|
|
| נשלח ב-19/10/2011 12:06 |
 |
| |
| edenach כתב: |  | סליחה שאני מתערבת ואני רק בת 20, אני פשוט חושבת על הנושא הזה כלכך הרבה פעמים..
איך זה שלאט לאט אני נפתחת יותר לעולם ומרשה לעצמי לעשות דברים שפעם הסתכלתי עליהם בידיעה ברורה שזה לא בשבילי..
מוזר. מציק. אני פורקת עול או שזאת סתם תקופה של חיפוש עצמי???....
הלוואי שאדע. |
|
הייתי מציע לך, לקבל על עצמך כמה דברים (קלים) שבחיים לא תעברי עליהם (כגון נגל וסר, ברכת המזון מתוך סידור וכד) זה מקשר לה' מאוד.
בהצלחה רבה וחג שמח!
_________________
לאהוב זהו הטוב שבטוב
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 13:25 |
|
| |
טוב, לפי התגובות פה, שלא קראתי בעיון, אני מבינה שלא הבנתי את ההודעה הפותחת,
או את כוונת הכותבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:13 |
|
| |
| סינטזה כתב: | | שאלת את שאלת השאלות.
בחור/ה שמתבגרים זה לא דבר קל, אין כ"כ עם מי לדבר מישהו שיבין,
וגם שכן יש לא נעים תמיד לומר שקשה, יש מצבים קשים שהפורום יכול
לתת מענה שאין בעולם האמיתי וסתם תחושה "שלא רק אני כך" יש עוד
בני אדם במצבי, זה לא חייב להיות שכל אחד יפתח אשכול כמה קשה לו
מספיק שמישהו שואל שאלה ואת עונה זה ממלא את הצורך שיש בנו כבני אדם
להעניק, לעזור, לתמוך,(שזה מהות הנישואין) אפי' שאנו לא נשואים,
זה לגבי הפורום.
נכון ככול שמתבגרים יורד קצת, השאלה היא, אם כך את רוצה לראות את עצמך
בעתיד? כל שנות הסמינר היו שקר? כל מה שרצית והאמנת בו לא היה נכון?
ברור שלא, אלא היום בהעדר תמיכה, חברות, שיחות, שיעורים וכו' יורדים קצת
זה לא אומר שזה מה שאת, אלא זה מה שאת בזמנים הפחות טובים שלך, את
צריכה לחשוב טוב מה את רוצה בעתיד, ולא מה את בהוה, הפרמטר הוא, מה היה
הזמן הכי טוב שלך ואת זה את צריכה לדרוש (אם כך באמת את רוצה את עתידך). |
|
סתם? זה דבר ענק!
זה כל כך מקל! הופך את הקושי למשהו קיים, שאפשר לדבר.
זה הדבר המרכזי, אם לא "ה"דבר שאני מחפסת (ומוצאת) בפורום.
כאן לא מחשבנים, כאן שופכים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:16 |
|
| |
כתבתי "סתם" כי זה לא ממש עוזר למצב זה רק עוזר לנו כבני אדם אנוכיים, יש עוד עם צרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:23 |
|
| |
| סינטזה כתב: | | | כתבתי "סתם" כי זה לא ממש עוזר למצב זה רק עוזר לנו כבני אדם אנוכיים, יש עוד עם צרות. |
|
יש עזרה פיזית ויש עזרה רגשית.
זה בפרוש עזרה רגשית.
שלא לדבר על זה שהקושי שלנו הוא ברובו רגשי.
זה לא מאנוכיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:29 |
|
| |
נכון, היא ריגשית, תנתחי עוד קצת ותראי שהיא אנוכית, כי החלק שעוזר לנו הוא שיש עוד כמונו,
במילים אחרות אנחנו מוצאים נחמה בזה שלעוד בני אדם יש (אותה) צרה.
(יש גם כיון אחר, "שכל עוד ויש אחרים עם אותה בעיה/צרה זה נורמלי")
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:33 |
|
| |
| בחורהנט כתב: | | אני די חדשה כאן בפורום וכשהתחלתי לקרוא את הפורומים שהועלו ע״י המשתמשים השונים וכן התגובות בשרשור, היתה לי הרגשה שאשמח לשתף אתכם בה ולשמוע את תגובותיכם.
