קטע של רווקים/ות שבא עם הגיל??

אני די חדשה כאן בפורום וכשהתחלתי לקרוא את הפורומים שהועלו ע״י המשתמשים השונים וכן התגובות בשרשור, היתה לי הרגשה שאשמח לשתף אתכם בה ולשמוע את תגובותיכם.

אני סיימתי סמינר לפני הרבה שנים כבחורה צנועה וחסודה שמעוניינת בבחור רציני, יושב ולומד, אומנם לא חניוק אבל פתוח עם גבולות. עם השנים עברתי תהליך, שאני חושבת שקורא לכולם, שיותר נפתחים לעולם, מוכנים לבדוק אופציות נרחבות יותר וממילא כבר לא רואים אותו רק בשחור לבן אלא רואים את רובו שהוא בצבע אפור.

אני קוראת את הפורומים שכאן וקצת תוהה לעצמי, אנשים עונים כאן בכזו החלטיות על דברים וחותכים בכן ולא, אבל בעולם שלנו יש כל כך הרבה אנשים וכל אחד הוא עולם מלא של רצונות, שאיפות, נסיונות וכו׳. אומנם יש את האנשים שהולכים לקיצוניות ומתנזרים מכל וכל אבל הרי האנשים שכותבים כאן לא משתייכים לציבור הזה, עובדה שהם גולשים באינטרנט למרות...ואני כמעט בטוחה שזה לא האתר היחיד שבו הם מבלים...

אז מה נסגר איתכם? האם יש עוד אנשים ששותפים להרגשה שלי?

אשמח ביותר לשמוע דעות של ה״מבוגרים״ שביננו (לפחות מעל 25...) חשוב לי להדגיש שאני לא בחורה שנהייתה מודרנית / פתוחה מאד אלא בחורה טובה ואיכותית שמחפשת בחור רציני וישיבתי ובודקת כל הצעה שמציעים גם אם הבחור עובד/ לומד מקצוע וכו כי אני יודעת שאין חוקים..

תוקן על ידי תרי_זוזי ב- 19/10/2011 00:50:39

סליחה אם לא הייתי ברורה- אני פשוט תוהה איך אנשים כאן מתנסחים כאילו הם צדיקים גדולים, האם זה נובע מכך שהם עדיין צעירים שרואים את העולם בשחור לבן? פי100, תודה - אמרתי שאני חדשה... תמר, אני אכן כאן ועדיין מחזיקה מעצמי בחורה טובה ששומרת על גבולות וזו התהיה שלי כי אם אני כאן, אני לא יכולה לשלול בחור שיש לו פייסבוק וכו׳ אז איך אחרים מגיבים בשלילה מוחלטת?

מסכימה איתך.

אני חושבת שזה נובע מתמימות/חוסר מודעות עצמית.
כי כל מי שהיה צדיק, אפילו שהוא "נפתח" עדיין יש לו את אותן דיעות.
קשה לוותר על הדיעות.

לי היתה תקופה ארוכה של הכחשה עד שקלטתי שאני כבר לא הבחורת סמינר התמימה שיכולה להחזיק בחור שלומד כל היום.

היום כואב לי על זה מאוד- אבל השלמתי עם זה.
אבל כשאני עונה לאנשים- לפעמים אני עונה לפי מה שאני היום.
ולפעמים אני עונה לפי מה שהייתי פעם- כי ככה אני חושבת שצריך להתנהל אפילו אם אני לא בדיוק בקו הזה.

ויש פה כאלה- שאומנם הם פה- אבל הם עדיין מאוד מנותקים מהבלי העולם.
ולכן עונים את מה שהם עונים.

שאלת את שאלת השאלות.

בחור/ה שמתבגרים זה לא דבר קל, אין כ"כ עם מי לדבר מישהו שיבין,
וגם שכן יש לא נעים תמיד לומר שקשה, יש מצבים קשים שהפורום יכול
לתת מענה שאין בעולם האמיתי וסתם תחושה "שלא רק אני כך" יש עוד
בני אדם במצבי, זה לא חייב להיות שכל אחד יפתח אשכול כמה קשה לו
מספיק שמישהו שואל שאלה ואת עונה זה ממלא את הצורך שיש בנו כבני אדם
להעניק, לעזור, לתמוך,(שזה מהות הנישואין) אפי' שאנו לא נשואים,
זה לגבי הפורום.

