שיעורים בספר מורה נבוכים

לקצאפולה היקר, בפורום זה תמצא רק ים של ספקנות, ולא נקודה אחת של ודאות, שאפשר להיתפס בה. ולא אין זה נכתב כביקורת על הפורום, אלא כציון עובדה. 
והשיר המתאים ביותר לפורום זה הוא: הספק הוא חיינו, ובו אנו מאמינים. בשלטון הוודאות, אין אנו מאמינים, ובאפשרות קיומו אין אנו מתחשבים. 

" 

קאצאפולה

אם אתה סבור שדרך פילוסופיה תמצא את הדרך אל ה', אל עבודת ה', ובחזרה לאמונה שהיתה לך כשהיית יותר צעיר, עלי לאכזבך חלקית. יש הרבה מה לגלות והרבה מה ללמוד, אבל אין דרך לחזור אחורה למה שהיה פעם.

יש אמונה של ילד, ויש אמונה של בוגר.

לאחר שאדם מאבד את התמימות הראשונית שהיתה לו, הוא זקוק לפתח אמונה פילוסופית. זו אמונה שהיא עשויה להיות מעולה יותר, "גבוהה יותר", ורבים יראו בה יתרון, אבל היא קשה יותר, מחייבת יותר, ואין היא נטולת ספקות כאמונתו של הילד.

היכן מוצאים אותה? אם תשאל בעצתי, אני מפנה אותך לספרי פילוסופיה מודרניים יותר, כפי שאציין מייד. הפילוסופיה של הרמב"ם, כמו של אחרים מבני דורו, מתבססת על הנחות יסוד שהיום נראות בעינינו דחויות. נכון שהרמב"ם מתוחכם הרבה יותר מפילוסופים בני הדורות ההם, אבל עדיין הידע המדעי שלו מבוסס על טעויות ופרטים ואף כללים בתפיסות שלו ייראו לא נכונים. זה יוצר רושם של חוסר אמון בחלק הפילוסופי יותר.

אם רצונך ללמוד פילוסופיה מודרנית ודרכה לחפש דרך אל ה', אני ממליץ, בין הפילוסופים היהודים, על רוזנצוויג (מאמר על השכל הבריא והחולה), ספרו האחרון של מיכי (אבל הא-לוהים שהוא מבסס את קיומו אינו דוקא הא-לוהים היהודי אלא רק בורא עולם ומסדרו, וזה לא אותו דבר), ספרי הגרי"ד סולוביצ'יק, שמוביל את הקורא אל האלוקים דרך חויה דתית וניתוחים פנומנולוגיים (=תיאור וניתוח החויות שלנו בצורה פילוסופית), אפשר שספרי לייבוביץ ידברו אליך (אך לא כפרשנות לרמב"ם אלא כפרשנות לאמונה היהודית), וידע רב תוכל לקבל דרך ספריו של פרופסור שלום רוזנברג.

צריך להגדיר מה בדיוק אתה מחפש, ואז אפשר להמליץ. האם אתה רוצה ידע כללי? פילוסופיה שמוכיחה את מציאות ה' ונכונות המסורת היהודית?

אמנם זאת עליך לדעת, כי יש הבדל, אם לא תהום ממש, בין הפילוסופיה היהודית הבינימית (=של ימי הראשונים) לבין זו של המאה העשרים. הראשונים, כמו רס"ג, ריה"ל ואחרים סברו שכל המסורת היא אמיתית וקל להוכיחה. כל מה שצריך לעשות הוא רק להשליט בה סדר ולהביא כמה הוכחות למציאות אלוקים, והשאר מסתדר היטב. היום אנו מבינים הרבה יותר כמה קשה לבנות הוכחות פילוסופיות (כיון שכל דבר עומד על הנחות יסוד, ובכל דבר ניתן להטיל ספק, אז לא נשאר כמעט מאומה שמחזיק מעמד מול הספק. מלבד אולי הודאות הקרטיזיאנית. אדון בכך בנפרד אם תרצה). יש פילוסופיות שמשתדלות לאשר את המסורת שלנו, וציינתי לכמה מן המחברים שעשו זאת. אבל הדברים שלהם אינם יכולים לתת אותה ודאות שהפילוסופים הראשונים חשו בה והאמינו בה. זו תמימות שאינה יכולה להחזיק מעמד מול הידע הפילוסופי שהתקדם מאז. ואני חוזר ומדגיש: זה לא שלא תיתכן יהדות פילוסופית. דווקא כן. וכאן בפורום אף מחפשים אחריה ויש שמוצאים אותה. אבל היא לא תהיה זהה ליהדות התמימה של ימי הילדות, ליהדות התמימה או המיתממת של שוללי המחשבה בין הוגי הדעות האחרונים (כמו ר' נחמן מברסלב) וגם לא ליהדות הפילוסופית של ימי הבינים. מה כן? צריך ללמוד... וכבר הארכתי. האם זה מה שאולי מעניין אותך?

אם תרצה גם לפנות אלי באישי, המייל שלי הוא [email protected]

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

שיבולאיו

הדרך הטובה ביותר להבין מדוע לייבוביץ אינו מפרש של הרמב"ם (או של כל הוגה אחר) היא פשוט לקרוא אותו.

