קיתונות שנשפכו על פנינו: מתי הקב"ה מואס במצוות?

הלך (ברוך השב!), ירוקון על הרעיון הראשון שלך.

ירוחם כנ"ל על המשך הרעיון.

כמדומה שדווקא סוכה היא מצוה שבה התופעה של מניעת המצוה שכיחה וזמינה יותר. כפי שנכתב כאן. לכן השאלה מתעוררת - וגם הפרשנות.

ואכן יש כאן מקום תמיהה, ותודה לירוחם על העלאת הרעיון כי אני עצמי לא חשבתי על כך וראוי לבדוק. מה היה ישעיה לייבוביץ אומר על המדרש הזה? וכי אדם סבור שהקב"ה ישנה את מועדי ירידת הגשם לפי הזמן שהוא רוצה לשבת בסוכה? לפחות בלילה הראשון לכזית הראשון?

מה שמונח במדרש הוא תפיסה שאכן ה' קובע את מועדי ירידת הגשם ומתחשב בצרכים האישיים של כל פרט ופרט. וכי יד ה' תקצר?

זו תפיסה מסויימת מאד של השגחה פרטית (או לפחות השגחה על הכלל של עם ישראל היושבים בסוכה).

איך היינו עונים לשאלה זו היום?

הנה ציור היפותטי:

מישהו פותח שאלה בפורום:

שלום לכולכם וסליחה שפתחתי אשכול בלי רשות אבל זה נורא כואב לי. אני בעל תשובה מתחיל. קניתי סוכת נחלים בהמון כסף. בניתי אותה לפני החג. לקחתי את משפחתי לשבת בסוכה בלילה הראשון, והסברתי להם כמה זה חשוב שאנו יושבים בסוכה זכר לענני כבוד. (גם תלינו בסוכה תמונה של ענני הכבוד שקניתי בבני ברק עם ארבעת המינים). פתאום, איך שאשתי מזגה לי כוס יין לקידוש, התחיל לטפטף גשם. אמרתי לילדים שנישאר כי זו מצוה מן התורה, אבל ירד עוד ועוד גשם ובסוף היה כל כך רטוב שלא יכולנו להישאר. שכן דתי עבר לידנו, הכניס את הראש לסוכה, ראה אותנו יושבים רטובים, ורטן לעומתנו: כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. לא רציתי להיקרא אידיוט ועוד ליד הילדים אז יצאנו. חיכינו והגשם לא נגמר אז אכלנו בבית.

ואני שואל: למה? למה ה' לא נתן לנו לקיים מצות סוכה? צמנו ביום כיפור, התחרטנו על כל מה שהיינו חילונים עד היום. אז למה ה' לא נתן לנו לשמור מצות סוכה?

***
מה הייתם עונים?

אולי אני הייתי עונה:

שואל יקר, ברוך הבא לפורום.

דע לך שגם אם לא עלה בידך לקיים מצוה, ה' מחשיב את הרצון הטוב כעשיה. כפי שאמרו: רחמנא ליבא בעי (ה' רוצה את הלב=הרצון).

[למעשה, לא פשוט לכתוב זאת. כי כבר כתבו הראשונים שאונס רחמנא פטריה אמרינן, אנוס כמאן דעביד לא אמרינן, אבל מצד שני אמרו שרצה אדם לעשות מצוה ונאנס מקבל שכר כאילו עשאה, ויש לחלק].

צריך לדעת שה' מנהל את העולם אך אין אנו יודעים מדוע קורה כל דבר. אנו רק יכולים להתחזק ולהתעלות מכל דבר, גם מייסורים. וייסורים של מצוה, שרציתם לשבת בסוכה בלילה הראשון ולא עלה בידיכם, הם נסיון גדול. אפשר לראות בכך זכות, שרק חזרתם בתשובה וכבר ה' זימן לכם עוד נסיון בדרך להתעלות נוספת.

