מחשבות בעלמא

ציפורעפה,
את בסדר גמור. אל תדאגי כל כך הרבה. קודם כל אשה איננה מחויבת להתפלל בציבור. את יכולה להתפלל בבית, ובפרט לאור המצב שתיארת. מה את חושבת? שה' לא מבין אותך? את הרי יצירת-כפיו, הוא אוהב אותך יותר ממה שאת אוהבת את עצמך, והוא מבין אותך יותר ממה שאת מבינה את עצמך.
תפנימי, חזור והפנם, שה' איתך בכל אשר תלכי. גם במצבים הכי קשים הוא נמצא שם, נסי למצוא אותו בתוך-תוכו של הקושי, כי הנקודה הפנימית של כל הבריאה הוא ה' אחד ושמו אחד, אין דבר בעולם מלבדו.
אני לא רב, ומסופקני אם רב יוכל לספק את מאווייך, כיון שלצורך פסק הלכה הוא יצטרך להיכנס לתוך-תוכי נשמתך, כדי להבין מה בדיוק מתחולל שם. הפרעה נפשית זו לא יד שבורה שאפשר להראות לרב, ואפילו אם נניח תמצאי רב שעבר טראומה נפשית בעברו, מסופקני אם במצב שמותר לו לפסוק הלכות [היינו בהירות מוחלטת!] הוא מסוגל להרגיש מה באמת את מרגישה.

אבל, ברור כשמש, שכשאת חשה חולשה נפשית, זו לא פחות, ואף יותר, מחולשה גופנית. כשאת מקילה לעצמך בהלכות מסוימות בגין חולשה נפשית, זאת לא הקלה! אדרבה, את חייבת בכך כדי להחמיר בדיני נפשות!
כל ספק שאת עומדת בפניו כשמצד אחד נמצאת הלכה יבשה, ומצד שני ספק-ספיקא של פיקוח נפש [והתדרדרות כלשהי בהפרעה נפשית, נחשבת הלכתית כפקוח נפש! עכ"פ כספק פקוח נפש, כיוון שא"א למדוד את סוג ההפרעה או המחלה בכלי מדידה חיצוניים] ברור שהצד של ההקלה בסבל הנפש גובר על כל צד אחר.

מצד שני, תתפללי הרבה לה' שיאיר את עינייך, שלא תתבלבלי הרבה יותר מדי. נסי למצוא לעצמך כמה דברים קלים שתוכלי להתקשר לה' דרכם בכל מצב, כמו פרק תהילים קצר, או מצווה קלה אחרת, אפילו פסוק טוב אחד מספיק. זה גם יעזור לך לאזן את רגשות האשם שאת מרגישה כשאת נמנעת מדברים רוחניים בגין מצבך.
לפעמים קשה להתרכז בתפילה, אז צריך פשוט לחשוב בשיא הפשטות שיש ה' והוא אחד יחיד ומיוחד, כי מצוות האמונה בה' היא גם אחד מתרי"ג מצוות, וכל רגע שחושבים ע"כ ובפרט אם מוסיפים למחשבה זו גם "אהבת ה'" ו"יראת ה'" מקיימים כמה וכמה מצוות שהם מיסודות היהדות.
בנוסף לכך, מחשבות אלו יש בהן יכולת לרפא כאבים באופן נפלא, וככל שמרבים בהן, הם ממלאים את הנשמה באור עליון אין סוף ב"ה. נסי ותיווכחי!