כל מה שלא נכתב בכתבה על הרווקות המבוגרות החרדיות

מקור: כאן

 הסטאטוס של רווקות חרדיות כבר מזמן נע מגילאי 25 ומטה ל 35 ומטה.
* נושא המגורים שאינו אצל ההורים - טואטא באופן שמעורר כמעט הערצה. והוא בהחלט קיים במידה המצריכה התייחסות כזו או אחרת בכתבה המתיימרת להקיף את הנושא הזה.
* נושא הבילויים המשתנה או המתרחב - אצל הרבה זה בתחומים שלא היו חולמות בגיל צעיר יותר (קריאה, שמיעה, הליכה למקומות פחות 'חרדייים' ועוד), ואצל פחות בתחומים של 'יתר דת' סימנים לחיפוש דתי, ריבוי תפילות או ביקורים בכותל (ואצל רבנים ועושי נסים בלהטיהם) מראה יותר אדוק ובאופן כללי נזירות יתירה.
* נושא הלימודים האקדמים בכלל והלימודים (הייתי קוראת להם 'שרלטנים') הכלליים בפרט (מוח אחד, אנרגיות, גרפולוגיה ועוד בכל מיני מקומות עלומי שם) - סוג של צורך למלא את החלל בידע.
* כאבים שהן נושאות איתן, תמידיים, מחלחלים ובלתי ניתנים (לעיתים) לשיפור:
נושא המראה החיצוני (תודה לא-ל שיש צבעי שיער נגישים).
נושא מספר הבחורים שיצאה איתם (הנשואים בשלום ובבטח) ויתרה מזו, כאלה שרצתה אותם מאד, או שעדין אוהבת בסתר ליבה.
[והרבה הרבה יותר גרוע מכך,(ואל תתעלפו) אחד או שניים שהיא מאוהבת בו בסתר, רק שהוא נשוי/חילוני/מבוגר מאד/צעיר מאד.]
נושא המשפחה - אבל בהיבט הרבה הרבה יותר חד וכואב - כל האחים והאחיות הקטנים (הפיצים) שנישאו, הביאו ילדים לעולם. וכל האחים והאחיות הגדולים שנישאו מזה שנים והם כיום מחתנים את בניהם ובנותיהם, כל הבריתות של בני האחיינים.. ו..זה לא נגמר.
נושא הבדידות - שהוא ה נושא לכל בת כמעט בכל גיל שהוא:
אין עם מי לדבר, אין איפה להגיד את זה, את מי שיבין, ולא רוצים לצער יותר מדאי הורים (מבוגרים, דואגים וכואבים גם כן), את מי שזה מעניין אותו, ו.. תמשיכו לבד את הרשימה.
הדבר האחרון שעולה במוחי כעת הוא המשפט הגאוני, האלמותי, שאם אתם רוצים לנקום במישהי/ להרוג אותה / לגרום לה לצרוח / לטרוק בפניכם את הטלפון - תשאלו אותה: "תגידי, את בכלל רוצה להתחתן?!  אולי בעצם לא"...