|
|
| נשלח ב-6/3/2013 11:22 |
 |
| |
| אראלסגל כתב: |  | מבחינה מוסרית, המצב היום הרבה יותר גרוע. כיום המדינה נותנת ערבות לחובות הבנקים, כך שאם בנק פושט רגל, המדינה משלמת למפקידים, מכספי משלם המיסים (ע"ע הבנק למסחר, הבנק לתעשיה).
בעוד שאיגנאץ סיכן רק את עצמו ואת המפקידים שנתנו בו אמון, הבנקים המודרניים מסכנים את כספם של כל משלמי המיסים. גם אם לי אין שום עסק עם אף בנק, אם אחד הבנקים ינהג ברשלנות ויפשוט רגל - אני אצטרך לשלם מיסים כדי לכסות את חובותיו למפקידים.
המדינה זה משהו כללי מאוד.
הממשלה לא ערבה לחובות הבנקים ולכן כספי המיסים אינם מגיעים למפקידים בכל מקרה.
הבנק המרכזי ערב להפקדות הציבור בבנקים (ולא לכל החובות).
בארצות הברית זה עובד בצורה דומה לתוכנית ביטוח, כלומר משלמים פרמיה ובמקרה של קריסה מופעל הביטוח.
בישראל, למיטב זיכרוני (לא בטוח) בנק ישראל משלם זאת בהזרמה של כסף חדש.
יש מקרים של התערבות ממשלתית להצלת בנקים (כמו בשנות ה-80), אבל זה דומה להתערבות במשק כדי ליצור צמיחה
.
במשבר 2008 הושקעו עשרות מיליארדי דולרים בהצלת ענף הרכב האמריקאי.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2013 08:52 |
|
| |
מואדיב:
| מואדיב כתב: | | .
קל לנו, בשבתנו על סיר הבשר, למתוח ביקורת על כך שלא מדובר בבשר אורגני שגדל על מזון טרי עם מוסיקה קלאסית. מי שזוכר מה היה כאן אך לפני כמה עשורים, ראוי לו לא להיות כפוי טובה.
|
|
נו, גם במצרים ישבנו על סיר הבשר... ואילו לא היינו מוכנים לסבול ירידה זמנית ברמת החיים, היינו עדיין משועבדים לפרעה...
ואני עדיין לא מבין, מדוע אתה מייחס את כל הקידמה המדעית והטכנולוגית של העשורים האחרונים, לשיטת הרזרבה החלקית. הקידמה נובעת ממחקר ועבודה של אנשים רבים, מניין לך שאנשים לא היו מבצעים את אותם מחקרים ומגלים את אותן תגליות בשיטה של רזרבה מלאה?
אם נחזור לרגע לאיגנאץ ידידנו הבנקאי - נניח שהוא מדפיס כסף, משלם לעובדים, ובונה לעצמו בית. מי שישאל: איך ייתכן שהצליח לבנות לעצמו בית באפס השקעה? נאמר לו: זו לא אפס השקעה, הוא השקיע הרבה כדי ליצור לעצמו מוניטין הגורם לאנשים לכבד את כספו, ובנוסף לכך הוא לוקח סיכון - ככל שידפיס יותר כסף, יגדל הסיכוי שלא יוכל להחזיר למפקידים את זהבם, ואז המפקידים יצבאו על ביתו ויתלו אותו בכיכר העיר. כמו אדם שהולך על חבל דק תמורת כסף, כך גם איגנאץ לוקח סיכון ומרוויח כסף. מבחינה מוסרית זה בעייתי לסכן כסף של אחרים, אבל לפחות מבחינה כלכלית העניין ברור. מי שחושב שאיגנאץ מסתכן יותר מדי - יכול להיזהר ולהזהיר את מכריו שלא יפקידו אצלו. ומי שמקנא באיגנאץ, יכול לנסות לעשות בדיוק את מה שהוא עשה - לצבור מוניטין ולקחת סיכון.
