה בכתב עברי. העם ידע כתב עברי בימי בית שני, ויעידו על כן המטבעות וחלק ממגילות קומראן וים המלח.

תוקן על ידי פינגווינאי ב- 24/10/2011 13:27:05