סיפורי המקרא - פרשנות אלטרנטיבית

ירוחם, הלכה זו שנויה במשנה זבחים פי"ד מ"ז. הדיוק שלך 'מקום' ולא מקומות, טוב כדרשא. אבל לא באמת משהו שמכריע את הפשט. המקום שה' בוחר, היכן שהוא בוחר, ולא מוזכר שצריכה להיות בחירה אחת נצחית. בנוגע לשאלה מדוע יהושע השכין את המשכן בשילה, אינך יכול להניח כהנחה פשוטה שיהושע לא קיבל הוראה מה', או שכן או שלא, יש הגיון רב לומר שכן, זה מסוג הדברים שנהוג להתייעץ עליהם בשאלה בה' באורים ותומים או בכל דרך אחרת, על דברים קטנים בהרבה היו 'שואלים בה', ייתכן גם שהדבר נתפס כפרשנות של הפסוק בתורה 'עד כי יבא שילה'.

פרזנט,

כתבת, אולם הפסוק לא טוען במפורש שחייבים לשבת בסוכות,

בפסוקים בספר דברים (טז) שהזכרת כלל לא מוזכרות מצוות חג הסוכות, למרות שמצוות הפסח מפורטות מאד.

א שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיה-וָה אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה. ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיה-וָה אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְה-וָה, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. ג לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי: כִּי בְחִפָּזוֹן, יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. ד וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל-גְּבֻלְךָ, שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-יָלִין מִן-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן--לַבֹּקֶר. ה לֹא תוּכַל, לִזְבֹּחַ אֶת-הַפָּסַח, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר-יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. ו כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ--שָׁם תִּזְבַּח אֶת-הַפֶּסַח, בָּעָרֶב: כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם. ז וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ; וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר, וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. ח שֵׁשֶׁת יָמִים, תֹּאכַל מַצּוֹת; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עֲצֶרֶת לַיה-וָה אֱלֹהֶיךָ--לֹא תַעֲשֶׂה, מְלָאכָה. {ס}

יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים: בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ. יד וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. טו שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיה-וָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְה-וָה: כִּי יְבָרֶכְךָ יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ. טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְה-וָה, רֵיקָם. יז אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְה-וָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.

בבמדבר ( כח כט) במסגרת פירוט קרבנות החגים, מפורטים בקצרה גם מצוות כל החגים למעט סוכות החג בו מוקרבים יותר קרבנות מכל החגים גם יחד.

טז וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַי-הוָה. יז וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל. יח בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. כה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. -

א וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם. - ז וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ. - יב וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיה-וָה שִׁבְעַת יָמִים. 

מצוות הסוכה וארבעת המינים מוזכרים רק בויקרא.

זהו נושא לאשכול נפרד.

אגב, ציינת כי דברי הימים מכניס לנו לפה בכפית ובמעין נונשלנטיות בולטת (לטעמי מזויפת) ש"ברור, הם עשו שמיני עצרת, כמו שצריך, שלא יהיה ספק" ("וביום השמיני עצרת כמשפט").

לא בדקתי זאת מספיק, אבל למקרא דבריך עולה בי החשד כי זו מתכונת קבועה בדברי הימים.

כך מוחלקת באלגנטיות העובדה כי בפרשת דברים נאמר על קרבן הפסח וּבִשַּׁלְתָּ, וְאָכַלְתָּ.

וכך נאמר בדברי הימים, (ב לה יג) ויבשלו הפסח באש כמשפט.

שווה בדיקה.

דינו,

האשכול עוסק בלימוד מקרא. כמו כל בכל לימוד מתעוררות שאלות.

ירוחם