הפטרת יונה כפרשת השבוע

מספר תמיהות ומחשבות על הסיפור.

יונה פרק א

(א) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:
(ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:

האם בשומרון במלכות ישראל או יהודה, הכל היה בסדר? כולם חזרו בתשובה והפכו לצדיקים גמורים, בשומרון הרי מלך ירבעם בן יהואש, צדיק גדול-
רק נינוה הרחוקה היתה צריכה לחזור בתשובה היחידה מכל ערי האזור?

(ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק:
יונה היה ילד? הוא לא ידע את כל מה שכל אדם נורמלי יודע- כי לברוח מה' זו משימה בלתי אפשרית. הוא לא קרא בתהילים. היה הרי נביא. ודאי למד בישיבה קטנה. את זה.

תהלים פרק קלט

(ז) אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:
(ח) אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:

) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:
(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְקֹוָק וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:
(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:
(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְקֹוָק אֱלֹהָי:
(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:
(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיקֹוָק: ס
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: פ

יונה הרי מתפלל כאן תפילה לא לעניין כל וכלל. זה מזמור לתודה, אין בתפילה הזו כל חרטה, שום ניצוצ של תשובה, הוא לא חזר בתשובה כלל וכלל. לא פלא שהכתוב כותב שהדג הקיא אותו- מילה קשה ביותר וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה:

וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יְקֹוָק וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים:

בננוה היו 120000 אלף אנשים פחות מבני ברק בהרבה- איך מהלך שלשת ימים?

(י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה:
א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ:
(ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּה יְקֹוָק הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
(ג) וְעַתָּה יְקֹוָק קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי: ס

מה כל כך הפריע ליונה? שה' סלח? הפריע לו ש120000 אלף אנשים ישארו בחיים? הרי לפני כמה זמן המלחים התיחסו אליו אחרת, לגמרי אחרת. הרי זה ממש קורע את הלב מוסריותם של המלחים

יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם:
(יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יְקֹוָק אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ:
הם כאבו את מותו של אדם אחד. ויונה כואב ש120000 ישארו בחיים, הוא נקרא בן אמיתי- כי כשהוא קורא ביג מידות את המידה אמת הוא מחסיר- במקרה?

וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר:
הרי אלוקים אמר לו כי סלח וחזר בו מהשמדת נינוה. מה הוא ציפה לראות? אולי בכל זאת אלוקים ישמיד אותם?

הוא בנה לעצמו סוכה- אז בשביל מה הוא היה צריך את הקיקיון?

י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
(יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:
מענין כי הספר מסתיים בהשוואת אדם ובהמה

זו פעם ראשונה שאתה רואה הגזמות כאלו במקרא?
בעבר הוכחתי שלפי ספר דברי הימים (ב' י"ז) היו בתקופת אחד ממלכי יהודה לפחות 20 מיליון בני אדם ביהודה. וזה, כמובן, מגוחך.
ואתה בוודאי יודע שלפי הממצאים הארכאולוגיים גם בירושלים התגוררו מאות וכל היותר כמה אלפי בני אדם.
טוב, אני לא צריך להרחיב, אתה קראת את 'ראשית ישראל'. ולא ראיתי שמישהו מתווכח איתו לגבי ירושלים (יש כמה שמנסים להביא הוכחות עקיפות מכך שהייתה עיר גדולה בשעריים, אבל בחיי שאני לא מבין איך ולְמַה זה הוכחה).
אם כן מדובר באלגוריה או בהגזמה פרועה (אפשר להבין, בכל זאת - זו עיר הבירה של האימפריה הגדולה בעולם והיא מרוחקת מהכותב שנמצא בארץ ישראל).
לאיזה עוד כיוונים ניתן למתוח את זה? אני מניח שלא תסתפק בתירוץ חז"לי כלשהו (שבעצמם חשבו שהיו כאן בארץ מילארדי בני אדם בתקופת בית שני).

שאר השאלות הן תיאולוגיות במהותן ואני לא מומחה לעניינים אלו.

זו פעם ראשונה שאתה רואה הגזמות כאלו במקרא?

"דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי" (חולין צ

בזמנו פתח מיימוני אשכול בשם המסר של יונה. לדעתו, יונה הוא סיפור דידקטי שמטרתו להמחיש את עצמתה של מחילת אלהים. הבאתי שם אף הסבר קצר של צביה גרינפלד, בה היא מגיעה לאותה מסקנה פחות או יותר, עם ווריאציה על מקומה של המחילה אצל ה'. מכאן נובע הקשר ליום כיפור.
סיפור יונה הוא לדעתי מהמופשטים שבסיפורי התנ"ך, ופרטיו כתובים בהגזמה ורשלנות מכוונים (לדעתי) - טכניקה שמופיעה חלקית בספרים אחרים (לדוגמה, "מחלון וכליון" בספר רות, הסבר ששמעתי מהסופר מאיר שלו). לכן: ננוה = "סוף העולם, תעזבו אותי איפה, רחוק מפה", והלווייתן = "לא יודע איך בנאדם ניצל מסערה בלב ים. איכשהו הוא הגיע".

תמיהה נוספת היא, השינוי בעמדתו של יונה שכאשר הוא נמצא בספינה הוא מוכן להתאבד העיקר לא להגיע לנינווה . אבל כאשר הוא במעי הדג הוא משנה את עמדתו ומוכן להתחייב ללכת.