ומה תהיה התעלות זו? אני מציע: להבין טוב יותר מהי השגחה פרטית וכיצד לפעמים אדם נגרר אחרי הציבור ואחרי הנהגת העולם. ואם טבעו של עולם שברא ה' שירד גשם בלילה הראשון, זה יקרה וצריך אדם לקבל זאת באהבה. וכן: לא להתייאש מן המצוות, ולא להישבר מכך שרצינו לעשות מצוה וכאילו ה' זרק את המנחה שרצינו להביא לו עלינו בחזרה (עיבוד של משל מהגמרא). יש להבין משלים כאלו כקריאה להתחזק. להתחזק באמונה ברורה יותר על טיב ההנהגה של העולם ולחזק את ליבנו לא להפסיק לשמור מצוות גם אם לא הכל הולך לנו כפי שחשבנו ורצינו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לחצתי בטעות על "שלח" ולא הספקתי לסיים:

אם מה שכתבתי מוצלח יותר, אז למה חכמים הביאו את המשל הזה? למה לא כתבו מה שאני כתבתי? בגלל שלא חשבו כמוני? בגלל שאני טועה? או בגלל שהם פנו לעמי הארצות ואני פונה לאנשים שמסוגלים להיות יותר חכמים? או שהם התכוונו גם כן למה שאני כתבתי רק שהם הסתפקו במשל קצרצר ואני הארכתי לפרש?

אז מה הייתי מצפה שחכמים יאמרו במשל?

מעשה במלך שהעבד הגיש לו כוס. התרגז המלך ושפך את הכוס על העבד. יצא העבד בפחי נפש, ישב ליד הארמון ובכה. בכה ובכה עד שכבר לא היה יכול עוד לבכות. אמר לעצמו: מה יוצא לי מהבכי?

חשב: למה בעצם כעס עלי המלך? בדק את עצמו ונזכר שכמה ימים קודם לכן הגיש למלך סיכום שנתי של כל מעשיו והמלך אישר שהוא בסדר. אז למה כעס המלך?

אילו היה זה סתם מלך אפשר היה לחשוב שהוא כעס על משהו אחר. אבל לא המלך הזה.

חשב וחשב והגיע למסקנה שהמלך רוצה לראות איך הוא מגיב לאחר שהמלך דחה לרגע את מנחתו. הווה אומר: עליו להתחזק בנאמנות למלך!

וחוזרת השאלה: אז למה חז"ל לא אמרו כן? ואולי זה בדיוק מה שהתכוונו שנמצא, וחשבו שזה ברור?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הרב מיימוני,

1.      וכי ניתן לפרש את חז"ל כדבריך?

אתה אולי חכם מהם, אבל הם חשבו אחרת.

2.      איני יודע אם התכוונת לרמוז זאת בדבריך.

ז"ל הרמב"ם בפיה"מ. "וירידת גשמים בתחילת הסכות (ההדגשה שלי) רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון".

ייתכן

שאלת אם ניתן לפרש את המדרש הזה על העבד והמלך כדברי. זה בדיוק מה שמפריע לי. לדעתי, בימינו היינו בוחרים (לפחות אני וכן סבורני הגרי"ד סולוביצ'יק ולייבוביץ) את התשובה שכתבתי אני. אז למה חז"ל לא בחרו בה?


הנוכח

הערתך נכונה. שים לב שהקטע של השואל הוא חיבור שלי ולא מעשה שהיה. פשוט, כדי להעשיר את הסיפור, השתמשתי בתוספת הזו של אמירת השכן, וכוונתי היתה שאותו בעל תשובה (במחילה מכל בעלי התשובה) לא יכיר בהכרח את ההבדל בין "הדיוט" ל"אידיוט" ויחשוב שהמימרה קוראת לעושים שלא לצורך "אידיוטים"...


ייתכן

לא הכרתי את הרמב"ם הזה ואכן כדאי לעיין בו. ואיך הבעה דעה כזו מסתדרת עם השקפת הרמב"ם על השגחה פרטית? האם זה היה שק"ש? (=שקר קדוש, מינוח של בוגי מראשית ימי הפורום כדי לציין אמונה הכרחית להמון)? היכן בדיוק נמצאים דברי הרמב"ם האלו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");