ידיעת השם פירושה הכרת ייחודו ורוממותו וגדולתו. ככל שאדם יודע את בוראו, כן הוא מבין את קטנותו-הוא ביחס למי שאמר והיה העולם, המשגיח ומנהיג את עולמו על כל ברואיו, ולפיכך מתמלא ענוה.
להבדיל, עבודות זרות מדמיינות את הבורא לפי מושגים אנושיים, מדמיינות את האדם כא-לוהות, וכתוצאה מכך עובדי ע"ז מלאים בגאוה.
לבודהיזם ולטאואיזם יש זיקה לאמת אך איננן האמת, ועל-כן הן בנקל יכולות להיות דרכים מתעות יותר מסתם דרכים מיסטיות שגויות. בד"כ למידת קמצוץ בודהיזם או טאואיזם גורמת לאדם להיות מאד שבע-רצון ובטוח ביכולותיו.
לבקש הארה זה פנימי ולעשות מצוה חיצוני??? אדרבא בקשת הארה נובעת מרגש אנוכי ולפיכך מקורה איננו באמת פנימי. להבדיל, עשיית מצוה היא היא עשיית רצון השם ועל-כן מקורה פנימי.
נשלח ב-13/7/2017 14:05
מם80 כתב:
ידיעת השם פירושה הכרת ייחודו ורוממותו וגדולתו. ככל שאדם יודע את בוראו, כן הוא מבין את קטנותו-הוא ביחס למי שאמר והיה העולם, המשגיח ומנהיג את עולמו על כל ברואיו, ולפיכך מתמלא ענוה.
גם קנקן התה של ראסל גורם לאנשים מסוימים להתמלא ענווה מה זה מוכיח?
להבדיל, עבודות זרות מדמיינות את הבורא לפי מושגים אנושיים, מדמיינות את האדם כא-לוהות, וכתוצאה מכך עובדי ע"ז מלאים בגאוה.
לא ראיתי שהבודהיסטים מלאים בגאווה. להפך. הטפילים בחולצות הלבנות ללא רבב הם דווקא מלאי גאווה. שאני אהיה סנדלר? הם שואלים. חולצה לבנה זה יותר חשוב. שאחרים יעבדו בשבילי. מה זה אם לא לא גאווה?(והרבה יותר גרוע מזה)
לבודהיזם ולטאואיזם יש זיקה לאמת אך איננן האמת, ועל-כן הן בנקל יכולות להיות דרכים מתעות יותר מסתם דרכים מיסטיות שגויות. בד"כ למידת קמצוץ בודהיזם או טאואיזם גורמת לאדם להיות מאד שבע-רצון ובטוח ביכולותיו.
שוב. בדיוק להפך. בודהיזם אפשר ללמוד כל החיים ועדיין לא להגיע לשלמות.
לבקש הארה זה פנימי ולעשות מצוה חיצוני??? אדרבא בקשת הארה נובעת מרגש אנוכי ולפיכך מקורה איננו באמת פנימי. להבדיל, עשיית מצוה היא היא עשיית רצון השם ועל-כן מקורה פנימי.
לפי טענתך המופרכת אם אדם הוא עצמאי במחשבתו ואינו סוגד לאיטריה מעופפת או לכל כוח חיצוני אחר הוא בעל גאווה. כלומר כל מי שאינו עבד משמע שהוא בעל גאווה. שטיפת המוח עשתה את שלה אצלך.
אולי כדאי שתחזור לצטט כי היית יותר טוב בזה.
נשלח ב-13/7/2017 14:35
רמב"ם: יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.
מי שאיננו עבד בשום מובן אלא כביכול חופשי, באמת משועבד ל-"אגו" שלו.
למה התורה הורתה לתת מעשרות לשבט לוי ולא אמרה ללויים להתפרנס מסנדלרות? כי עבודת השם של הלויים היא תלמוד תורה והוראתה. אילמלא ישראל חטאו בחטא העגל, כולם היו עוסקים רק בתורה.
נשלח ב-13/7/2017 15:14
מם80 כתב:
רמב"ם: יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.
מי שאיננו עבד בשום מובן אלא כביכול חופשי, באמת משועבד ל-"אגו" שלו. למה התורה הורתה לתת מעשרות לשבט לוי ולא אמרה ללויים להתפרנס מסנדלרות? כי עבודת השם של הלויים היא תלמוד תורה והוראתה. אילמלא ישראל חטאו בחטא העגל, כולם היו עוסקים
זה הרעיון שלך? הלווים עבדו עבודה קשה מאד בנשיאה בפירוק והרכבת המשכן בנקיון המשכן ובית המקדש. הבאת עצים וכו' וכו לימוד תורה? זה היה היעוד שלהם?
