|
|
| נשלח ב-17/10/2011 14:40 |
 |
| |
בס"ד
ירוחם
עדיין לא ענית לי למה דווקא הלולב, לכאורה, לא מתאים עם מאמר חז"ל. הייחוס של המינים האחרים מתחיל בהם עצמם ודווקא הלולב לא. במינים האחרים יש טעם ו/או ריח אבל ללולב אין טעם.
_________________
בברכת הצלחה,
בשורות טובות
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 15:08 |
|
| |
אור עליון
במחילה ממך אני לא מכיר בחז"ל את האימרה הזו בעניין טעם וריח- זו אימרה חסידית- ועליה כאמור לא מקשין,
מה עוד שהיא טכנית לא נכונה. את האתרוג לא אוכלים כי אי אפשר לאכול אותה רק לאחר שעושים ממנה ריבה- או כיב'
הרי האתרוג נבחר בגלל שטעם העץ והפרי שווים. - לעץ אין טעם!
אבל מה עם השאלות שלי- למה הנהיגו את האושפיזין רק בסוכות ולא בחגים אחרים?
למה חז"ל סירסו את הכתוב בתורה -כפת תמרים-בחולם - לכפות -בשורוק- כפת תמרים הרבה יותר יפות ומרשימות מהלולב הכפות.?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 15:22 |
|
| |
| אור_עליון כתב: |  | בס"ד
ירוחם
עדיין לא ענית לי למה דווקא הלולב, לכאורה, לא מתאים עם מאמר חז"ל. הייחוס של המינים האחרים מתחיל בהם עצמם ודווקא הלולב לא. במינים האחרים יש טעם ו/או ריח אבל ללולב אין טעם. _________________ בברכת הצלחה, בשורות טובות
|
|
יש לנו ארבעה מינים.
המשותף לשלושת המינים אתרוג,הדס וערבה הוא השימוש בפועל בחלק העיקרי של הצמח.
האתרוג-העיקר בעץ האתרוגים הוא הפרי-האתרוג.
הדס-העיקר בצמח ההדס הם העלים כי הפרי לא נאכל.
ערבה -העיקר בצמח הם העלים כי הפרי לא נאכל.
הלולב יוצא דופן מבחינה זאת שהרי העיקר בצמח הדקל הוא התמר ואילו הענפים אינם עיקר.
כאשר חז"ל אמרו:
"לדעת חז"ל, נבחרו ארבעה צמחים אלו משום השוני שביניהם, ואיחודם מסמל את אחדות העם ולכידותו: אתרוג - יש לו טעם ויש לו ריח. לולב - לפריו (תמר) יש טעם אך אין לו ריח. הדס - ריחו נעים, אך אין לו טעם. ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח. האתרוג מסמל את תלמידי החכמים שהם יודעי התורה (ריח) ומקיימי המצוות (טעם). הלולב - את אלה שלא למדו די תורה ואינם ידענים ומעמיקים, אך מעשיהם נאים ובעלי טעם. ההדס - את הדורשים יפה אך אינם מקיימים, והערבה - את אלה שלא למדו תורה ושאינם מקיימים את המצוות. הבורא מחבר את כולם ואוגדם לאגודה אחת, ונמצא זה מכפר על זה וזה משלים את זה. כך מלמדת היהדות על היחסים שבין האדם לחברו."
הם התייחסו לעיקר של הצמח ולאו דווקא לארבעת המינים הנלקחים בפועל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 15:52 |
|
| |
נו, בתוך ארבעה דברים תוכל בקלות להגדיר כל אחד מהם כיוצא דופן ביחס למשותף בין שלשת האחרים מסיבות כאלו ואחרות.
סתם אני זורק:
נניח שיש מצוה להסתכל על מחשב נייד, אדם בלונדיני, נעליים וסלט ירקות.
הניחו שמברכים 'על הבטה בסלט ירקות' והסבירו מה מיוחד בסלט ירקות דווקא.
כעת חזרו על הפעולה לגבי שלושת האחרים.
הנה בתור התחלה:
סלט הירקות הוא הדבר היחיד המסמל התחדשות ורעננות, ועל כן הוא המרכזי.
נעליים הם הדבר היחיד שתומכים בגוף כולו, שכל הגוף נשען עליהם, ועל כן הם המרכזיים.
...
ככה זה שזורקים את החץ ומסמנים סביבו את המטרה...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 16:05 |
|
| |
| thepresent כתב: | | נו, בתוך ארבעה דברים תוכל בקלות להגדיר כל אחד מהם כיוצא דופן ביחס למשותף בין שלשת האחרים מסיבות כאלו ואחרות.
