מרימי
"במקום שהמחשבה, שם הוא האדם" אימרה חסידית עתיקה שאין אמיתי ממנה
אם חוויות העבר משפיעות עלינו בהווה, זאת אומרת שהמחשבה (ובדרך כלל בתת הכרה) תפוסה ב"אז ושם", ובאותו מידה שהיא תפוסה ב"אז ושם" היא לא מסוגל להיות תפוסה ב"כאן ועכשיו", והתוצאה היא פיצול בין ה"כאן ועכשיו" ל"שם ואז".
כמובן שככל שהשפעת העבר יותר גדולה, באותו מדה גם הפיצול הוא יותר גדול
ונקודה נוספת
השפעת העבר היא לא משהו מבודד, היא מגיעה גם עם הסביבה שמשמרת אותה.
דוגמא לכך הם ניצולי שואה שנעקרו מביתם וממשפחתם בלי שום הכנה נפשית, והתוצאה שהמחשבה שלהם עדיין קשורה בקשר בל ינותק למשפחה שממנו הם נפרדו, ולבית שממנו הם נעקרו.
uככל שהם תפוסים בעבר שלהם, זה תמיד יהיה על חשבון ההווה, זאת אומרת על חשבון הסביבה העכשווית, האשה, הילדים וכו'. ועד כדי כך, שהרבה פעמים יהיה להם דחף להמעיט בערכו של ההווה בכדי לא לוותר על זכרון העבר. ועל אף שבמציאות הם נמצאים פה וגם מחוייבים למה שקורה עכשיו, אבל הנפש שלהם נמצאת במחוזות רחוקים מאד.
אפשר להאריך הרבה, אבל תמיד נגיע לגרעין הנ"ל
