הדפסת כסף

מואדיב,

תודה רבה על ההסבר המפורט, אמנם הכרתי את המושגים אבל ההסבר שלך נותן בסיס מסודר לדיון.

אני אתייחס לסיפורו של איגנאץ הצורף:

ע"פ התורה, אדם שמקבל כסף או כלים לשמירה, אסור לו ליגוע בהם, ואם השתמש בהם - דינו כגנב.

אם נניח שבנו של איגנאץ התגייר, ואינו רוצה להיחשב לגנב, אז האפשרות העומדת בפניו היא להתנות מראש, עם כל האנשים שיפקידו אצלו זהב מכאן והלאה, שיוכל להלוות 90% מהזהב. גם במקרה זה, יהיה אסור לו להלוות יותר מהשיעור שנקבע מראש - אם ילווה 95%, הוא גנב. המפקידים הסכימו לסכן 90% מכספם בהלוואות, אבל לא 95%.

אבל נניח שהוא מתחכם - הוא כבר הלווה 90% מהזהב, ורוצה להלוות עוד, בלי ליגוע בזהב שבמרתף;    אז הוא מחליט להדפיס עוד שטרות, ולהלוות אותם.    לדוגמה, נניח שהפקידו אצלו 1000 זהובים כנגד 1000 שטרות; הוא הלווה 900 זהובים ושמר 100 זהובים בכספת;   עכשיו הוא מחליט להדפיס עוד 1000 שטרות ולהלוות אותם. ברור שהמצב זהה למצב שבו הוא מלווה 95% מהזהב - יש 2000 שטרות, 100 זהובים בכספת (5%), ועוד 1900 זהובים בחוב (95%). לא משנה איך הגענו למצב זה, בכל מקרה, אם התנאי עם המפקידים היה שרק 90% מהזהב יהיה בחוב, הרי שהדפסת שטרות נוספים באופן שמעלה את שיעור החוב ל-95%, מהווה מעילה באמון המפקידים. וזו לדעתי הבעיה בהדפסת כסף.

מואדיב כתב: איגנאץ הוא צורף, ובשל עיסוקו במתכות יקרות, בית העסק שלו בנוי היטב, קירותיו עשת וכספות משוריינות בו. כמה מעשירי העיר, שחפצים לשמור את אוצרותיהם, משלמים לו סכום כלשהו, כדי להפקיד בכספותיו את אוצרותיהם. הרישום נעשה בצורה מדוקדקת, וכבר שנים שמרתפיו של איגנאץ מלאים בשקי מטבעות זהב, כאשר הוא יודע כי המפקידים באים אחת לכמה זמן כדי לדרוש חלק מכספם, אך מנסיונו הוא כבר יודע כי 90% מהמטבעות המופקדות אצלו, לא נדרשות. איגנאץ שמרן, אך בנו – שירש ממנו את העסק – מעז לעשות משהו חדש. הוא כבר לא עוסק בצורפות כלל, עיקר פרנסת אביו הרי כבר היתה מדמי שמירת זהבם של אחרים. בנו של איגנאץ מתחיל להלוות בריבית סכומים קטנים לסוחרים ובעלי מלאכה. את ההון ההתחלתי הוא לוקח מהפקדונות המופקדים אצלו, ולמי שתוהה על כך – הוא מוכן להחזיר מייד את כספו המופקד אצלו. עם השנים, עיקר רוחיו של איבן איגנאץ כבר מגיעים מריבית על הלואות, לא מדמי השמירה על הפקדונות שאצלו. עם הזמן, איגנאץ השלישי כבר לא טורח להלוות לאנשים זהב בפועל. הוא נותן להם שטר התחייבות – הבנק של איגנאץ מתחייב לתת תמורת שטר זה כך וכך זהובים. האמינות והמוניטין של איגנאץ-בנק כל כך גדולים, שאף אחד לא בוחן האם יש גיבוי להתחיבויות שהונפקו על ידי בנק זה.

מהותו של כסף המדינה היא יותר מהסכמה ואמון. המהות היא ההתחייבות של המדינה שבשטר זה תוכל לבצע לפחות שני דברים: לשלם מיסים ולהחזיר חובות לנושים בתוך גבולות המדינה. (ראה כאן)
כל אזרח יודע שהוא יכול ויוכל בעתיד (כל עוד הישות שנקראת מדינת ישראל קיימת) לשלם את מיסיו ולפרוע את חובותיו באמצעות השקל (והנושה יהיה מחויב לקבל את השקל) - וזו המהות.
אם אנשים מוכנים לשמור ערמות של שקלים כחסכון ליום סגריר, יותר משהם מוכנים לשמור ערמות של זהב - הדבר מוכיח שאותם אנשים מאמינים בקיומה ויציבותה של אותה ישות ("ישראל") לא פחות משהם מאמינים בערכו של הזהב.

.