...
|
|
יותר מזה: כבוגר פסיכולוגיה, למה שלא תייסד גרסה דתית של מבחן רורשאך? אומרים לנבדק שמצאו חלק חדש מספר התורה המקורי (סטייל חלקיהו), ובו מצווה לברך לפי הסדר על ארבעה כלים שרירותיים מתוך המשחק "מונופול". על הנבדק לכתוב השערה לטעם המצווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 19:17 |
|
| |
נוכח ושיבולין
נדמה לי כי כתבתי סיבות די הגיוניות לבחירת ארבעת המינים הללו דווקא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 19:26 |
|
| |
| thepresent כתב: | | נו, בתוך ארבעה דברים תוכל בקלות להגדיר כל אחד מהם כיוצא דופן ביחס למשותף בין שלשת האחרים מסיבות כאלו ואחרות.
סתם אני זורק:
נניח שיש מצוה להסתכל על מחשב נייד, אדם בלונדיני, נעליים וסלט ירקות.
הניחו שמברכים 'על הבטה בסלט ירקות' והסבירו מה מיוחד בסלט ירקות דווקא.
כעת חזרו על הפעולה לגבי שלושת האחרים.
הנה בתור התחלה:
סלט הירקות הוא הדבר היחיד המסמל התחדשות ורעננות, ועל כן הוא המרכזי.
נעליים הם הדבר היחיד שתומכים בגוף כולו, שכל הגוף נשען עליהם, ועל כן הם המרכזיים.
...
ככה זה שזורקים את החץ ומסמנים סביבו את המטרה...
|
|
ככה זה כשקוראים משהו ולא מבינים את ההקשר ואת המהות.
אור עליון שאל כיצד חז"ל אומרים שללולב יש טעם בזמן שאין לו טעם.
מה שהסברתי לו שחז"ל התכוונו לטעם של התמר .זה הכל.(כל השאר היה רק פרוט)
זוהי מהות דברי,למי שמבין מהי מהות.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 20:22 |
|
| |
צענערענע
רילקס.
לא התרסתי נגדך אלא נגד יודעי טעמי המצוות למיניהם. מרבי עקיבא, עבור ברמב"ם וכלה ברב אורי שרקי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2011 21:27 |
|
| |
בס"ד
| ירוחםשמ כתב: | | אור עליון
במחילה ממך אני לא מכיר בחז"ל את האימרה הזו בעניין טעם וריח- זו אימרה חסידית- ועליה כאמור לא מקשין,
מה עוד שהיא טכנית לא נכונה. את האתרוג לא אוכלים כי אי אפשר לאכול אותה רק לאחר שעושים ממנה ריבה- או כיב'
הרי האתרוג נבחר בגלל שטעם העץ והפרי שווים. - לעץ אין טעם!
|
|
ירוחם כנראה פתך לא בסלך. ויקרא רבה ל
<* style="background-image: initial; background-attachment: initial; background-origin: initial; background-clip: initial; background-color: transparent; border-top-width: 0px; border-right-width: 0px; border-bottom-width: 0px; border-left-width: 0px; border-style: initial; border-color: initial; margin-top: 0px; margin-right: 0px; margin-bottom: 0px; margin-left: 0px; padding-top: 0px; padding-right: 3em; padding-bottom: 0px; padding-left: 3em; vertical-align: baseline; quotes: none; font-style: normal; background-position: initial initial; background-repeat: initial initial; ">"פרי עץ הדר אלו [נמשלו ל]ישראל: מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח – כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים; כפות תמרים אלו ישראל – מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל: יש ביניהם שיש בהם תורה ואין ביניהם מעשים טובים; ענף עץ עבות אלו ישראל – מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש ביניהם שיש בהם מעשים טובים ואין ביניהם תורה; ערבי נחל אלו ישראל – מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש ביניהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקדוש-ברוך-הוא עושה להם, לאבדן אי-אפשר? אלא אמר הקב"ה ייקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2011 00:10 |
|
| |
בס"ד
| צענערענע כתב: | |
הלולב יוצא דופן מבחינה זאת שהרי העיקר בצמח הדקל הוא התמר ואילו הענפים אינם עיקר.
|
|
הא גופא קשיא, מדוע דווקא הלולב (שעליו מברכים אגב) יוצא דופן ואינו מתאים בדיוק לדרשת חז"ל שהיא על התמר "שיש לו טעם", משא"כ המינים האחרים חז"ל דורשים בהתאם לטעם וריח המינים.