אבל אז בא המלך (פרעה, או כל מלך אחר) ומוציא חוק חדש, הקובע שאיגנאץ לא יהיה חייב להחזיר למפקידים את זהבם. זה כבר משנה את כל התמונה - עכשיו איגנאץ יכול להדפיס כסף כאוות נפשו, ללא כל סיכון. ייתכן שהמלך יקבע מגבלה כלשהי על כמות הכסף שאיגנאץ יכול להדפיס, אבל עדיין זה יהיה הרבה יותר ממה שאדם שפוי היה מעז להדפיס, ללא תמיכת המלך. איגנאץ יכול להתעשר ולבנות לעצמו בתים ואחוזות, בעוד שהלקוחות שלו, שאינם מצליחים לעמוד בתשלומי המשכנתא, מפסידים את ביתם. עכשיו, מי שמקנא באיגנאץ כבר לא יכול לעשות כמוהו, כי המלך לא ייתן לו את אותה זכות מיוחדת שיש לאיגנאץ, ולא יערוב לחובות המפקידים שיפקידו אצלו.
האם שיטת הבנקאות המודרנית היא חיונית לצמיחה? נניח שכן. אבל האם זה חייב להיות דווקא איגנאץ שגורף לכיסו את כל הרווחים מהשיטה? אני לא בטוח. אפשר לחשוב על חלוקה צודקת יותר.
תוקן על ידי אראלסגל ב- 07/03/2013 08:57:43
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2013 09:08 |
|
| |
הממממ
.
אראל,
למען הסר ספק, אני לא טוען כי כל ההתקדמות הכלכלית, החברתית והטכנולוגית הושגו בזכות מערכת הבנקאות המקיימת יחס רזרבה.
מצד שני, אני לחלוטין טוען כי כל אחד מהמודלים שהוצעו לעיל כאן, גם על ידיך, שאינם כוללים מערכת בנקאית הכוללת יצירת כסף באמצעים הקיימים כיום - תביא למיתון קשה, לקפאון כלכלי ולירידה משמעותית ברמת החיים של האוכלוסיה כולה - ובמצב כזה, העניים נפגעים יותר מכולם.
קימות כמה "המצאות" כלכליות ומשפטיות שאפשרו את הצמיחה הגדולה שחווה העולם המפותח במאות האחרונות. בראש הרשימה שלי, נמצאת ההמצאה של "חברה בע"מ" - היכולת להגדיר ישות משפטית שאינה אדם, אלא "חברה", ולהבחין בינה לבין כספו האישי של הבעלים.
מנגנון חדש זה איפשר יזמות כלכלית, לקיחת סיכונים ופיזור סיכונים, בצורה שאיפשרה פיתוח מסחר, איפשרה מחקרים מדעיים וטכנולוגיים, ושיפרה עד מאד את מצבו החומרי של האדם.
ובלי קמח - אין תורה. מחקר - מדעי או אחר - לא מתקים במקום בו אין יכולת כלכלית לוותר על עבודת הכפים של היכולים. בימי הבינים, המדע והאומנות נשענו על נדיבים; מימון של מלך או אציל, או של הכנסיה. אדם פשוט ועני, בדרך כלל לא היה יכול להקדיש את חייו ללימוד ולמחקר - ורבי אברהם אבן עזרא הוא אחד מהיוצאים מן הכלל המעידים על הכלל - וגם הוא נעזר בנדבת ידם של שועי ארץ.
כעת, ברשותך וברשות הקוראים, נחזור לדוגמא הפשטנית שלי מלמעלה:
בנו של איגנאץ, אינו היחיד. יש עוד בנים של צורפים, בנים של סוחרים גדולים וכו', המספקים שירותים פיננסיים. ההעדפה של הציבור האם להחזיק בבית זהב, שטר של בנק איגנאץ או שטר של בנק קראצמעך, תלויה בכמה גורמים, ביניהם בעיקר מידת האמינות - האם שטר שערכו הנקוב 100, יכובד בערך זה על ידי כל אחד בחוץ, יכובד בנכיון (למשל, יהיו מוכנים לספק תמורתו רק 80), או לא יכובד כלל.
