סוכות וארבעת המינם

ירוחם,
זה כנראה שאלה של השקפה תרבותית, בתרבות ממנה אני מגיע חומש עם רש"י זה לחם ומים, שבתאי צבי זה קןריוז הסטורי עם רלוונטיות פחותה יחסית.
     חשבתי שאנחנו חולקים את אותה תרבות, מדבריך משתמע שלפחות במובן הזה כנראה הנחתי היתה מוטעית.
                       קורה. :-)
                     

אם יש חתונה יש חתן וכלה.
מאידך אכן יש להקשות האם באמת מתוארת כאן חתונה, עד כמה שאני מכיר בשום מקום לא מתייחסים לחתן תורה כאדם שמתחתן עם התורה כמו שלא מתייחסים לחתן בראשית כחתן שמתחתן עם בראשית או לחתן "כל הנערים" וכו', וגם לא לחתן בר מצוה כמתחתן עם המצוות.
                ניסיתי לבנות כאן איזה דרוש שאין לו בסיס ממשי ולדחוף איכשהוא את שבתאי צבי, בעיני הניסיון שלך כשל, אבל אולי גם זה שאלה שלא תרבות ו/או טעם.
                 שבוע טוב.

   ירוחם, צענע,

  שאלה לגבי דבריכם: האם במקרה זה אין זה נכון שהת' ב"חתן" איננה דגושה בעוד שזו שב"חתם" (לא במובן הפועל בעבר) אכן דגושה? ובהנחה שלא טעיתי לגבי הניקוד (מה שמאד אפשרי, לצערי), האם אין זה אומר שהביטוי הרווח ל"חתן" היה חוסן בעוד זה של "חתם" היה חתם? אם כן, אין המילים נשמעות דומות כלל, לדעתי. האם ההסבר הוא שבהנחה שמדובר באנשים שממילא מתבלבלים בין חתם לחתן, היה להם בלבול גם במובנים של "חתם" (בתור פועל עבר, אין היא מכילה ת' דגושה)? עכ"פ, אם אינני טועה, זו לפחות טעות כפולה.