נשלח ב-13/7/2017 16:02
ירוחם,
כתב הראי"ה קוק (עין אי"ה לברכות ו, ח):
האם תכונת האדם מצד עצמו ראויה היא להיות עוסק תמיד רק במושכלות בלא הפסק, והשימוש בענינים מעשיים המה לו רק להכרח והם למטה ממעלתו הטבעית. או שמצד תכונת האדם הוא מורכב נטיות מעשיות ועיוניות, והעסק במעשים חמריים, אם הם לפי המדה, הם לא רק מצד הכרח כ"א משלימים ג"כ את תכונתו על פי טבעו, הוא דבר ראוי להסתפק. ובזה חולקים רבי ישמעאל ורשב"י, דרי"ש ס"ל שהעסק התמידי בעיון אינו לפי תכונת האדם, על כן ההפסק שבא, אם הוא רק בדרך ארעי לעניני דרך ארץ, אין לחשבו לחסרון כ"א להשלמת האדם כפי טבעו, ע"כ משפט התורה היא להיות מנהיג בהם מנהג ד"א. ורשב"י ס"ל, שמעלת האדם לפי טבעו האמיתי ראוי להיות כ"כ נעלה, עד שלא תשבע נפשו מהתענג רק על שלימות השכליות. והמקרא ככתבו "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" הוא נאות לפי טבע האדם השלם שלא נתקלקל בחטא. ע"כ ראוי להדריך תמיד את עצמו וזולתו לבא אל מעלת האדם השלם, ומה שאי אפשר הדבר, בין לפי ההכרחים החיצונים בין לפי החשק הפנימי שנעשה כהה מרוב עבודת העיון, אינו בא כ"א מחסרון השלמה. ובהשלמתן של ישראל מלאכתן נעשית ע"י אחרים, והם מצד עצמם כל ישעם וחפצם להיות עסוקים תמיד בידיעת התורה, לדעת את ד' ודרכיו. ורבי ישמעאל לקח לראי' תכונת האדם, שתקצר נפשו אם יתמיד רק במושכלות, ולא יחליף העסק במעט זמן ג"כ בעסקי החברה. א"כ ראי' שתכונת ההשלמה של האדם תובעת ממנו ג"כ העסק המעשי. ורבי שמעון ס"ל שגם זאת התכונה באה רק מחסרון מוטבע שנתיישן הרבה באדם, עד שקשה לו לקבל רוב הטובה הראויה לפי מעלתו, שהיא "ותחסרהו מעט מא-להים". ע"כ ההשתדלות המחוייבת היא להשיב את האדם אל מעלתו בכל עז, ואז ישכיל כי הוא באמת ראוי לכך ודעת לנפשו ינעם.
לפי האברבנאל והספורנו, הקמת המשכן באה כתיקון לחטא העגל, ולא נבחר שבט לוי לשרת עד אחרי מעשה העגל. ופירש רש"י (דברים י, ח): בשנה הראשונה לצאתכם ממצרים וטעיתם בעגל ובני לוי לא טעו הבדילם המקום מכם וסמך מקרא זה לחזרת בני יעקן לומר שאף בזו לא טעו בה בני לוי אלא עמדו באמונתם.
נשלח ב-13/7/2017 16:45
אנחנו חוזרים למה שאמרנו בתחילה על היהדות. היהודי המלומד האורתודוקסי אינו חווה את האלוהות אף פעם. הוא מצוייד תמיד בשפע של ספרים ארוכים ומתוחכמים ובהם עשרות אלפי מילים של הגדרות מתוחכמות ומפותלות, באמצעותן היהודי מתייג את העולם ושופט אותו.
דרכו של גואטמה אינה להתמודד עם ההגדרות הללו. אין בהן תועלת אלא למשחקי נדמה לי.
כאמור כשגדולי הרבנים שפטו את הבודהיזם, הם הגיעו למסקנות מגוחכות.
לאדם יש כוח בחירה, הוא יכול להחליט אם הוא בוחר בחתירה להבנה עצמית או שהוא מעדיף לשכשך בשלוליות רדודות של ציטוטים.
