אחרי 2448 שנים ואחרי הרבה הרבה פגישות עם כל הבחורות שבעולם, סוף סוף מצא הקב"ה את בת-הזוג המושלמת מבחינתו, כנסת ישראל. הוא מציע לה נישואין, והטבעת היא הטבעת היקרה ביותר בעולם, התורה...
מרוב אהבתם הם רוצים להתחתן כמה שיותר מהר, וקובעים חתונה בעוד שבוע (מתן תורה), ומשה רבינו עולה לשמיים לקבל את הטבעת... אבל אז הכלה ירקה לחתנה בפרצופו. הם עשו את העגל וקראו לו 'אלה אלוקיך ישראל'...
החתן, בחרי אף, החליט לבטל את החתונה. הכל עומד. הכל קיים. כולם מחכים. אבל לאחר ששמעו על מעשי הכלה - כולם נדים לה בראשם ומצדיקים את החתן... הקב"ה אומר למשה רבינו 'לך רד כי שיחת עמך', וכשמרע"ה רואה את עגל הזהב הוא שובר את הלוחות...
הכלה מתחילה לעכל את תוצאות מעשיה. היא רואה ועיניה כלות. היא מבינה את חומרת התנהגותה ואת השלכותיה – החתונה עם מי שאהבה נפשה מבוטלת.
והיא פורצת בבכי קורע לב.
על האהבה שנגוזה. על החלומות שהתפוגגו. על התקוות שלא ימומשו. דודה חמק, עבר לו... כל מה שהיה נשאר צורב בזיכרון וצובט את הלב...
השליח הנאמן שרואה בשברונה אומר לה – אני אנסה לדבר איתו, אבל החתן אומר שאין על מה לדבר, הוא לכלה הזאת לא חוזר... 40 יום שוהה משה רבינו בשמיים ולא נענה...
משה רבינו לא מתייאש ועולה שוב ל-40 יום נוספים בשמיים של תפילות ותחנונים...... והחתן התפייס!!! הקב"ה אומר ביום הכיפורים 'סלחתי כדבריך'...
אין לתאר את שמחתה של הכלה. ההכרה במה שזכתה בשנית מפעימה ומרגשת אותה עד דמעות. האושר הגדול של הקירבה מציף אותה. האהבה ממלאת את כל ישותה. דודי שלח ידו מן החור... ומעי - - המו עליו...
(פה בא תאור של כוחה של השמחה ושמחת בית השואבה שמיד לאחר יום כיפור וכו', שמחה שבעצם הוכיחה שכל חטאם היה מחדל חד-פעמי, אבל כנס"י במהותה רוצה להיות דבוקה רק בקוב"ה).
ביום כיפור שבו הקב"ה אומר גם לנו סלחתי. ביום כיפור הקב"ה אומר גם לנו אני אוהב אתכם.
למרות כל מה שעשינו. למרות שלא התייחסנו כמו שצריך למה שצריך. למרות שלא מגיע לנו הוא פועל איתנו לפנים משורת הדין.
בנוסף לתשובה ביום הכיפורים צריכה להיות בו גם שמחה אמיתית על הסליחה, הקירבה והאהבה שלנו לאבינו מלכנו J
חלק מהרצאה ששמעתי לקראת יוכ"פ מהרב יחזקאל מנת (הדברים נכתבו המזיכרון, לכן יש לקחת בערבון מוגבל).
רציתי להעלות לפורום עוד לפני התקדש החג, לכן הניסוח לא מעובד כל צורכו...
גמר חתימה טובה לכולנו,
לולי.