למען הבהר, ולמען לא יפלו הקוראים פח בשביו של מוליך שולל:

אין מאחורי השקל הישראלי החדש שום גיבוי של זהב, כסף או כל מתכת אחרת.

אגב - כבר שנים רבות שגם לא מאחורי הדולר האמריקאי.4


אין מאחורי השקל גם שום ערך אחר, ודאי לא "שעת עבודה". אין דבר כזה "ערך של שעת עבודה" כעריך למטבע, משום שלשעת עבודה יש ערכים שונים. ערכה של שעת עבודה של פועל חקלאי בשדה שונה באופן מהותי מערכה של שעת עבודה של רואה חשבון בכיר או של מנתח לב שעובד באסותא.

מאחורי השקל יש התחייבות של בנק ישראל. מאחורי השקל נמצאת ממשלת ישראל, ולמעשה - האמון וההסכמה של אזרחי ישראל.

אמון זה אינו עיוור. כשהציבור ראה מדיניות כלכלית לא אחראית התחוללה אינפלציה נוראית, והציבור ברח מהשקל, משום שהוא ידע שערכו אינו יציב. ציבור זה, כבר שנים רבות, יודע שהוא יכול לסמוך על קובעי המדיניות שישמרו על ערכו של המטבע שלו, ולכן הוא מאמין בו. אם עד לפני כעשור מחירי דירות להשכרה ננקבו בדולרים, כיום סוגרים חוזים בשקלים.

כל מהותו של הערך של המטבע, היא ההסכמה הרחבה שיש לו ערך. בנק ישראל יכבד אותו. ממשלת ישראל תכבד אותו - ושאר האנשים סביבי יכבדו אותו. אני מסכים לקבל את שכרי במטבע זה, משום שאני יודע בוודאות שאוכל לקנות לחם ולשלם לנהג האוטובוס באמצעות המטבע הזה.

הזהב, מבחינת אזרח ישראלי, הוא סחורה, לא מטבע.

מקס

הדעה שלך שאנשים מצפים שיהיה זהב מאחורי השטרות הוכחה כלא נכונה בארה"ב.

לאחר ביטול תקן הזהב שעבר בחוסר עניין על ידי רוב התושבים.
כשנשאלו אנשים האם זה מטריד אותם שלא ניתן לקבל יותר זהב מהפד. 
התשובה ברוב מוחלט של המקרים הוכיחה שהם לא ידעו שזה היה אפשרי קודם....

"שאני השגתי כסף של המדינה\בנק ישראל, זה אך ורק על ידי עבודה = שעת עבודה, כך על באמת נוצר כסף"
"אם הבנק היית אדם ולא בע"מ, הוא חייב לחזיר לי את השעת עבודה = כל דבר ערך של שעת עבודה"

ואם בניתי מכונה לייצור ארטיקים בתוך שבועיים, ואחר כך המכונה ייצרה מיליון ארטיקים שעליהם הרווחתי מיליון שקלים, הבנק יהיה חייב לי ערך של שבועיים עבודה???
הטענה שלך, שהשווי של הכסף נגזר מכמות עבודת כפיים שהושקעה בו, ששייכת לדייויד ריקרדו, הוכחה כלא נכונה עוד במאה ה 19.

כסף לא נוצר רק ע"י שעת עבודה של אדם בשר ודם. הוא נוצר ע"י עבודה של מכונות, ע"י קרקעות ובאופן כללי ע"י הון (קפיטל). שוויו של הכסף נגזר מהאמון במערכת שהנפיקה אותו - כמו שהאמון בזהב נגזר מהאמון שכמות המתכת הזאת לא תגדל מחר בצורה בלתי צפויה (ואם שנה הבאה מדינת ישראל תגלה שכל הר החרמון והר הכרמל עשוי מגוש של זהב, האם לדעתך היא תתעשר מכך? חומר למחשבה..).
ערכו של הכסף הוא יחסי ומשתנה מאדם לאדם - אדם שמסוגל להרוויח על כספו תשואה של 10% מעריך את כספו אחרת מאדם שמסוגל לשאת תשואה של 5%.

ועל זה אמר וורן באפט:  Price is what you pay, value is what you get....

תוקן על ידי שיג_ושיח ב- 28/02/2013 12:31:29

שווי הכסף של ישראל נגזר משוויים של הנכסים בישראל, מהמסחר בה ומהעבודה.
מכיוון שממשלת ישראל מחייבת תשלום מיסים ומשכורות בשקלים ומחייבת עסקים לקבל תמורה בשקלים הרי שווי השקל הוא היחס בין כמות השקלים בשוק לשוי הפריטים שניתן לרכוש איתם.
(זה באופן בסיסי, יכול להיוצת שידפיסו שקלים ומסיבות שונות הם לא מיד יגיעו לשוק וכדומה, אבל באופן בסיסי זה נכון).