נכון ככול שמתבגרים יורד קצת, השאלה היא, אם כך את רוצה לראות את עצמך
בעתיד? כל שנות הסמינר היו שקר? כל מה שרצית והאמנת בו לא היה נכון?
ברור שלא, אלא היום בהעדר תמיכה, חברות, שיחות, שיעורים וכו' יורדים קצת
זה לא אומר שזה מה שאת, אלא זה מה שאת בזמנים הפחות טובים שלך, את
צריכה לחשוב טוב מה את רוצה בעתיד, ולא מה את בהוה, הפרמטר הוא, מה היה
הזמן הכי טוב שלך ואת זה את צריכה לדרוש (אם כך באמת את רוצה את עתידך).

אני מבינה בדיוק מה את אומרת. זה אולי לא מוגדר מספיק טוב, כי זה בעצם חסר הגדרה.
זה יפה מאד.

אני מסכימה עם הדרך הזו, אך יש לה כמה חסרונות שצריך להזהר מהם.
כרגע, אין לי ככ כח לפרט, בהמשך בעז"ה.

תודה על התגובות החמות... הייתי מחלקת את זה לשני חלקים, יש את הקטע שבתקופת הרווקות אז יש וויתור עצמי כי ״קשה לי ואני בודדה ויש זמן פנוי שצריך למצוא במה למלא אותו וכו וכו״ ואז יש כאלו שממש משתנים בעקבות זה ויש כאלו שזה זמני אצלם עד ש... ויש קטע נוסף שבתקופת ימי הנעורים ההסתכלות שלנו היא של שחור ולבן, כך אומרים הפסיכולוגוים-לא אני, אבל מגיע שלב שבו האדם מתבגר ומוצא כל מיני שבילים נוספים, לא מחייב שכולם על טהרת הקודש והצניעות אבל כל אחד בדרגתו מוצא לו את הדרך לחיות ולעבוד את ה׳. לכן לא תמיד נכון לקטול כאן דברים כמו שאנשים יודעים לעשות . אלא שכל אחד יביע את דעתו מהמקום שלו. והייתי שמחה לדעת אם גם אתם מרגישים שעם הגיל הדעות שלכם הופכות להיות יותר מתונות? סינטזה, אהבתי את מה שכתבת על כתיבה בפורומים.

סליחה שאני מתערבת ואני רק בת 20, אני פשוט חושבת על הנושא הזה כלכך הרבה פעמים..
איך זה שלאט לאט אני נפתחת יותר לעולם ומרשה לעצמי לעשות דברים שפעם הסתכלתי עליהם בידיעה ברורה שזה לא בשבילי..
מוזר. מציק. אני פורקת עול או שזאת סתם תקופה של חיפוש עצמי???....
הלוואי שאדע.

אני זוכרת איך בסמינר היו כל הזמן מרצים לנו שהתקופה הזאת היא השורשים לכל החיים. ככל שהם יהיו יותר חזקים, כך יהיה ניתן לשמור על העץ והפירות. שנות הסמינר אלו שנים של בנייה, בדר״כ בתוך חממה מוגנת, שלא מזמנת נסיונות גדולים. כשמתחילים את החיים האמיתיים, אז נמדד הבנ״א. רובן חווות איזו ירידה או שינוי אחרי שנות הסמינר, בחורה שמתחתנת, היא באיזה שהוא מקום עוברת לחממה נוספת אבל הרווקות יכולות בגדול לעשות מה שבא להן בראש ובלי לדפוק חשבון (חוץ מה״מה יגידו בשידוכים״...) ולכן זה יותר קשה וצריך להיות כל הזמן עם יד על הדופק. ונראה לי שזה גם קשור באיזה שהוא מקום למה שכתבתי למעלה על השחור ולבן....

נכון, בסמינר מקנים לך את היסוד, אחרי הסמינר את ממשיכה את זה
להפוך את זה לטבע/אופי שלך כפי רצונך,

השחור לבן שהיה בסמינר זה כמו תאוריה אחרי הסמינר זה מעשי
תמיד המעשי הוא שונה מהתאוריה, את לבד (כל זמן שאת רווקה)
תצטרכי לעמוד על המשמר ולהציב גבולות, כיון שאת לבדך,
ובחיים האמיתים קשה לך לראות את השחור לבן שהם הגבולות,
זה חלק מהתמודדות שלנו כרווקים.