| נשלח ב-9/10/2011 19:59 |
 |
| |
'דוגמת חיי אדם' - טקסט מדהים
תוקן על ידי 932woland ב- 09/10/2011 19:59:38
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 20:19 |
|
| |
| 932woland כתב: |  |
התרגום לעברית מופיע בתוך ספרו של ברנשטיין 'בחזון הדורות'. מצאתי אותו בחנות ספרים ישנים 'זהר' שם הייתי קונה. רפרפתי בספר ולא מצאתי בו שום עניין. בכל זאת הנחתי אותו ל'משמרת' סודית מאחורי ערמת ספרים בחנות. כאשר חזרתי לאחר שבוע מצאתי את הספרים ה'שמורים' המוסתרים היטב, וחזרתי לבדוק אותם. או אז מצאתי שיש אוצר בידי. זה התרגום היחיד של הטקסט החשוב הזה, בתוך ספר חסר עניין כשלעצמו. את הטקסט שמתי באתר שלי, אליו אני מפנה אתכם. אפשר תמצאו שם עוד דברים מענינים אחדים..
תוקן על ידי 932woland ב- 09/10/2011 19:59:38
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 20:20 |
|
| |
נראה מעניין.
מתוך
תיאור קצר של חייו מהויקי:
אוריאל ד'אקוסטה (בפורטוגזית: Uriel da Costa; 1585 - 1640) היה פילוסוף יהודי פורטוגזי.
ד'אקוסטה נולד בפורטו שבפורטוגל למשפחה שהייתה נצר לאנוסים. אביו היה אומנם ממוצא קתולי, אך אמו הייתה מצאצאי ה"מראנוס". הילד גבריאל ד'אקוסטה, כפי שנקרא אז, חונך כנוצרי. הוא למד חוק כנסייתי באוניברסיטת פורטו ושימש כגזבר הקתדרלה. בשלב כלשהו של חייו הוא למד יותר ויותר על עברה היהודי של משפחתו והחליט להתגייר, יחד עם כל בני משפחתו. אולם, מכיוון שלא היו בידיו מקורות יהודיים או רבנים פרט לתנ"ך, הוא הגדיר בעצמו את היהדות, על פי הכתוב. באותה תקופה פעלה בספרד ובפורטוגל האינקוויזיציה, לכן נאלץ ד'אקוסטה לברוח לאמסטרדם, שם התקיימה קהילה יהודית שוקקת. באמסטרדם עבר גבריאל גיור רשמי ושינה את שמו לאוריאל.
אולם באמסטרדם גילה אוריאל כי היהדות הרבנית שונה לגמרי מהיהדות שהגדיר בעצמו. מופתע מהשוני, כתב בשנת 1616 את אחת עשרה התזות, מסה המהווה התקפה על עיקרי היהדות הרבנית לעומת המקור התנ"כי. רבני אמסטרדם דרשו ממנו לחזור בו מכתביו, אך הוא סירב, ועל כן הוטל עליו חרם. החרם על ד'אקוסטה נמשך עשר שנים, ורק אמו קיימה איתו קשר. בתגובה הוחרמה אף היא על ידי הקהילה, ולאחר מותה הייתה בתחילה התנגדות בקהילה לקבור אותה. רבני אמסטרדם אף הצליחו לשכנע את מנהיגות העיר לשרוף את ספרו החדש - בחינת מסורות הפרושים - באשמת מינות. החלטה זו שברה את רוחו של ד'אקוסטה באופן סופי והוא פנה למנהיגי הקהילה במטרה לחזור לקהלה. בטקס דומה לטקס החזרת הכופר אל הכנסייה התוודה ד'אקוסטה בפומבי על "חטאיו" ו"שגיאותיו" וקיבל עליו את הסמכות הרבנית.