היכולת האמיתית של בנק איגנאץ לתת זהב בפועל למי שמחזיק שטר שלו, לא רלבנטית. מה שרלבנטי הוא מידת האמינות לשטרות הבנק, מידת היותם "עוברים לסוחר" בציבור.
ההיסטוריה של מערכת הבנקאות ראתה מעין אבסורד כזה, במהלך התפתחות הבנקים הפרטיים בארה"ב. נוצר מצב אבסורדי, בו שטרות של בנק מרוחק, שאין אפשרות ללכת ולבדוק מה המוניטין שלו וכמה זהב הוא מחזיק בפועל, הפכו להיות "טובים" יותר מאלו של הבנק המקומי, שהקהילה המקומית הכירה את כל השטיקים שעושה בעלי הבנק.
הזהב במרתפיו של בנק איגנאץ הוא רק מזכרת היסטורית, שכן הזהב עצמו הוא כבר סחורה שנסחרת בעולם, ומחיריה עולים ויורדים בהתאם לביקוש ולהיצע. אמת, הוא לא סחורה "רגילה", ויש לו קשר חזק ביותר לנעשה בשוק המטבעות בעולם, אבל ערכם של שטרות איגנאץ לא נובע מכמות הזהב שהוא מחזיק, אלא מהערך שמייחס להם הציבור.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2013 09:13 |
|
| |
| אראלסגל כתב: | | | האם שיטת הבנקאות המודרנית היא חיונית לצמיחה? |
|
השיטה פשוטה, הבנקאות המודרנית מביא שעות עבודה להחזרת החוב, ושעות עבודה מביא מיסים לחברה\למדינה,
ולכן כדאי למערכת שזה יעבוד בדיוק כך,
תחשוב שהמדינה מחייבת את אזרחיה לעבוד עד צאת נשמתם, זה לא ילך !!
כאן יש טריק נחמד, כולם רצים לקחת משכנתאות, ואז אנו בטוחים שכולם כבר יעבדו עד צאת נשמתם, ויהיה הרבה מיסים כמובן,
זה הסיבה היחידה למה מחירי הדיור גבוה וגם שכירות הדיור גבוה, כי דיור חייבים, והאזרח יעשה הכל לקחת משכנתא,
אגב: זה לא חייב להיות מכווון (= קונספירציה בל"ז) אבל לא יוצא מידי טיפשות,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2013 09:23 |
|
| |
1. כל אחד יכול לפתוח בנק. מביאים מספיק כסף מוכיחים יכולות מסויימות ויושר, ומקבלים רשיון מבנק ישראל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2013 10:04 |
|
| |
בנוגע לחשיבות החברה בע"מ. תיקח כל חברה גדולה שמשפרת את חיינו (גוגל, אפל, תנובה וכו'), השקעה שנדרשה כדי ליצור אותה ובוודאי השווי שלה כיום, זה הרבה יותר מיכולת של כל אדם בודד או שותפות לא מוגבלת. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2013 10:13 |
|
| |
| חרד_לנפשו כתב: | | בנוגע לחשיבות החברה בע"מ.
תיקח כל חברה גדולה שמשפרת את חיינו (גוגל, אפל, תנובה וכו'), השקעה שנדרשה כדי ליצור אותה ובוודאי השווי שלה כיום, זה הרבה יותר מיכולת של כל אדם בודד או שותפות לא מוגבלת. |
|
1, זה בגלל אי אימון וחוסר פירגון, המצאת הבע"מ מראה את איכות בני אנוש במידות,
2, אותו שיטה חייב לחול על הפרט, כלומר כל פרט הוא בע"מ, שזה אומר אי אפשר לפגוע בו ובנכסיו הבסיסיים, כמו דיור ומקור פרנסה,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2013 14:07 |
|
| |
למקס
1. קיום החברה בע"מ מאפשר קיום ארגונים גדולים מאוד שתרומתם אדירה. אין קשר ישיר לאמון בין בני אדם.
2. דיני פשיטת הרגל מחייבים להשאיר לאדם יכולת קיום מינימלית כולל מקור פרנסה (או קצבאות נכות ודומה).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2013 20:53 |
|
| |
מכל הדיון כאן, לא הצלחתי להבין מדוע כל-כך חשוב לבנק ישראל להדפיס כסף (נושא החברה בע"מ לא קשור לכאן).