יש ללייבוביץ תפיסת עולם מעניינת מאד משל עצמו. לא שאין בה חורים או סתירות. אבל היא עדיין חכמה, מתוחכמת, יש בה תובנות מעמיקות והבהרות רבות חשיבות (לדוגמא, המאמר שלו הבעיה הפסיכופיזית, הסתירה שהמדע אינו מסוגל לפתור בין גוף ונפש, הוא בעיני חשוב ונכון, גם אם מאז חלו התפתחויות בפילוסופיה וגם במדע). אבל כאשר הוא מלמד ספר כמו מסילת ישרים של הרמח"ל הוא עדיין קורא אותו בעיניו שלו, מדגיש את הרעיונות שמסתדרים עם שיטתו ואף מכניס לתוכם יותר ממה שהמחבר רצה להכניס בהם, ולפעמים הוא עלול להציג את שיטתו שלו בלי לציין מספיק במפורש שאלו דברי עצמו ולא דברי המחבר שהוא הוזמן ללמד.

קשה לי לזכור דוגמאות ספציפיות כרגע, אבל אני משער שיש הרבה. הגע בעצמך. כמה יכול לייבוביץ, האיש שראה בקבלה עבודה זרה (לא פחות ממני ואולי יותר...) להסתדר עם בעל מסילת ישרים, המקובל הגדול הרמח"ל? הוא יכול להדגיש רעיונות יפים שמצאו חן בעיניו, אבל הוא לא יוכל ללמד את שיטתו בלי ביקורת או בלי פרשנות שעשויה להיות שיעור מבוא טוב מאד לפילוסופיה של לייבוביץ אבל לא לקבלה של הרמח"ל. (וממש איני זוכר את דברי לייבוביץ שם. כתבתי מה שאמור לקרות בשיעור כזה, לא מה שאני זוכר ממה שקראתי את ספרו לפני שנים. יתכן שאני טועה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הייד פארק (או יותר נכון בח"ח המארח שלנו) זרק את ההודעה בדיוק כששלחתי אותה. אני מנסה שוב:

[quote]שיבולאיו

הדרך הטובה ביותר להבין מדוע לייבוביץ אינו מפרש של הרמב"ם (או של כל הוגה אחר) היא פשוט לקרוא אותו.
זה הפוך. את לייבוביץ' (כולל על הרמב"ם) - קראתי. את הרמב"ם (ללא לייבוביץ') - לא.

...
 אבל כאשר הוא מלמד ספר כמו מסילת ישרים של הרמח"ל הוא עדיין קורא אותו בעיניו שלו, מדגיש את הרעיונות שמסתדרים עם שיטתו ואף מכניס לתוכם יותר ממה שהמחבר רצה להכניס בהם, ולפעמים הוא עלול להציג את שיטתו שלו בלי לציין מספיק במפורש שאלו דברי עצמו ולא דברי המחבר שהוא הוזמן ללמד.
לא הייתי שואל את השאלה על הרמח"ל ומסילת ישרים. להבנתי, לייבוביץ' החשיב את עצמו מקורב לקו של הרמב"ם הרבה יותר מזה של הרמח"ל. שאלתי היא עד כמה קרוב הוא קרוב.
quote]

שיבולאיו

אנסה לשחזר עמדות משיקולים לוגיים.

מהי עבודת ה' לפי לייבוביץ זה ידוע. עבודת ה' היא ערך, ואין לתרגם אותה לשום ערך אחר, גם או במיוחד לא ערך אנושי כמו הומאניזם. כלשונו, לא ירדה שכינה על הר סיני כדי לתת יום שביתה מטעמים סוציאליים.

לפי הרמב"ם, יש לומר דווקא שזה בדיוק כך, כי התורה ניתנה לאדם למען האדם.

הערה על לייבוביץ: לדעתי הוא פיתח את עמדתו של קאנט עד המכסימום. כל כיפוף של התורה למטרות אנושיות פגע בעיניו בטהרת עבודת ה'. הרמב"ם היה עונה על זה, כמסתבר, באמירה המפורסמת שלו כי אלו שייחסו את המצוות לשרירות א-לוהית חשבו שהם מעלים בערך המצוות ולא הבינו כי הם מורידים בערכן. כמובן, המחלוקת לא על המניע לפרש את המצוות בצורה המיטבית והמכבדת ביותר, אלא מה יכולה להיות מטרת המצוות. גם לייבוביץ וגם הרמב"ם יסכימו שאין שום משמעות לדבר על מצוות למען ה'. זה הכל בתוך תחום הפעילות האנושית. אלא שהרמב"ם רואה בתורה (לדעתי) אמצעי חינוכי עבור האדם, החברה והפרט, ואילו לייבוביץ רואה במצוות ביטוי יחיד במינו לרצון של האדם לחרוג מן האנושיות שלו למען ערך שאינו נמצא באותו רובד של כל שאר הפעילויות האנושיות.

מהי עבודת ה' לפי הרמב"ם? כאן אנו מגיעים למחלוקת בין מפרשיו. ולכל אחד מהם יש מקור אי שם במורה נבוכים, או אפילו במשנה תורה למי שסבור שהרמב"ם גילה גם שם חלק מדעותיו. האם התכלית היא שלמות האדם, ומה טיבה של שלימות זו ברמה הגבוהה שלה? האם חיקוי של פעולות ה' כלפי העולם על ידי האדם? מה הוא מרבה חסד אף אנו? האם זה סוג של דבקות או קשר מיסטי? לפי לייבוביץ לא זה ולא זה. רק עשיה שאין לה תכלית מחוץ לעצמה.

איך מפרש לייבוביץ את הרמב"ם? האם הוא מודה שהרמב"ם מחזיק בדעה שונה משלו? איני זוכר. כדאי לבדוק, ואם קראת ולמדת תוכל לכתוב מה שאתה זוכר. יש ללייבוביץ די הרבה ספרים על הרמב"ם, אז צריך לחפש.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");