|
|
| נשלח ב-11/10/2011 12:22 |
 |
| |
הרמב"ם כותב כי מי שבא לעזרה ולא הביא קרבן הרי לא רק שעבר על "ול יראו פני ריקם" אלא גם את העשה של "יראה כל זכורך" לא קיים. כך שאם אין לו קרבן, לא יועיל לו ביאתו ללא קרבן אפילו לקיים את מצוות ראיה.
באופן כללי אי אפשר לדרוש טעמא דקרא, דהיינו לבדוק מה גודל המעשה השלילי ולפי זה להחליט אם לוקים. המצוות הינם דינים, ויש לבצעם ככתבם. תעיין במה שכתבתי ותראה שהרמב"ם כותב במפורש שלאו שאין בו מעשה לא לוקין, ולא שהרמב"ם מסתפק.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2011 22:26 |
|
| |
לגבי זה שאי אפשר לדרוש טעמא דקרא, הדברים אינם פשוטים,יש דברים שמוגדרים כטעמא דקרא, ויש כגדר הדין,ויש טעמים פשוטים שי"ל שזה לא בכלל טעמא דקרא, אי אפשר ללמוד את כל התורה הקדושה בלי להבין שורשי הענינים, ולהשליך את השכל לפח,ולומר על כל דבר זה גזירת הכתוב.
אף שיש הסבורים כי כך צריך ללמוד,בצורה שלא מבינים את שורשי הדברים, לענ"ד זה שיבוש גדול,ומפסידים בזה את כל עיקר סגולת התורה,ואת ההתקשרות הנפשית של אדם לתורת ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 10:39 |
|
| |
קסת
מה שאתה עושה, זה דמגוגיה, אתה מתיחס לדברי כאילו אני מתכוון "להשליך את השכל לפח", ודאי שכל דברי מבוססים על הגיון, והשכל הוא המושל בכל דברי, אולם לא ניתן להכניס שיקולי שכל של כל אחד למהות המצוות, זה מה שעשו הרפורמים, כאשר הם קבעו מה הגיוני לדעתם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 10:40 |
|
| |
תוקן על ידי דודמקובר ב- 17/10/2011 10:41:20
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2011 23:48 |
|
| |
הרב מקובר חורף בריא
עדיין מצפה למענה על שתי אשכולות פתוחות ,עדיין אין בל תאחר אבל לדבריכם למה אין מלקות בבל תאחר האקטיבי ?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2011 08:40 |
|
| |
ביליצר בקר טוב אכן יפה שאלת. אולם הרמב"ם אכן עצמו כבר התלבט בשאלה זו. שהרי למה לא לוקה מי שנשבע שיאכל היום ולא אכל, הרי עבר על בל יחל דברו, ולמה לא ילקה? כמו מי שנשבע שאכל ולא אכל.
רמב"ם הלכות שבועות פרק ד הלכה כ שבועה שאוכל ככר זו היום ועבר היום ולא אכלה, בשוגג מביא קרבן עולה ויורד, במזיד אינו לוקה שהרי לא עשה מעשה ואף על פי שעבר על שבועת שקר. רמב"ם הלכות שבועות פרק ד הלכה כא ומפני מה לוקה אם נשבע שאכל והוא לא אכל או שלא אכל והוא אכל ואע"פ שלא עשה מעשה, מפני שמעת שבועתו לשקר נשבע, אבל אם נשבע שיעשה והוא לא עשה אינה שבועת שקר משעת שבועה. אלא, מסביר הרמב"ם כי המלקות אינם על החילול, אלא על השבועה. והנדר. אולם בשעה שנשבע או נדר עדיין לא עבר עבירה, (בספרי הגדת הרמב"ם הארכתי בדברים ולא המקום כאן להאריך.)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2011 13:47 |
|
| |
מה לכהן בבית הקברות?לא יחל דברו ולא תאחר לשלמו הם שני לאוין ,ובאמת נזיר טהור בבית הקברות לוקה מפני שעשה מעשה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2011 14:38 |
|
| |