אני סיימתי סמינר לפני הרבה שנים כבחורה צנועה וחסודה שמעוניינת בבחור רציני, יושב ולומד, אומנם לא חניוק אבל פתוח עם גבולות. עם השנים עברתי תהליך, שאני חושבת שקורא לכולם, שיותר נפתחים לעולם, מוכנים לבדוק אופציות נרחבות יותר וממילא כבר לא רואים אותו רק בשחור לבן אלא רואים את רובו שהוא בצבע אפור.
אני קוראת את הפורומים שכאן וקצת תוהה לעצמי, אנשים עונים כאן בכזו החלטיות על דברים וחותכים בכן ולא, אבל בעולם שלנו יש כל כך הרבה אנשים וכל אחד הוא עולם מלא של רצונות, שאיפות, נסיונות וכו׳. אומנם יש את האנשים שהולכים לקיצוניות ומתנזרים מכל וכל אבל הרי האנשים שכותבים כאן לא משתייכים לציבור הזה, עובדה שהם גולשים באינטרנט למרות...ואני כמעט בטוחה שזה לא האתר היחיד שבו הם מבלים...
אז מה נסגר איתכם? האם יש עוד אנשים ששותפים להרגשה שלי?
אשמח ביותר לשמוע דעות של ה״מבוגרים״ שביננו (לפחות מעל 25...) חשוב לי להדגיש שאני לא בחורה שנהייתה מודרנית / פתוחה מאד אלא בחורה טובה ואיכותית שמחפשת בחור רציני וישיבתי ובודקת כל הצעה שמציעים גם אם הבחור עובד/ לומד מקצוע וכו כי אני יודעת שאין חוקים..
תוקן על ידי תרי_זוזי ב- 19/10/2011 00:50:39
|
|
ירידה רוחנית??
אני לא רואה את זה כך.
מאז שסיימתי סמינר פתאום החיים קיבלו מימד אמיתי יותר, פתאום הקשר לקב"ה יותר אמיתי ומשמעותי. אני מרגישה הרבה יותר תלות. ואם בסמינר פיספסתי תפילות פה ושם- היום פשוט אי אפשר להתחיל יום בלי.
נדמה לי שבשנה הראשונה של החיים שלי לא בכיתי כל כך הרבה כמו בשנתיים שעברו. אף אחד לא יודע. רק ה'.
אמנם יש דברים שאני פחות- יש לי יותר זמן לאינטרנט וקניונים.
ויש לי חברות שדווקא החתונה הורידה אותן רוחנית.
וצריך להיות עם יד על הדופק, ולא לחצות גבולות, זה שאיננו קשורות למסגרת תורנית זה לא מתיר לרדת רוחנית, גם כשתתחתני לא יהיה לך.
גם לי ירדו הדרישות הרוחניות מהחתן- בגלל שאני יותר מכירה את עצמי, ויצאתי מהקיבעון של הסמינר. נגיד, אני יודעת שפת במלח ומים במסורה זה לא הדרגה שלי.
ועוד משהו- אני רק (רק??) בת 21, אז אולי הירידה מגיעה אח"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:37 |
|
| |
| בחורהנט כתב: | | אני די חדשה כאן בפורום וכשהתחלתי לקרוא את הפורומים שהועלו ע״י המשתמשים השונים וכן התגובות בשרשור, היתה לי הרגשה שאשמח לשתף אתכם בה ולשמוע את תגובותיכם.
אני סיימתי סמינר לפני הרבה שנים כבחורה צנועה וחסודה שמעוניינת בבחור רציני, יושב ולומד, אומנם לא חניוק אבל פתוח עם גבולות. עם השנים עברתי תהליך, שאני חושבת שקורא לכולם, שיותר נפתחים לעולם, מוכנים לבדוק אופציות נרחבות יותר וממילא כבר לא רואים אותו רק בשחור לבן אלא רואים את רובו שהוא בצבע אפור.