והתשובה היא פשוטה, הרי כל כוונת התאחדות המינים ונענועם לכל רוחות העולם הוא לכפר אלו על אלו כדברי המדרש. וכדי לאחד מינים הפכיים במהותם צריכים לפעול "ביטול" או "ויתור" אצל כל אחד מהם (ובמיוחד החשובים שבהם). האתרג "אל תבואני רגל גאווה". ביטול. והלולב עם כל מעלת הלימוד תורה והלמדנות צריך לדעת שהוא רק "הענף של" לא התמר עצמו, ותמיד אפשר עוד ללמוד. תכונת ביטול. וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2011 00:14 |
|
| |
אור עליון
צדקת ממני- פיתי אכן לא היה בסלי.
אבל שאלת מדוע חז"ל אומרים על הלולב כי יש לו טעם אבל הרי חז"ל כלל לא מזכירים את הלולב כלל וכלל.
אגב לולב אינה מילה מקראית- אינו- לשון קודש.
המדרש הזה מדייק וכותב כפת תמרים -ןלא כפות תמרים כחז"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2011 00:14 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | .. שיבולין
נדמה לי כי כתבתי סיבות די הגיוניות לבחירת ארבעת המינים הללו דווקא. |
|
מתנצל על הרושם המוטעה, ידידי - אני התבדחתי על גרסה דתית למבחן פסיכולוגי ידוע ותו לא, ולא היתה לי כוונה ללעוג להסברך. סליחה.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 18/10/2011 00:16:03
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 13:06 |
|
| |
נשאלתי כאן לפני מספר שנים מדוע חובטים בערבה דווקא?
כידוע הערבה מסמלת את העם הארץ. אלא התורה ציוותה עלינו לאחד את הצדיק הבינוני ועם הארץ לאגודה אחת. כי בלעדי עם ארץ אי אפשר לעשות ברכה.
כך -שכל שבעת הימים של החג- צמוד עם הארץ לצדיק. צמוד צמוד- הצדיק כמעט נחנק מהחברותא הנכפית עליו.
מגיע ב"ה החג לקיצו והצדיק נושם לרווה, אך ב"ה הסיוט נגמר. ואז הוא לוקח את הערבה וברוב כבוד הוא מתחיל לחבוט בה. וחובט וחובט את כל התיסכול שלו הוא מוציא בחביטת הללו,
וההוכחה שזו היא הסיבה- מה אומרים לפני החבטות?? למען דעת כל עמי הארץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2011 19:38 |
|
| |
סוכות נגמר כבר- ותשובה על השאלה למה יש אושפיזין רק בסוכות לא קיבלתי.
מלמדים אותנו- כי אפילו אם אתה יושב בסוכה 10 טפחים על 7 טפחים,- אורחים תכניס.
ושאלה חדשה על שמחת תורה שכבר נשאלה כאן
המושג של חתנים מופיע . אבל מה מקורם? מה הרעיון של חתן לתורה- שבתאי צבי התחתן עם התורה.
למה הרמב"ם לא מזכיר אותו- למה השו"ע לא מזכיר את זה ולא הרמ"א?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2011 22:41 |
|
| |
שתי הערות,
לגבי ארבע המינים , נראה לי שההבדל נעוץ בנקודת המבט של התורה מול חכמים, התורה מסתכלת על המציאות מצד עצמה , ובה הפרי שהוא תכלית העץ ראשון , ורק אחר כך הכף (=לולב) הענף (=הדס) וערבי הנחל.
לעומת חכמים שמסתכלים על הדברים מצד האדם הנוטל, ששם הכף שבאמצעותו הכל ניטל הוא הראשון , ורק בסוף מגיעים אל הפרי.
אגב החלוקה הזו של נקודת המבט של חכמים מול זו של התורה, נמצאת בעוד מקומות למשל בענין "האשה נקנית" שמייצג את דין התורה בענין, מול "האיש מקדש" שמייצג את דברי חכמים.
ואין להאריך.
ומכאן לענין החתנים, תמהני מה הרחקת לכת אל שבתאי צבי, הרעיון הבסיסי מופיעה בחז"ל ביחס למשה הן בעקיפין (בענין פרישתו מאשתו) והן באפן ישיר בענין "ביום כלת משה" שם מפרשים חכמים שהתורה ניתנה למשה ככלה.
חורף בריא ושנה טובה.
|
|
|
|
|