חיפשתי קצת ברשת, ומצאתי שאחת הסיבות העיקריות היא לשמור על אינפלציה מתונה, ולמנוע דפלציה (ירידת מחירים). ולכאורה, מה כל כך רע בדפלציה - מדוע שלא ניהנה ממחירים נמוכים יותר ויותר? - כי דפלציה גורמת לאנשים לשמור את כספם בביתם, הם לא ממהרים לקנות דברים כי הם מצפים שהמחירים ימשיכו לרדת. הנטיה לחיסכון גדלה.
שאיפתו של הבנק המרכזי היא שתהיה אינפלציה מתונה, כדי לעודד אנשים לקנות עכשיו ומייד - לפני שהמחירים עולים. וכשכבר אין להם מה לקנות - הם ישקיעו את כספם בבנקים או בהשקעות אחרות, גם כאלו שיש בהן סיכון מסויים, מתוך ניסיון לשמור על ערך הכסף. כך ייווצרו ביקושים, שייצרו מקומות עבודה, שייצרו צמיחה.
במילים אחרות: הבנק המרכזי מבצע מניפולציה על כמות הכסף, כדי לגרום לכולנו לעבוד ולהצמיח את המשק עוד ועוד.
אפשר לשאול, מי אמר שחייבים להצמיח את המשק בלי הפסקה - מדוע שלא נוכל לנוח וליהנות ממה שכבר השגנו עד כה? הטכנולוגיה של היום מאפשרת לייצר את צרכי החיים היסודיים בעשירית או מאית מהזמן והמאמץ שנדרש לאבותינו לפני המהפכה התעשייתית - מדוע אנחנו עדיין עובדים קשה כמותם ואף יותר מהם? שאלה זו מצטרפת לנתונים, שלפיהם המרויחים העיקריים מהצמיחה הם העשירון העליון:
אבל השאלה היותר קשה היא לגבי האופן שבו גורמים לנו לעבוד כדי ליצור צמיחה -
הרי גם פרעה מלך מצרים רצה צמיחה - הוא רצה שהפירמידות וערי המסכנות שלו יצמחו בכך וכך אחוזים מדי שנה. וכדי שתהיה צמיחה צריך לעבוד, אז הוא שלח את הנוגשים שלו להצליף על גבם של העבדים כדי שיעמדו במכסות הצמיחה.
בימינו, ההצלפה מתבצעת ע"י שוט האינפלציה - גורמים לאנשים להרגיש שהם צריכים לעבוד בלי הפסקה, כי הכסף שחסכו עד עכשיו בעמל רב, עלול לאבד את ערכו.
השיטות השתנו... אבל התוצאה נשארה: מיעוט של אדונים ורוב של עבדים.
תוקן על ידי אראלסגל ב- 16/03/2013 20:54:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2013 21:43 |
|
| |
המטרה של כסף היא אמצעי מסחר. בהנחה שערך הכסף עולה, כל אחד ישמור על כספו במקום להשקיע. אם אנשים לא ישקיעו, לא תהיה תוצרת. אם לא תהיה תוצרת (וערך הכסף ימשיך לעלות), אנשים יחסכו אפילו יותר. נכנסנו למעגל קסמים שמקטין את המשאבים, מעשיר את העשירים, וגורם לאסון כלכלי. זה דומה למצב שבו כשיש לך דירה ואתה לא משכיר אותה (ולא גר בה). אתה מרוויח. התוצאה שבעלי הדירות לא ישכירו והשוכרים לא יוכלו לשכור. ויאלצו לגור ברחוב אינפלציה מתונה, של אחוז עד שלושה אחוזים גורמת לכל המשאבים לעבוד וליצור. האינפלציה קשורה לחיסכון והשקעה, פחות לעבודה. לגבי עשירים ועניים, המצב היום טוב מאי פעם בהיסטוריה. זו משימה תמידית לשפר את מצב השיוויון. מי שמסתפק בלחם ומים, לא צריך לעבוד כבר היום. מי שרוצה להנות ממכונית או טלפון, שייתן יד למאמץ שנצרך ליצורם. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2013 23:48 |
|
| |
| אראלסגל כתב: | |
...