אני קוראת את הפורומים שכאן וקצת תוהה לעצמי, אנשים עונים כאן בכזו החלטיות על דברים וחותכים בכן ולא, אבל בעולם שלנו יש כל כך הרבה אנשים וכל אחד הוא עולם מלא של רצונות, שאיפות, נסיונות וכו׳. אומנם יש את האנשים שהולכים לקיצוניות ומתנזרים מכל וכל אבל הרי האנשים שכותבים כאן לא משתייכים לציבור הזה, עובדה שהם גולשים באינטרנט למרות...ואני כמעט בטוחה שזה לא האתר היחיד שבו הם מבלים...
אז מה נסגר איתכם? האם יש עוד אנשים ששותפים להרגשה שלי?
אשמח ביותר לשמוע דעות של ה״מבוגרים״ שביננו (לפחות מעל 25...) חשוב לי להדגיש שאני לא בחורה שנהייתה מודרנית / פתוחה מאד אלא בחורה טובה ואיכותית שמחפשת בחור רציני וישיבתי ובודקת כל הצעה שמציעים גם אם הבחור עובד/ לומד מקצוע וכו כי אני יודעת שאין חוקים..
תוקן על ידי תרי_זוזי ב- 19/10/2011 00:50:39
|
|
דעת תורה לא משתנית, ועל כל דבר יש תשובה חותכת של כן/לא.
ככה לימדונו רבותינו מצוקי עולם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:39 |
|
| |
| סינטזה כתב: | | נכון, היא ריגשית, תנתחי עוד קצת ותראי שהיא אנוכית, כי החלק שעוזר לנו הוא שיש עוד כמונו,
במילים אחרות אנחנו מוצאים נחמה בזה שלעוד בני אדם יש (אותה) צרה.
(יש גם כיון אחר, "שכל עוד ויש אחרים עם אותה בעיה/צרה זה נורמלי")
|
|
אז במקרה הזה אנוכיות אינה דבר שלילי.
כשלמדנו פסיכולוגיה בסמינר, אמרו לנו שכשרוצים להרגיע ילד שקרה לו משהו, או שעשה משהו- הכי טוב לאמר לו שזה נורמלי, ולספר לו שגם לי זה קרה כשהייתי ילד, וכו'.
זה הטבע שלנו. האדם יצור חברתי והוא שופט עצמו לפי החברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:44 |
|
| |
לא אמרתי שזה רע, במקרה הזה זה לא כ"כ רע,
למרות שהיתי מעדיף שרגיעה שלנו תהיה באפשרות שלאחרים כן טוב.
האדם הוא לא יצור חברתי,הוא חיה חברתית, ואת זה אנחנו צריכים לשנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:46 |
|
| |
| edenach כתב: | | סליחה שאני מתערבת ואני רק בת 20, אני פשוט חושבת על הנושא הזה כלכך הרבה פעמים..
איך זה שלאט לאט אני נפתחת יותר לעולם ומרשה לעצמי לעשות דברים שפעם הסתכלתי עליהם בידיעה ברורה שזה לא בשבילי..
מוזר. מציק. אני פורקת עול או שזאת סתם תקופה של חיפוש עצמי???....
הלוואי שאדע. |
|
את פורקת עול. וזה הגיל שאת פתאום מבינה שמה שאת באמת זה לא מה שחינכו אותך שאת אמורה להיות.
את מנסה ליישב את הדיסוננס הקונגטיבי הזה בתוכך וזה מבלבל.
זה תהליך טבעי שקורה לכולם וכולן
(נכון גם לגבי פותחת האשכול לא זוכר ת' ניק שלה)
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:49 |
|
| |
| סינטזה כתב: | | לא אמרתי שזה רע, במקרה הזה זה לא כ"כ רע,
למרות שהיתי מעדיף שרגיעה שלנו תהיה באפשרות שלאחרים כן טוב.
האדם הוא לא יצור חברתי,הוא חיה חברתית, ואת זה אנחנו צריכים לשנות. |
|
אתה יודע מה, לי מפריע כשמתנחמים בכך שיש יותר גרוע, אוקיי, נעבוד על זה.
אבל למה לא להתנחם בכך שאני לא היחידה שסובלת מאותם סימפטומים?
חידשתי לך משהו?
מה הנפקא מינא יצור/חיה?