מצטרף לדברי קירטון, ומזכיר שוב את האשכול המצ(ח)יק אודות "מה שאלוהים לא יכול" וסוגיית נמנע הנמנעות וכו', שמעוררת מחשבות נוגות על מה יהודים גאוני עולם כילו את זמנם, בדומה לאנקדוטה הידועה על תיאולוגי הכנסיה הנוצרית שהתווכחו על כמות המלאכים שיכולים להידחס לראש סיכה וכדומה.
אוסיף רק אנקדוטה ידועה אחרת מתוך הקונטרס של יעקב רז, שממחיש מה שכתב קירטון - אחרי שאחד מתלמידי הבודהה שאל אותו האם היקום נצחי או לא, והאם הנשמה והגוף זהים או לא, והאם האדם קיים לאחר המוות או לא, הבודהה לא הסכים לענות (בבחינת רבי אליעזר שדחה את תלמידיו בקש...), ואיכזב קשות את התלמיד. כשנשאל לסיבת סירובו ענה:
... מה לא הסברתי?
אם היקום נצחי או לא [ושאר השאלות המטפיזיות ששאל התלמיד] ?
מדוע לא הסברתי? משום שאין בהם תועלת, אין הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של
טוהר. אין הם מביאים להפסקת הסבל, להבנה עמוקה [של הסבל ופתרונו] לנִיבַּאנַה
[נירוואנה]. לכן לא סיפרתי לך עליהם.
נשלח ב-13/7/2017 17:12
אברהם,
מזכיר את המובא בשם ר'י סלנטער שנשאל אם עוסק בקבלה והשיב: לשם מה עלי לדעת באיזה רקיע יושב הקב'ה. אני רק יודע שבגהינם שורף ...
נשלח ב-13/7/2017 17:17
אברם מדוע אתה רואה תועלת יותר בביקורת המקרא מאשר בבעיית הנמנעות?
נשלח ב-13/7/2017 18:30
ספרן - כיהודה ועוד לקרא אוסיף שגם שרלוק הולמס הסביר חגיגית לווטסון - אחרי שהנ"ל גילה לתדהמתו שהולמס לא יודע אם כדוה"א מסתובב סביב לשמש או ההיפך - שזה לא מעניין אותו והוא אפילו ינסה למחוק את המידע המיותר מהמוח שלו, לפנות מקום למידע חשוב באמת...
בעל - פשוט! ביקורת המקרא עוסקת בעובדות: הרי לנו ספר תורה מונח לפנינו (בקרן זווית...), בוא נבדוק מה בדיוק כתוב, מי כתב, מתי כתב, למה כתב וכו'. החקירות התיאולוגיות, לעומת זאת, עוסקות בספקולציות: הרי לנו ישות שלאף אחד (טוב, חוץ משלישישי...) אין מושג מה היא, ואנחנו מנסים להמציא סברות מדעתנו מה הישות הזו מסוגלת או לא מסוגלת לעשות וכו' וכו'. ולחיבת הציטוט אחתום במשפט המיוחס לסופר מד"ב בשם היינליין השגור על פי ולפיו "התיאולוגיה היא חיפוש במרתף פחמים, באמצע לילה אפל, אחר חתול שחור שלא נמצא שם" ודפח"ח.
נשלח ב-13/7/2017 21:57
טוב היינלין הוא לא משה מסיני.
אולם גם לשיותך, כמו שאתה חוקר מקרא ומבקר אותו, אתה יכול לחקור את דעת חכמי ישראל לדורותם בנושא הנמנעות. בהתעלם מהסגנון, ספר נפלא.
טוב היינלין הוא לא משה מסיני. השאלה אם משה הוא משה מסיני? :))) אולם גם לשיותך, כמו שאתה חוקר מקרא ומבקר אותו, אתה יכול לחקור את דעת חכמי ישראל לדורותם בנושא הנמנעות. בהתעלם מהסגנון, ספר נפלא. אכן! אין לי בעיה עם הספר, כנראה שהובנתי לא נכון - מבחינתי הוא רק הציף את הנושא, או בפראפראזה על דברי הר"ש ליברמן (?), תיאולוגיית הנמנעות זה שטויות, אבל חקר התיאולוגיה הזאת זה דבר רציני!
נשלח ב-13/7/2017 23:14
הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.
נשלח ב-14/7/2017 08:09
קירטון לכשתסיים להבין את עצמך כמו בודהיסט טוב נסה להבין את תשובתי (אינסטלטור)