(1) חיפשתי קצת ברשת, ומצאתי שאחת הסיבות העיקריות היא לשמור על אינפלציה מתונה, ולמנוע דפלציה (ירידת מחירים). ולכאורה, מה כל כך רע בדפלציה - מדוע שלא ניהנה ממחירים נמוכים יותר ויותר? - כי דפלציה גורמת לאנשים לשמור את כספם בביתם, הם לא ממהרים לקנות דברים כי הם מצפים שהמחירים ימשיכו לרדת. הנטיה לחיסכון גדלה.שאיפתו של הבנק המרכזי היא שתהיה אינפלציה מתונה, כדי לעודד אנשים לקנות עכשיו ומייד - לפני שהמחירים עולים. וכשכבר אין להם מה לקנות - הם ישקיעו את כספם בבנקים או בהשקעות אחרות, גם כאלו שיש בהן סיכון מסויים, מתוך ניסיון לשמור על ערך הכסף. כך ייווצרו ביקושים, שייצרו מקומות עבודה, שייצרו צמיחה.(2) במילים אחרות: הבנק המרכזי מבצע מניפולציה על כמות הכסף, כדי לגרום לכולנו לעבוד ולהצמיח את המשק עוד ועוד.אפשר לשאול, מי אמר שחייבים להצמיח את המשק בלי הפסקה - מדוע שלא נוכל לנוח וליהנות ממה שכבר השגנו עד כה? הטכנולוגיה של היום מאפשרת לייצר את צרכי החיים היסודיים בעשירית או מאית מהזמן והמאמץ שנדרש לאבותינו לפני המהפכה התעשייתית - מדוע אנחנו עדיין עובדים קשה כמותם ואף יותר מהם? שאלה זו מצטרפת לנתונים, שלפיהם המרויחים העיקריים מהצמיחה הם העשירון העליון: אבל השאלה היותר קשה היא לגבי האופן שבו גורמים לנו לעבוד כדי ליצור צמיחה - הרי גם פרעה מלך מצרים רצה צמיחה - הוא רצה שהפירמידות וערי המסכנות שלו יצמחו בכך וכך אחוזים מדי שנה. וכדי שתהיה צמיחה צריך לעבוד, אז הוא שלח את הנוגשים שלו להצליף על גבם של העבדים כדי שיעמדו במכסות הצמיחה.(3) בימינו, ההצלפה מתבצעת ע"י שוט האינפלציה - גורמים לאנשים להרגיש שהם צריכים לעבוד בלי הפסקה, כי הכסף שחסכו עד עכשיו בעמל רב, עלול לאבד את ערכו.השיטות השתנו... אבל התוצאה נשארה: מיעוט של אדונים ורוב של עבדים.
|
|
(1)
הבנק המרכזי מטרתו לא לשמור על אינפלציה מתונה. מטרת הבנק המרכזי לשמור על אינפלציה ברמה אותה הגדירה הממשלה כיעד שנתי.
לדפלציה יש השלכות כלכליות מרחיקות לכת, ובראשן - הלווים צריכים לשלם, באופן ריאלי, יותר ממה שהיה שווי ההלוואה שלקחו. כדאי לקרוא קצת חומר, ואז יהיה ברור מדוע מה שנראה לך כתופעה מבורכת - ירידת מחירים כללית - למעשה פוגע בשכבות החלשות.
מבחינת כלל האזרחים במשק, המצב האופטימלי הוא של יציבות. בפועל, לא ניתן להשיג מצב כזה, ולכן כאשר רוצים יציבות, מכוונים קצת מעל, ומבקשים להגיע לאינפלציה ברמה נמוכה ככל הניתן.
אם אתה רוצה דוגמא לנזקים החמורים שיכולים להגרם לאזרחים מדפלציה, ראה מה קרה בשנות ה-90 ביפן.
