אורך החיים של גישה ביקורתית

לא מזמן יצא לי להשתתף בקבוצת דיון של חכמים ונבונים, שלפי ידיעתי חלקם משתתפים אתנו בפרום וחלקם אינם כותבים פה. הדיון היה מעניין מאוד, המשתתפים גילו ידע נרחב במקורות, החל מהתנ"ך וכלה בימינו אנו, והעלו ביקורת על תופעות רבות. דובר על ביקורת המקרא, על צורת הפרשנות של חז"ל למקרא ועוד.
אחרי העונג שהיה לי מישיבה בסוד חכמים ונבונים, תהיתי האם זו תופעה ברת קיימא.
על משקל הקינה של זקני מפ"ם,קיווינו לגדל אפיקורסים, וגידלנו עמי ארצות, אשאל, האם ניתן לגדל אנשים ביקורתיים.
כדי שאנשים יגדלו להיות ביקורתיים ביחס למקורות, עליהם להשקיע שנים רבות בלימוד המקורות. השקעה כזו תיתכן כמעט אך ורק ע"י אמונה תמימה ופשוטה בדברי המקורות. מי שאין לו אמונה כזו, ייתכן ויעדיף ללמוד לימודים בתחומים אחרים, מכניסים יותר או עדכניים יותר. אחרי שנות לימוד מסיביות כאלו, הסיכוי שהלומד יפתח גישה ביקורתית כלפי המקורות היא נמוכה ביותר, כי הרי הוא הפנים אותם בנפשו, וסטטיסטית, רוב הלומדים אכן נשארים בשלב הקבלה התמימה של המקורות.
מאידך, אם המבקרים לא יחנכו את ילדיהם בצורה שהם התחנכו בה, הרי ייצא שהם גידלו דור של עמי ארצות.
הצד השווה שתופעת האנשים הביקורתיים אינה תופעה ברת קיימא.

לדעתי אפשר לחנך לחשיבה עצמאית. מי שחושב לבד ולא סומך על תשובותיהם של אחרים יבקר גם את המקורות. מצד שני צריך לחנך לאהבת המקורות למרות הבעייתיות שבהם. איך? לדעתי פשוט על ידי דוגמא אישית של אהבת המקורות בעצמך. יש בכך סיכון כמובן.

אורך החיים הוא כל עוד יש מקום אמיתי לבקורת שלהם.
מה שאומר שאם לומדים יותר לעומק כך שהדבר פחות מפריע למבקר או לחילופין "בעלי הדעה" בעיני המבקר משנים את דעתם גישתם כך שיש פחות מקום לביקורת, חייה של הביקורת אובדים מן העולם. (כמובן בדר"כ זה יקח כמה זמן כי לכח האינרציה יש את ההשפעה שלו , אבל זה העקרון הבסיסי להבנתי )