אולם ד'אקוסטה המשיך להביע את דעותיו בפני אנשים קרובים שבהם בטח, והפך, באופן אבסורדי משהו, לאנוס בקהילתו. הרבנים הטילו עליו חרם נוסף למשך שבע שנים, לאחר ששכנע שני נוצרים לא להתגייר. גם הפעם, בחלוף שבע שנות החרם, שבור מהבדידות אליה נקלע, פנה ד'אקוסטה לקהילה היהודית וביקש לחזור ולהצטרף אליה. שוב נערך לו הטקס שבו חזר בו מ"שגיאותיו". הפעם הוא גם הולקה 39 מלקות, ובסוף תפילת השבת הוא הושכב על מפתן בית הכנסת הפורטוגזי וכל הקהילה צעדה החוצה על גבו החשוף.
בחודש אפריל של שנת 1640, כמה ימים לאחר הטקס, פרסם ד'אקוסטה את יצירתו האחרונה דוגמת חיי אדם (Exemplar Humanae Vitae) - מסה על סיפור חייו, והתאבד בירייה. קודם לכן ניסה לירות בדודו, שלדעתו היה אחראי להשפלתו זו, אך החטיא אותו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 21:02 |
|
| |
קשור איכשהו לשפינוזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 21:41 |
|
| |
אכן טקסט מדהים.אנוס תבונה שסבל מצרות המוחין של ה"חרדים" של אז.
שפינוזה ,שנולד שנתיים לפני מותו של דאקוסטה סבל אף הוא אבל התנהלותו מול "שומרי הגחלת"היתה חכמה יותר מהתנהלותו של דאקוסטה-אולי התנאים החיצוניים היו אחרים..
אנוסי התבונה בימינו צריכים להודות להשכלה ולחילון שפטרו אותם מנחת ידיהם של הרחמנים בני רחמנים האלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 21:51 |
|
| |
כמה הערות
לכאורה יש כאן הוכחה אמפירית לכך שפירושי חז"ל בתורה ובמצוות לא עולים בתורה אובייקטיבית מהטקסט של התורה. ודלא כטענות האפולוגטיים שלנו. שהרי מדובר ממי שהשתכנע בנכונות דת משה נגד דת ישו ולא ראה בכלל את הקשר בינה לבין דת הפרושים. בענין האמצעיים שננקטו נגדו. הבנה ואמפתיה גדולה לבעיות שלו בוודאי שאין כאן. ויש לחקור, דהרי התגייר על מנת לקיים את התושב"כ ולא התושבע"פ, האם גיורו תופס בכלל. שאם לא, הרי למה להחרים אותו? אלא שיש כאן קיום דין התלמוד והפוסקים, שעד החזו"א, איש לא ניסה אפילו להגבילו או לשנותו, וכמו שנהגו בכל הקהילות בכל הזמנים. והשאלה אם זה מוצדק מופנה אל התלמוד והפוסקים. שאלה אחרת, האם היה צריך גיור בכלל, לא הבנתי בדיוק, היה מן האנוסים? הוריו היו יהודים?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 21:57 |
|
| |
הוא היה צריך גיור לחומרא. הרי עברו 2-3 דורות מאז השתייכו הוריו לעם ישראל
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:07 |
|
| |
בהיסטוריה של עם ישראל הפרושית היו כמה -אנוסי הדעת -ששלמו מחיר כבד בגין כך לדוגמה במחשבה ראשונה
מנחם- בן זוגו של הלל לפני שמאי
עקביא בן מהלל.
ר' אליעזר הגדול
כולם סיימו את חייהם בצורה קשה ועצובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:09 |
|
| |
יהי אור
הוכחות אמפיריות מהסוג שציינת מזמן עלו בדעתי.