(2)
כפי שנכתב לעיל, הבנק המרכזי לא עושה את מה שאתה טוען שהוא עושה. לגבי הממשלה - תפקיד הממשלה הוא לדאוג לרווחת האזרחים. בלי צמיחה מתמדת, זה לא יקרה במדינה בה האוכלוסיה גדלה בהתמדה. מי שחושב שאפשר להשאיר את הצמיחה על רמה של אפס, לתת לאוכלוסיה לגדול אך לא להוריד את רמת החיים, כנראה חושב שעדיין יורד מן מהשמים.
(3)איזה שוט של אינפלציה? כבר שנים רבות שהממשלה עושה - ובהתאם למדיניותה פועל גם בנק ישראל - כדי להותיר את האינפלציה ברמה הנמוכה ביותר. השליטה ברמת האינפלציה נמצאת לא רק בידי הבנק המרכזי, אלא גם - ואולי בעיקר - בידי הממשלה. ברצותה - תנקוט הממשלה מדיניות מרחיבה ותגדיל את האינפלציה, וברצותה - תנסה לרסנה באמצעות קיצוצים בתקציב.
יש גם מדיניות פיסקאלית, לא רק מדיניות מונטארית.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 00:16 |
|
| |
הערה: על פי התאוריה הכלכלית המקובלת, יש ליצור אינפלציה מתונה. זה משמש כמעין מס על מי שלא משתמש בכסף. (הוסבר לעיל למה זה בעיה) נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 00:35 |
|
| |
"לדפלציה יש השלכות כלכליות מרחיקות לכת, ובראשן - הלווים צריכים לשלם, באופן ריאלי, יותר ממה שהיה שווי ההלוואה שלקחו"
דווקא קראתי את הטענה הזאת, אבל זה נראה לי כל-כך תמוה, שלא חשבתי שכדאי להתייחס לזה - וכי היום הלווים לא משלמים באופן ריאלי יותר משווי ההלוואה?! הרי כל הלוואה שהבנק נותן, או שהיא צמודה למדד בתוספת ריבית, או שהיא לא צמודה אבל נושאת ריבית שמגלמת את הציפיות לאינפלציה ויותר מזה.
הטענה שלך נכונה רק בעולם אידיאלי, שבו כל הבנקים מלווים בלי ריבית ובלי הצמדה. רק בעולם כזה, דפלציה טובה למלוים ורעה ללווים. אבל נראה לי שרוב הלווים בכל-זאת יעדיפו עולם כזה, שבו ההלוואות בלי ריבית ובלי הצמדה אבל עם דפלציה, מהמצב הנוכחי (ואולי זו עוד סיבה שהבנקים תומכים באינפלציה - אילו היתה דפלציה, לא היה צורך בבנקים, לאנשים היה משתלם להפקיד את כספם לגמ"חים או סתם להשאיר את הכסף בכיס).
"מבחינת כלל האזרחים במשק, המצב האופטימלי הוא של יציבות. בפועל, לא ניתן להשיג מצב כזה, ולכן כאשר רוצים יציבות, מכוונים קצת מעל, ומבקשים להגיע לאינפלציה ברמה נמוכה ככל הניתן."
האם באמת אי אפשר להשיג יציבות? אשמח אם תתייחס לציטוט הבא, המסביר שכוח הקניה של הזהב נשאר יציב לאורך מאות שנים, לעומת כוח הקניה של מטבעות אחרים שנשחק באופן משמעותי; מתוך:
Since the 14th Century, gold's purchasing power has maintained a broadly constant level. To put this in practical terms, an ounce of gold has repeatedly bought a mid-range outfit of clothing. This was true in the fourteenth century, when an ounce of gold was worth £1.25 to £1.33; it was true in the late 18th century and it remained true at the beginning of this century (2000 to 2008), when an ounce of gold averaged £269 or $472. Even the exchange rate between gold and commodities has been relatively constant over the centuries. On the other hand, the US dollar that bought 14.5 loaves of bread in 1900 buys only 3/4 of a loaf today. While inflation and other forces have ravaged the value of the world's currencies, gold has emerged with its capacity for wealth preservation firmly intact. Being no-one's liability, gold exhibits the same wealth preserving qualities in the face of financial turmoil, earning a reputation as a crisis hedge in addition to its credentials as an inflation hedge. The Golden Constant: The English and American Experience 1560-2007 by Roy W Jastram with updated material by Jill Leyland. Published 2009 by Edward Elgar Publishing Ltd (www.e-elgar.com), hardback, 368 pages, ISBN: 978 1 84720 261 1.
