מוות וחיים על פי המציאות או על פי ההלכה?

מבחינת הידע הקיים על מושג החיים והמוות, מוות מוחי (מוחלט) הוא מוות לכל דבר. על ידי הנשמה מלאכותית הלב יכול "למשוך" ימים ספורים.

הדת היא שמרנית מעצם טבעה (למה באמת? ואולי רק הדתיים שמרנים מעצם טבעם והם הרי יוצרים את הדת) ולכן היא אולי מעדיפה למשוך את קביעת המוות לקצה האחרון האפשרי.

אין ולא יכול להיות שום ידע קיים על מושג חיים ומות. שהם בהגדרה נורמה ולא מציאות. המציאות הוא האם הוא נושם, האם הוא אוכל, וכו' וכו'. השאלה מה נקרא חיים לא נגזרת מכך בשום אופן. 

מטפחת,

אז למה הרבנים אמורים להתעסק עם זה?
מה רע בהרגש הכללי.
בהנחה שאין מדובר במי שרציחה קיל גבייהו.

יהי,
אין בתורה שום התייחסות לשאלה.