מחשבות בעלמא

שלום וברכה

כבר כתבו כאן לפני הרבה דברים נכונים עמוקים ויפים
אני כמובן לא באמת יכול לדעת ולהבין את ציור העולם הפנימי שלך ומה את מרגישה ומה מנהל אותך (או כל אדם אחר), ואני לא באמת יודע מה להשיב על השאלה שלך. אני יכול רק קצת להוסיף על הדברים החשובים שכתבו, ולשתף בכמה מחשבות ואמונות שאני מזדהה איתם ושעוזרים לי בהתמודדות מול הקשיים והבעיות שלי. דברים שלמדתי מאדם חכם עמוק ואוהב.

לעניות דעתי שכבר הבעתי אותה, מעשים שנעשים בעת של חולשה וקושי נפשי, מעשים שמלמדים על מצב של כאב וצער ושמספקים עונג נחמה ופיצוי, או אפילו מעשים שממלאים צורך של מרד כלפי מישהו שבתפיסתי ולהרגשתי הוא רוצה לכפות עלי ולשלוט בי ולחנוק את הנפש שלי, הם לא באמת מרצון חופשי וחירות או מרצון לפגוע. אין בכוחם להרחיק אותנו מהמקור, כי המשמעות שלהם היא רק "יש לי קושי וכאב, אני עייף חלש ומרגיש ריקנות, אני כרגע (שלפעמים מתארך זמן רב) לא במצב של יכולת להיות בקשר ולהשפיע מעצמי ולבטא את אהבתי", ואין בהם שום אמירה על אופי היחסים שלנו.

הקב"ה מדבר איתנו לא לפי איזה מצב אידיאלי תלוש ומנותק ממצב החיים שלנו שהמטרה שלו היא יעד חיצוני שצריך לעמוד בסטנדרטים מסויימים בכדי להגיע אליו, ואם אנחנו לא עומדים בהם אז אנו רחוקים ממנו, אנחנו מחוץ למשחק. הוא מדבר עם כל אדם ואדם בהתייחסות אישית אליו לתוך המקום האישי המיוחד והפרטי ביותר שלו, ומשם הוא מבקש אותו לפי אותו מצב מסויים שהוא נמצא בו כרגע. ואם עכשיו אין לי כח אליו וזה לא מה שאני מרגיש שאני צריך עכשיו זה לא נורא, הוא מבין ומכיר את הצרכים והחולשות והבלבולים כי הוא יצר אותנו, הוא ממתין שם בסבלנות ובלי לחץ. הוא לא מצפה שהיחס אליו יהיה לא "אגואיסטי", וכמו שהורים (אידיאליים) אוהבים באמת את ילדם הקטן שתלוי בהם לגמרי שיספקו לו את צרכיו הגשמיים והנפשיים, הם אוהבים אותו ככה כמו שהוא ובגלל מה שהוא, והם לא מצפים ממנו שהוא יתחיל לדאוג לצרכים שלהם ולספק את הרצונות שלהם, אלא כל המשאלה שלהם שהוא יצמח ויפרח וישמח. הילד הזה ישיב להם אהבת אמת בטבעיות גמורה, לא מתוך כפייה אלא כי זה מה שהוא מרגיש, וכשהוא יזהה משהו שיכול לגרום פגיעה בהוריו או בכבודם הוא ירגיש חובה למנוע את זה, ויהיה לו איכפת, לא כי האשמה תיפול עליו, אלא כי זו ההרגשה הטבעית שלו. ודאי שהורים יכולים להיפגע, אבל הם לא יפגעו באמת כשהם יודעים שהילד פועל מתוך טעות בשיקול, או מתפיסה לא נכונה של דמות ההורים וכוונותיהם, מתוך התגוננות, או מתוך מצוקה וזעקה לעזרה. ילד יכול לומר לאבא או לאמא "אני שונא אותך", וזה יעורר אצלם אהבה וחמלה רבה ורצון להבין את הכאב ולנחם ולעזור.

קשר בריא לא "אמור" או "צריך" להווצר, הוא לא חיוב ופקודה, קשר נוצר מקירוב ותחושת שייכות ומשיכה, והביטוי של האהבה יש בו שמחה ועונג, והמעשים שמביאים לידי ביטוי את האהבה מרוממים את הנפש. במהלך קשר מועיל ובריא הנפש זקוקה לתחושה של עצמאות וחופש, יחסים מחניקים יוצרים מרחק וניתוק, ויחסים שמבוססים על בריחה מעצמי סופם לקרוס. אם יש תחושה מכבידה אז לפעמים צריך לקחת מרחק, אח"כ יש סיכוי שיתעורר שוב הרצון לחזור. אני מאד רוצה שמישהו שקרוב אלי ושאיכפת לי ממנו יהיה איתי בקשר, יהיה קרוב אלי, אבל אני יודע שגם הוא צריך להרגיש כך, אם אני יודע שהנוכחות שלי משום מה מפחידה אותו ומפריעה לו, מעוררת אצלו תחושות של רצון לברוח, אני לא יכול להכריח אותו להיות קרוב אלי, ואני לא רוצה להכריח אותו, אני ישמח בידיעה שהוא חי וטוב לו והוא פורח. להקב"ה יש סבלנות רבה, הוא מצפה ומחכה מתגעגע ומשתוקק שנמצא את הדרך אליו, אבל הוא ישמח באמת כשזה יגיע מתוך תוכנו, מרצוננו, מהבקשה והגעגוע שלנו אליו, מהצורך שלנו בו. אבל בכדי להגיע למצב בסיסי של בחירה אמיתית, ולהרחיב את ההשפעה שלו לעוד ועוד מחוזות בנפש, קודם כל צריך לטפל במפריעים ובבעיות, להקשיב לעצמי מה קורה איתי, מה חסר לי, מה יכול לשפר את המצב, ולהעזר בכל הכלים שיש.

נשמה תועה ,
תודה על השקעתך בפורום  .
דבריך יפים  ומעודדים כטל מחיה לנפשות .

על מה מתבססים דבריך שה' לא מקפיד על עבירות או הקלות שאנחנו עושים לעצמינו בזמנים קשים ,
כפי שתארת בכמה צורות בדיון זה ?
האם זה מופיע באיזה מקום בהלכה , שוחחת עם רב  שאישר את הדברים ?