למשל לתת לאדם סיני או הודי או בן שבט הטוטו (שלא מכיר את התרבות היהודית, רק למד עברית מקראית) לקרוא את התנ"ך ולשאול אם הוא רואה בו מונותאיזם מופשט נוסח קויפמן או ספר שנכתב סביב אל מלחמה מקומי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:27 |
|
| |
| thepresent כתב: | | למשל לתת לאדם סיני או הודי או בן שבט הטוטו (שלא מכיר את התרבות היהודית, רק למד עברית מקראית) לקרוא את התנ"ך ולשאול אם הוא רואה בו מונותאיזם מופשט נוסח קויפמן או ספר שנכתב סביב אל מלחמה מקומי. |
|
טענה זאת כבר הועלתה ע"י הגר של הלל (שבת ל'.) ונדחתה על ידו של הלל בפשטות- אם אתה מאמין לי על הא"ב תאמין לי גם על פירוש המילים וגם על התורה שבע"פ הבאה בעקבותיהן, אינך יכול ללמוד חצי ולפרוש באמצע, זה ילדותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:40 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: | |
טענה זאת כבר הועלתה ע"י הגר של הלל (שבת ל'.) ונדחתה על ידו של הלל בפשטות- אם אתה מאמין לי על הא"ב
הא"ב ידע טכני קל לאימות - לא כ"כ שייך להאמין
תאמין לי גם על פירוש המילים
כנ"ל
וגם על התורה שבע"פ הבאה בעקבותיהן,
כלל לא כנ"ל, וגם לא נובע. מהיכן יודע הגוי שהלל וחבריו לא בדו זאת מליבם? לא הבנתי את ההגיון.
אינך יכול ללמוד חצי ולפרוש באמצע, זה ילדותי.
אפשר בקלות. אתה יכול ללמוד סנסקריט דרך טקסטים הינדיים מקודשים (עד לאחרונה האפשרות היחידה, אגב), ואולי לקחת רעיון או שניים שמוצאים חן בעיניך, ועדיין יהיה הגיון בכך שתודה בנימוס בסוף ותסרב להצעה להצטרף לקומונה של הארה קרישנה.
על "תוכו אכל, קליפתו זרק" שמעת?
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:40 |
|
| |
אוקיי. אם אתה אומר שזה ילדותי, אז ארד מזה. בכל זאת, אני לא רוצה שתחשוב שאני ילדותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:42 |
|
| |
על הטענה של הלל יש לשאול שהרי השפה לא הומצאה ע"י התורה [לכאורה] וא"כ לגבי זה הוא לא צריך להאמין למסורת התורה ומה הקשר? מוסכם שלמי שמקבל ומאמין בתורה שבכתב ובע"פ אין נפק"מ בדיון הזה , הדיון כאן הוא אם ניתן להוכיח מתוך התורה את פירושי החכמים
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 22:45 |
|
| |
ראיתי שכבר שאלו פה את השאלות שלי. את עיקר הרעיון של הלל ושותפי. [בלי המשלים והראיות כביכול מהא"ב וכו'] כמדומה לי שיש מקום להסביר, אנסה זאת באשכול אחר אי"ה. כי לא כאן המקום לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 23:55 |
|
| |
| xibolaiyu כתב: | |
על "תוכו אכל, קליפתו זרק" שמעת?
|
|
אכן, כאן לדעתי נמצאת הטעות- החמדנות.
המחשבה שאפשר לשדוד חלקים מתוך סוגיה שלימה ולתפור אותם מחדש כסוגיה אחרת.
רבי מאיר עשה זאת לתורתו של אלישע בן אבויה כי סבר שחידושיו וכפירותיו הם שתי סוגיות נפרדות. לא ברור אם הוא צדק בזה, בכל מקרה הוא לקח סיכון עצום (יש אומרים שבכל מקום שהמשנה מתייחסת אליו כ"אחרים אומרים" זה בדברים שלקח מאלישע).
ללמוד שפה ולהתעלם מהתרבות שהיא יוצרת זו חמדנות שממילא משאירה את החמדן בלי ידיעת הדבר על בוריו.
כל שכן לגבי שפתינו הקדושה (ורוממנו מכל הלשונות) שלא ניתן להפרידה מהקשריה כלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 00:04 |
|
| |
אם אני הייתי מעיז לומר זאת על ר' מאיר,
סתם משנה ר' מאיר,
אמר לי חכמולוג קבליסט שהרמב"ם לא זכה לפנמיות התורה כי היה רופא וטיפל בנשים וראה נשים בעבודתו כרופא,
תוקן על ידי maxmen ב- 10/10/2011 00:06:20
|
|
|
|
|