"מי שחושב שאפשר להשאיר את הצמיחה על רמה של אפס, לתת לאוכלוסיה לגדול אך לא להוריד את רמת החיים, כנראה חושב שעדיין יורד מן מהשמים."
אני לא אומר שצריך בהכרח להשאיר את הצמיחה על אפס... אני טוען שיעד הצמיחה אינו מטרה המקדשת את האמצעים. צריך לתת לכל אדם חופש לשמור על כספו, ולא להטיל מס על אנשים שמחליטים לחסוך. חיסכון זה לא פשע, זו זכות של כל אדם, לאחר שעבד וצבר כסף, לשמור על כספו לעתיד בלי לשלם על כך מס.
אם אכן הדבר יגרום לעצירת הצמיחה, אז בסופו של דבר גם הדפלציה תיפסק, הרי לא ייתכן שהמחירים ימשיכו לרדת כאשר אף אחד לא מייצר שום דבר. ואז ממילא אנשים יילכו לעבוד כדי לייצר. אין צורך להתערב בתהליך זה על-ידי "זריקת מרץ" בצורת הדפסת כסף.
תוקן על ידי אראלסגל ב- 17/03/2013 01:11:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 01:14 |
|
| |
.
1.
דפלציה:
אולי עדיף להסביר באמצעות דוגמא:
יעקב נזקק לכסף כדי לרכוש חלב לילדיו, והוא לווה מהגמ"ח 5,000 ש"ח. בסכום זה ניתן, ביום נטילת ההלוואה, לרכוש 1,000 ליטר חלב.
במצב של דפלציה, אם נצטט את דברי הגמרא במסכת תענית, "מעות ביוקר ופירות בזול" (1). כלומר, מחיר החלב שעמד ביום נטילת ההלוואה על 5 ש"ח לליטר, נמצא ברמה נמוכה יותר. למשל - 4 ש"ח לליטר.
אבל יעקב, הלווה, לא צריך להחזיר לגמ"ח ממנו לווה שווי של 1,000 ליטר חלב, אלא סכום נומינלי של 5 אלש"ח - סכום בו ניתן לקנות 1,250 ליטר חלב.
הנה היאך לווה צריך לשלם, ריאלית, יותר, למרות שאין שום אינפלציה. במצב של אינפלציה, יתכן שלווה - אפילו לווה בריבית - ישלם פחות, משום שירידת ערך הכסף השיגה את הריבית.
במצב של דפלציה, הלווה תמיד ישלם ריאלית יותר ממה שלווה, כי ערך הכסף עלה. הוא ישלם יותר גם לו לווה ללא ריבית.
2.
כח הקניה של הזהב:
הפסקה שציטטת פשוט אינה נכונה, ובחלק מהמקרים די מצחיקה.
היא אינה נכונה, משום שיש עדויות היסטוריות על שחיקת כח הקניה של הזהב במאות ה-16 וה-17 בעקבות הזרמת כמות זהב גדולה של הספרדים. הזרמת הזהב הדרום אמריקאי לכלכלת אירופה גרמה לירידת כח הקניה שלו - לאינפלציה.
שנית - החלק המצחיק - ברוב השנים שסוקרת הפיסקה, המטבע היה צמוד לזהב. משפט כמו "This was true in the fourteenth century, when an ounce of gold was worth £1.25 to £1.33; it was true in the late 18th century ..." הוא משפט מגוחך, משום שהמשמעות של "פאונד" הוא יחידת משקל של זהב...
בקישור הבא מצורף תרשים של מחירי הזהב בארבעים השנים האחרונות.
