שיעורים בספר מורה נבוכים

ולמה מכל מגיני הנשים פה לא שמענו אפילו בדל של ראיה או הוכחה או סברא. לצד ההפוך לפחות יש מקורות רבים בתורה ורז"ל. [טוב בסדר הכל משל...] שיביא כבר מישהו איזה בדל של הוכחה או משהו שאין לנשים בכללות פחות דעת מאנשים. 

ולי יש גם הוכחה אמפירית. [מהר צענע, בואי לסתור את דברי באלף מילים לא קשורים ולא עניניים..] מעיון בפורום "עצור כאן חושבים" ניתן לראות שהגברים הכותבים בו כותבים בדרך כלל לענין עם שכל וגם יכולים להתווכח זה עם זה לפעמים באיזה מידה של רציונליות. משא"כ הנשים שכותבים בו כותבים מנקודות רגשיות [בלי שמות..] ולא דנים במישור של הגברים כלל. הוי אומר-דעתן של נשים קלות. 

שיבולאיו, ביקשת דוגמאות לסילופים של לייבוביץ'. בעבר הבאתי מספר דוגמאות והן מפוזרות באשכולות שונים ומלווים בציטוטים, אז עכשיו ארשה לעצמי לכתוב מהזיכרון.

בטעמי המצוות, הגישה של הרמב"ם מאוד ברורה ומנוגדת לגמרי לזו של לייבוביץ וקשה לטעות בזה, אבל לייבוביץ נתלה בחצי משפט של הרמב"ם בהערה לקראת סוף הספר, מוציא אותו מהקשרו והופך את כל שיטת הרמב"ם על פניה כדי להתאימה להשקפה שלו.

הרמב"ם כותב שהתורה מביטה על הכלל ולא על הפרט, ולכן תיתכן מציאות שלגבי אדם מסויים מצווה כלשהי לא מביאה את התועלת שהיא אמורה להביא. לייבוביץ' פשוט מכריז ללא בדל ראיה או הסבר שיש טעות בתרגום ושכוונת הרמב"ם היא המנטרה הלייבוביציסטית הקבועה על עול מלכות שמיים. לייבוביץ לא ידע ערבית, והתרגומים של קאפח ושל שוורץ מסכימים פה לגמרי. זאת ממש חוצפה: כבר אי אפשר לסלף את דברי הרמב"ם, אז מכריזים שיש טעות בתרגום על סמך משאלת לב.

בעניין ההשגחה הפרטית, גם פה שיטת הרמב"ם פשוטה למדי, וגם תירוצו מדוע לפעמים נראה שה' אינו משגיח על אדם צדיק במקרים מסויימים. לייבוביץ נותן ספין מודרני לדברים פשוטים כדי להתאימם להשקפתו.


כמו שאמרתי, יש בשיחות של לייבוביץ דברים חכמים נקודתיים, כי בכל זאת הוא היה אדם מאוד חכם. אבל באופן כללי ההשקפה שלו שהוא מנסה למכור (והיא מעניינת לכשעצמה) אינה השקפת הרמב"ם, ובמקום להשלים עם העובדה הזו הוא אונס את הכתובים.

בנוסף צריך להיזהר מהעמארצות שלו: באחד הפרקים הראשונים בספר על מסילת ישרים הוא כותב שטומאת שכבת זרע אינה מדאורייתא. איך אפשר לקחת אותו ברצינות אחרי משפט כזה?