לדעתי צריך לשאול בראשונה מהי כוונת חז'ל בעמדתם. כוונתם נראת ברורה בעיני: שלא יקפד אדם את חייו של אחר.
התפתחותה של הרפואה יש עמה ברכה גדולה וגם קללה, היא יכולה להביא מזור לחולה, לתקן ולשפר את מצבו ולהאריך את חייו. אבל היא גם עשויה לארר את חייו ביסורים ארוכים. אבל זה נושא לדיון אחר.
נתונה לנו עובדה כי הידע הרפואי של בני האדם הקודמים לנו, עד אמצע המאה ה 19 לערך, אינו עומד בשום יחס לידע של ימינו. וכאן נוצרת התנגשות חריפה בין שני עולמות, אשר כעת אינם יכולים להתחבר.
העולם האחד הוא עולם הידע והמעשה המדעי, במקרה שלנו, הביולוגיה והרפואה.
העולם האחר הוא עולם ההלכה האמור לקבוע את הידע והמעשה כקביעה של חוק.
הדעת נותנת כי מחוקקי ההלכה צריכים להשען על בעלי הידע המדעי ולהתאימו לדרישות המוסר כדי לבסס הלכה.
המכשלות הן במה שאין היום גוף המוסמך לקבוע הלכות חדשות. רבים מאד טוענים כי הידע שהיה בידי חז'ל הוא ידע מלא ומושלם, ולא יתכן כי יש טעות בדבריהם. טענה זו נשמעת הרבה גם אצל כותבים כאן, כמובן שטענה זו היא נלעגת ביותר, אבל היא גורמת לעמדה שמרנית קפואה. והמכשלה האחרונה היא עצם סמכות השלטון והחקיקה. אם הידע המדעי העיוני והמעשי אינו בידיהם, ואינו יכול להיות בידיהם, ואם החשיבה המוסרית גם היא מצויה היום בידי אנשים לומדים וחושבים, מה יהיה על מעמדם ושלטונם של רועי העדה?
בינתיים אי אפשר עוד להתגבר על עוצמתה של המציאות, שאינה יכולה להמתין לאלו המשרכים דרכם מאחור, או תקועים במקומם. והפער הולך וגדל, סופו שיביא לפיצוץ.
העניין הרפואי הוא נושא קריטי, חריף מאד, הרי מדובר בענינים של חיים ומוות. אבל הפערים קיימים גם במישורים אחרים. מעמד האישה, הצורך הדחוף בהשכלה, -השכלה כללית ולא רק ידע מקצועי, מקומה של המדינה, מקומו של האדם כאזרח [דבר שההלכה אינה תופסת בכלל], ועוד ועוד.
עודד
 |
|
|