ביליצר לא תאחר לשלמו לדעת הרמב"ם, זה קביעת מועד הזמן שאז עובר משום לא יחל דברו. רמב"ם הלכות ערכין וחרמין פרק א הלכה א הערכים הם נדר מכלל נדרי הקדש, שנאמר איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה', לפיכך חייבין עליהן משום לא יחל דברו ולא תאחר לשלמו ומשום ככל היוצא מפיו יעשה. משנה למלך הלכות ערכין פרק א הלכה א לפיכך חייבים עליהם משום בל יחל כו'. הכי איתא בספרי דבנדרי גבוה נמי איכא משום לא יחל. ומדברי רבינו במנין המצות ל"ת סי' קנ"ז נראה דבזמן שעובר על לא תאחר דהיינו לאחר שלשה רגלים עובר על לא יחל. אך הרמב"ן בהשגותיו מ"ע סי' צ"ד חולק עליו וס"ל דמשום בל יחל אינו עובר עד שיעבור על הנדר ואי אפשר לקיימו ואין לבל יחל ענין ברגלים: נזיר או כהן או שנכנס לאהל המת בשגגה, ונודע לו, או שהיה בבית ומת שם מת, ולא יצא מיד לוקה. ולמה לוקה הרי לא עשה מעשה. הוא לא יצא?. נזיר לוקה גם משום לא יטמא, וגם משום לא יחל דברו, וגם משום בל תאחר. למרות שבל תאחר זה לאו שאין בו מעשה. אלא ברור כפי שהסברתי, שלאו שאין בו מעשה, זה לאו שנכתב בתורה באופן פסבי, ואילו איסור טומאה נכתב בצורה אקטיבית "לא יטמא" ו"לא תאחר לשלמו", ו"בל יחל דברו".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2011 22:03 |
|
| |
רמבם הלכות מעשה הקרבנות פ יד ה יג
אינו עובר בלא תעשה עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2011 22:27 |
|
| |
ביליצר
אתה כנראה לא קורא, או לא מבין.
גם נזיר שנדר נזירות בבית הקברות לוקה משום בל תאחר. דהיינו, הלאו של בל תאחר אינו במהותו, לאו שאין בו מעשה. למרות שאינו
עושה שום מעשה בכך שלא מביא קרבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2011 23:35 |
|
| |
השאלה היא למה הרמבם פוטר לאחר ג רגלים ממלקות מטעם לאו שאין בו מעשה ,הרי התורה מתבטאת בלשון אקטיבי ולדבריכם ילקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2011 01:11 |
|
| |
ואלו דברי הרמבם בפ א הד דנזירות האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר וכו, עובר בבל תאחר ואינו לוקה ,
ואלו דבריו בפ ה ה כא נזיר טמא שטימא עצמו לוקה אכו, אף משום בל תאחרוכו שהרי איחר נזירות טהרה ועשה מעשה ,וכן אם נזר בבית הקברות לוקה אף משום לא תאחר.
כיון שטימא את עצמו עשה מעשה .רדבז
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2011 07:07 |
|
| |
ביליצר בקר טוב
אתה לא קורא!
גם נזיר שנדר נזירות בבית הקברות. עובר על בל תאחר. והרי המעשה שעשה זה הנדר להיות נזיר, ואילו הלאו של בל תאחר על אי הבאת קרבנותיו זה לאו שאין בו מעשה. ולמה לוקה גם על לאו זה?.
רמב"ם הלכות נזירות פרק ה וכן אם נדר בבית הקברות לוקה אף משום לא תאחר,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2011 14:13 |
|
| |
אני,,לא קורא??אין בפרק ה כזה רמבם ,
וכן אם נ ז ר בבית הקברות לוקה אף משום בל תאחר ,
מצוטט כבר לעיל כשהבאתי את הרמבם .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2011 14:45 |
|
| |
ביליצר, מה אתה מיתמם.
הגרסאות "נדר" או "נזר" נמצאות בכתבי היד ובדפוסים, ואין זה משנה כלל להלכה הקובעת שאדם שעמד בבית הקברות,
ונדר בנזירות, לוקה משום בל תאחר. ועל בל יחל דברו. והרי הן לא יחל דברו, והן לא תאחר לשלמו הרי שניהם לאוים שאין בהם מעשה. שהרי כל מי שנדר להביא קרבן ולא הביאו תוך שלש רגלים, עובר הן על "לא יחל דברו", והן על "בל תאחר לשלמו", אלא שאינו לוקה כי הם לאוין שאין בהם מעשה?. מה ההבדל?
|
|
|
|
|
