מוות וחיים על פי המציאות או על פי ההלכה?

לאור מקרה החזרה לחיים שהתרחש לאחרונה, אני מנסה לחדד את כוונתי, שבמבט לאחור, נראה לי שלא הבהרתיה כראוי.

ההלכה יכולה להגדיר את "רמת המוות" הנדרשת מבחינתה. נניח אם היה סולם לחיים ומוות, ההלכה יכולה לדרוש דרגה מסוימת בסולם, הדרושה מבחינתה לקבוע מוות.

 אין להלכה כלים להגיד, האם מצב קליני כזה או אחר, נחשב כמי שהגיע לרמה הנדרשת.

אא"כ היא תגדיר מוות רק במקרה של מוות מוחלט של כל סוגי המערכות.

עד כמה שאני מבין לא זו היא הדרישה ההלכתית.

הכי מוזר זה ההסתמכות על קביעות בפוסקים ובחז"ל, שנשענו על הידע בזמנם ואינם נובעים מקביעה הלכתית של "רמת המוות" הנדרשת.

נכון שבזמנם לא היה את הידע המדעי וגם לא את האפשרות להחייאה מלאכותית.

אבל למה ברור לך שלא ניתן להוציא מחז"ל והפוסקים , שדיברו לפי הידע שלהם , את ההלכה התיאורטית העומדת מאחוריה המניחה מהו "רמת המוות הנדרשת"?

[ייתכן שפשוט יש פחות מדי מקורות, ומזכרוני כשבדקתי את הנושא זה המציאות. אבל זה המקרה בעוד הלכות רבות ובכל זאת בד"כ מנסים להוציא מהגמרא או הפוסקים ההתייחסות התיאורטית.]

כפי שכתבת, מהמקורות קשה להוציא התייחסות עקרונית לקביעת מוות ויש בעיקר התייחסות עובדתית.

אכן, בכל המקרים (אין הרבה) שאין אפשרות להוציא מההלכה את ההתייחסות העקרונית, יש להצטער על הניסיון לעשות זאת בכוח.

לעתים, גם כשיש התייחסות עקרונית, לא בטוח שאם היה לנגד עיני חז"ל את המציאות שלנו, הם היו בהכרח נשארים עם אותם הגדרות ולכן זה קצת בעייתי לעסוק בניסיון להתאים כל דבר להלכה שנכתבה במשך אלפי שנים.

דוגמה לדבר הם שאלות הפריה חוץ גופית, אם פונדקאית, תרומת זרע וכיו"ב.

נכון כי ניתן לחפש בהלכה את הגדרים העקרוניים של אבהות וכו', אך כלל לא בטוח כי חז"ל לא היו משנים את הגדרתם/דעתם לנוכח הממצאים. לעתים נותן ההגדרה פשוט לא חשב כי ייתכן שיהיו לה השלכות כה מרחיקות לכת. השאלות שעמדו בפניו אפשרו לו להגדיר את מה שהיה יותר קרוב בעיניו. אולי אם זה היה יוצר ממזרות, לדוגמה, הוא היה שוקל שוב.

אנו חוזרים לבעיית סמכות השלשלת.

הבנתי.

הלינק לא עובד...