ומה צריך לשנות?
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 14:49 |
|
| |
| בחורהנט כתב: | | אני די חדשה כאן בפורום וכשהתחלתי לקרוא את הפורומים שהועלו ע״י המשתמשים השונים וכן התגובות בשרשור, היתה לי הרגשה שאשמח לשתף אתכם בה ולשמוע את תגובותיכם.
אני סיימתי סמינר לפני הרבה שנים כבחורה צנועה וחסודה שמעוניינת בבחור רציני, יושב ולומד, אומנם לא חניוק אבל פתוח עם גבולות. עם השנים עברתי תהליך, שאני חושבת שקורא לכולם, שיותר נפתחים לעולם, מוכנים לבדוק אופציות נרחבות יותר וממילא כבר לא רואים אותו רק בשחור לבן אלא רואים את רובו שהוא בצבע אפור.
אני קוראת את הפורומים שכאן וקצת תוהה לעצמי, אנשים עונים כאן בכזו החלטיות על דברים וחותכים בכן ולא, אבל בעולם שלנו יש כל כך הרבה אנשים וכל אחד הוא עולם מלא של רצונות, שאיפות, נסיונות וכו׳. אומנם יש את האנשים שהולכים לקיצוניות ומתנזרים מכל וכל אבל הרי האנשים שכותבים כאן לא משתייכים לציבור הזה, עובדה שהם גולשים באינטרנט למרות...ואני כמעט בטוחה שזה לא האתר היחיד שבו הם מבלים...
אז מה נסגר איתכם? האם יש עוד אנשים ששותפים להרגשה שלי?
אשמח ביותר לשמוע דעות של ה״מבוגרים״ שביננו (לפחות מעל 25...) חשוב לי להדגיש שאני לא בחורה שנהייתה מודרנית / פתוחה מאד אלא בחורה טובה ואיכותית שמחפשת בחור רציני וישיבתי ובודקת כל הצעה שמציעים גם אם הבחור עובד/ לומד מקצוע וכו כי אני יודעת שאין חוקים..
|
|
יש להבדיל בין ירידה מבחינה דתית, לבין התפתחות חשיבה פחות מקובעת ויותר פתוחה.
ירידה רוחנית- באמת בעייתי. חשיבה פחות מקובעת- אולי תזמן לך חיים פחות פשוטים אבל היא לא בהכרח דבר שלילי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2011 15:08 |
|
| |
| האלכסנדרה כתב: | | | יש להבדיל בין ירידה מבחינה דתית, לבין התפתחות חשיבה פחות מקובעת ויותר פתוחה. |
|
תרתי משמע.
לפעמים מתרגמים בטעות חשיבה יותר פתוחה כירידה מבחינה דתית..
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2011 20:27 |
|
| |
אענה לך מנקודת מבטי.
יש לי אומנם אינטרנט בבית ואפילו לא מסונן כי אני לא גרה עדיין בביתי ולא כופה על אף אחד.
אז נכון שאני נמצאת כאן בפורום אבל אני יודעת שזה כאן וזהו ! לא שיחות אישיות ופרטיות עם אנשים מכאן.
אני יודעת מה המטרה שלי כאן בפרט ובאינטרנט בכלל ולכן אני גם מרשה לעצמי לדרוש בחור שהוא רק לומד למרות שאני כביכול באינטרנט...
לגבי כך שעם הגיל הדעות נהיות מתונות יותר? לא הייתי מגדירה כך אלא עם הגל הדעות נהיות ברורות יותר, לפעמים אני חושבת שזה לרעתי ולפעמים לטובתי.
אני אומנם עכשיו אחרי חיפוש של שנים יודעת בדיוק מה אני רוצה ואיפה אני רואה את הבית והבעל שלי אבל לפעמים מרגיש לי כאילו אני יותר מידי יודעת לכן אני הרבה פעמים נעזרת בדעה חיצונית (רב,רבנית) כדי לדעת אם זה נורמלי.
אני חושבת שזהו בנתיים...
בכולופן שיהיה המון הצלחה ואל תוותרי על המקום האמיתי ששם את רואה את הבית ואת הבעל בעתיד.
|
|
|
|
|
