סיפורי המקרא - פרשנות אלטרנטיבית

מקריאת הפסוקים אפשר להסיק:

א.       בני ישראל לא הכירו את מצוות סוכה.

ב.       בני ישראל לא הכירו את מצוות ארבעת המינים.

ג.        חג הסוכות לא נחוג מימות יהושע בן נון.

המערערים על המסורת טוענים כי מפסוקים אלו מוכח בוודאות כי לא קיימו ישראל את מצוות הישיבה בסוכה עד ימי עזרא. האמנם? והלא יודעים אנו כי שנים רבות קודם לכן חגגו ישראל ברוב עם את חג הסוכות. בספר מלכים (א פרק א פסוק ח) כתוב בפירוש כי שלמה חגג את חג הסוכות בירושלים בעת חנוכת המקדש: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ". אם כן, כיצד לא ידעו עזרא הסופר וישראל כי יש לחוג את חג הסוכות? כיצד מתעלם נחמיה מן הכתוב בספר מלכים, והרי עזרא היה תלמידו של ברוך בן נריה, וברוך היה תלמידו של ירמיהו, וירמיהו כתב את ספר מלכים. וכי ירמיהו לא לימד את ברוך ששלמה חגג את חג הסוכות, ואם לימדו - מדוע לא לימד ברוך את עזרא על קיומה של מצווה זו? לא נוכל לומר שברוך לא הספיק ללמדו עד שמת, שהרי לימדונו חז"ל שעזרא לא עלה מבבל בעליית זרובבל, כיוון שעדיין לא סיים לקבל כל תורתו של רבו ברוך בן נריה. אם כן, כיצד לא ידע עזרא על קיומו של חג הסוכות? יתרה מזו, גם אם נלך לפי שיטת המערערים ו"נקבל" את עמדתם כי הספר שנמצא בבית ה' בימי יאשיהו "הונחת" על ידי חלקיהו, הרי בספר שנמצא נכתב כי יש לחוג את חג הסוכות. כיצד לא ידעו את הכתוב בו.

למעשה, גם חז"ל עסקו בסוגיה זו ואמרו (ערכין דף לב עמוד ב): "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?" ואף בספר הכוזרי (מאמר ג אות לא): "אמר הכוזרי: ואני חשבתי כי אנשי בית שני שכחו את התורה, שכן לא ידעו את מצוות הסוכה, למשל, עד שמצאוה כתובה, וכן לא ידעו את מצוות 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי,' כי בשתי אלה נאמר 'וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב', דברים המראים על שכחת התורה". אכן, גם בסוגיה זו אנו נדרשים לפרשנותם של חז"ל.

וכך היא הכרעתם של דברים:

בני ישראל ידעו כי יש לחוג את חג הסוכות, אלא חידוש גדול נתחדש בימי עזרא במצוות הסוכה. עד לאותה תקופה לא היו יכולים יושבי ירושלים לישב בסוכה בתוך העיר, כיוון שירושלים לא חולקה לשבטים ונחשבה "רשות הרבים", ואין לעשות סוכה ברשות הרבים (רמ"א אורח חיים סימן תרל"ז), אך בעליית עזרא, שקנו את ארץ ישראל בשנית וקידשוה, התנו בית דין בעת קידושה המחודש שיהא אדם עושה סוכתו אף ברשות הרבים (מלבי"ם שם). חידוש זה נתחדש בימי עזרא והייתה זו הפעם הראשונה שבה נראו סוכות בירושלים. אכן, חג סוכות מעין זה לא נחגג מימות כיבוש יהושע וחלוקתה של ארץ ישראל לשבטים, ועל כן צויין הדבר בהבלטה רבה. (עיון מדוקדק בפסוקים המובאים בספר מלכים בעניין חג הסוכות שבימי שלמה, מגלה כי לא נאמר שישראל בנו סוכות וישבו בהן, שהרי הדבר היה בירושלים.)

חידוש נוסף נתחדש אף הוא בימי עזרא. הייתה זו הפעם הראשונה שבה חגגו ישראל את חג הסוכות לאחר עלייתם מן הגולה בעם רב ובשמחה גדולה. וזה לשון הכוזרי (מאמר ג אות סג): "אמר החבר: האמת הברורה היא זאת: כותב דברי הימים שבמקרא, עניין לו לא בנסתרות כי אם בנגלות המפרסמות... וכן לא נכתבו מסיפורי עזרא ונחמיה ע"ה רק דברים שהיו מפורסמים בהמון. והנה יום עשיית הסוכות מפורסם היה, כי ביום ההוא קמו האנשים ועלו אל ההרים ללקט עלי זית ועלי הדס ועלי תמרים. אם כן, מה שנאמר 'וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב' פירושו שהמוני העם בשמעם את הקריאה בתורה, נזדרזו לעשות את הסוכות, ואלו היחידים לא נעלם מהם פרט מפרטי המצוות, ועל אחת כמה וכמה כלל מכלליהן, וכוונת המספר הייתה להפליג בשבח היום ההוא, וכזאת הייתה כוונת המחבר גם בְּצַיְּנוֹ את היום בו נתגרשו העמוניות והמואביות, כי היה זה יום מעשה רב, יום בו נפרדו בני העם מן הנשים שהיו אמות ילדיהן, מעשה קשה ומכאיב עד מאוד, ואין אני חושב כי יש אומה באומות אשר תשמע ככה למצוות אלוהיה חוץ מעם סגולה זה, ובגלל פרסום המעמד הזה נאמר 'וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב', רצונו לומר: בשעה שהקורא בתורה באוזני עם הארץ הגיע לפסוק: 'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי,' נתעורר העם, ותהי חרדה גדולה ביום ההוא". ועיין עוד בספר "הכתב והקבלה" (ויקרא פרק כג פסוק מב), ודי בזה.