אתה מוזמן להשוות את הגרף הזה לכל גרף אינפלציה באיזו מדינה שתבחר. כדי שהטיעון שהובא יהיה נכון - שלא חל שינוי בכח הקניה של הזהב - הגרפים צריכים להיות דומים מאד; כשמחיר הזהב עולה, מדד המחירים עלה באותו השיעור, וכן ההיפך.
זה אינו המצב.
3.
לא מוטל שום מס על אנשים הרוצים לחסוך. אתה שב וחוזר על הטעות הזו כבר פעם שניה. יעדי האינפלציה כבר שנים רבות הם נמוכים מאד - לא מוטל "מס אינפלציה" בישראל.
(1) תענית יט:. שים לב שחז"ל הכירו בחומרת ההשפעה של הדפלציה, שכן במצב של דפלציה, מתריעין מיד: "...א"ר יוחנן לא שנו אלא בזמן שהמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעין עליה מיד..."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2013 01:49 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | .
1.
דפלציה:
אולי עדיף להסביר באמצעות דוגמא:
יעקב נזקק לכסף כדי לרכוש חלב לילדיו, והוא לווה מהגמ"ח 5,000 ש"ח. בסכום זה ניתן, ביום נטילת ההלוואה, לרכוש 1,000 ליטר חלב.
במצב של דפלציה, אם נצטט את דברי הגמרא במסכת תענית, "מעות ביוקר ופירות בזול" (1). כלומר, מחיר החלב שעמד ביום נטילת ההלוואה על 5 ש"ח לליטר, נמצא ברמה נמוכה יותר. למשל - 4 ש"ח לליטר.
אבל יעקב, הלווה, לא צריך להחזיר לגמ"ח ממנו לווה שווי של 1,000 ליטר חלב, אלא סכום נומינלי של 5 אלש"ח - סכום בו ניתן לקנות 1,250 ליטר חלב.
הנה היאך לווה צריך לשלם, ריאלית, יותר, למרות שאין שום אינפלציה. במצב של אינפלציה, יתכן שלווה - אפילו לווה בריבית - ישלם פחות, משום שירידת ערך הכסף השיגה את הריבית.
במצב של דפלציה, הלווה תמיד ישלם ריאלית יותר ממה שלווה, כי ערך הכסף עלה. הוא ישלם יותר גם לו לווה ללא ריבית.
|
|
כפי שאמרתי, הטענה שלך נכונה בעולם אידיאלי שבו כל הבנקים הם גמ"חים המלוים ללא ריבית וללא הצמדה. במצב כזה באמת הלווים יעדיפו שתהיה אינפלציה (ואולי זו הסיבה שרבי יוחנן התנגד למצב של "מעות ביוקר ופירות בזול").
לא ברור לי איך הטענה הזו רלבנטית בעולם שלנו, שבו ממילא הבנקים מלוים עם ריבית ו/או הצמדה.
אדם שלקח הלוואה צמודה, במצב של דפלציה, יצטרך להחזיר פחות (נומינלית) ואותו דבר (ריאלית).
לגבי הלוואות לא צמודות - שיעור הריבית שהבנק גובה עליהן מביא בחשבון את האינפלציה. במצב של דפלציה, הריבית בתנאי שוק תהיה נמוכה יותר, כך שמצבם הריאלי של הלווים לא ישתנה.
כמובן ייתכן שהבנק יטעה ויגבה ריבית שתהיה נמוכה יותר מהאינפלציה, ואז הלווים ירויחו. זה קרה בתקופת ההיפר-אינפלציה של 1984. אבל באותה מידה יכול לקרות גם הפוך, כך שבממוצע מצבם הריאלי של הלווים בשוק חופשי לא משתנה.
(אגב, ישנה הוכחה מתימטית, שכאשר שיעור הדפלציה שווה לשיעור ה-discount, הריבית הנומינלית בשוק החופשי תהיה אפס: http://www.citeulike.org/user/erelsegal-halevi/article/10400147 הלוואה בלי ריבית תהפוך להיות השקעה משתלמת!).
תוקן על ידי אראלסגל ב- 17/03/2013 01:53:55
|
|
|
|
|
