| נשלח ב-24/10/2011 18:02 |
|
| |
סיפור רומנטי...
בס"ד בירכתי כפר קטן ונידח, אי שם באירופה שלפני המלחמה, צועד לו אדם עצוב ובודד שאת דרכו איבד, מעיל פרווה ארוך עוטף את גופו וכובע שחור מגן על ראשו. שעת לילה מאוחרת, שבילי הכפר ריקים מאדם, אורות הבתים כבו, שלג צח את האדמה החומה מכסה, פה ושם שריקת רוח בודדת את הדממה הנוגה שוברת. קור עז את פרוות המעיל חודר ואת איבריו העייפים כמעט משתק, הוא מנסה להתכרבל עמוק בתוכו, לקבל מעט חום בקור האיום. מאי שם עולה גאיית פרה שהקור והרעב גזלו את מנוחתה. מבית לבית עובר, תר אחר החום הנכסף, אולי ימצא תנומה לגופו הגווע, מנוחה לנפשו המתייסרת, אך הכול אפל ושקט ולדפיקותיו אין עונה, חרמש הירח מלמעלה, מבליח, מסתכל, אולי מנסה לחייך, כאילו רוצה לנחם, עד שבא ענן קטן ואותו מכסה. אט, אט את גופו הייאוש שובר, ואת תקוותו הוא מאבד. על אבן קטנה בסוף שביל ליד עצים ערומים מעלים, מתיישב, מחכה לסוף, למות הגואל, המוח מתעמם ממתין ללב שעדיין, עדיין מתאמץ. לפתע, כמתוך חלום, קול דק וענוג מלטף את אוזנו, חודר עמוק בתוכו, מנגן על מייתרי ליבו. הוא קם בשארית כוחותיו, ואל הקול כאילו נשאב בלי להניע איבר, נעצר הוא ליד בית נמוך, מכוסה רעפים אדומים, עצי פרי סביב, סביב גדלים, ואת חלונותיו כמעט מכסים, מבחין הוא באור צהוב בוקע מחלון החזית, אור חמים בחושך המקפיא. מתרומם הוא בשקט, בשקט לעברו ואל עיניו מתגלה, סלון קטן, מכוסה ברצפט עץ ישנה ויפה, קירות בז' עטופות בתמונות נופים מרהיבים, על שולחן צר מכוסה מפת קטיפה ורד אדום באגרטל ירוק. ובפינה ממש מתחתיו עריסה מעץ אורן מגולף שעל קימורה חרוט: "תינוק שלי אני מחכה לך". ליד אח בוערת שטיח עבה פרוס ועליו יושב איש צעיר, תווי פניו אציליים ועדינים, מגלים חכמה ורגש, מבט פניו נוגה, מופנה אל אישה קטנה ושברירית ששתי דמעות זולגות על פניה היפות ואש האח המרצדת בעינה משווה למבטה משהו מלאכי. ספר שמואל מונח על רגליה היחפות ומתוכו בקול חרישי קוראת, "ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים... ותתפלל על ה' ובכה תבכה... היא מדברת על ליבה רק שפתי נעות וקולה לא ישמע..." היא בוכה והוא מנחם, היא דומעת והוא מנגב את דמעותיה, היא בוהה בו והוא בה, היא שותקת והוא לוחש לה, "ותהר חנה ותלד בן..." הוא מתנער מן החלון, מפנה את פניו לאחור, לא הוא לא יכול לדפוק, את האהבה הזאת לעצור, על אבן קרה נופל ואת נשמתו הטהורה נופך. איזה אפיזודה רומנטית תהרוג אותך?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2011 18:29 |
|
| |
חחח כתיבה יפה.
אז אתה אומר שלא כדאי להיות רומנטיים, כי זה גובל בסכנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2011 20:21 |
|
| |
סכנת נפשות כאן..חח וואלה..אפ'עם לא חשבתי על זה. :)
_________________
המקום בו אתה חושב- שם אתה נמצא!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2011 22:42 |
|
| |
| שיר852 כתב: |  | חחח כתיבה יפה.
אז אתה אומר שלא כדאי להיות רומנטיים, כי זה גובל בסכנה? |
|
תודה תודה. לא, לא חליליה אבל אם כבר מתים אז עדיף מאהבה...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 00:32 |
|
| |
אחי אתה יודע מה אומרים? "היום כבר לא מתים מאהבה"... רק אצל שייקספיר מתו מאהבה, היום זה כבר יצא מהאופנה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 01:33 |
|
| |
| אחי23 כתב: |  | בס"ד בירכתי כפר קטן ונידח, אי שם באירופה שלפני המלחמה, צועד לו אדם עצוב ובודד שאת דרכו איבד, מעיל פרווה ארוך עוטף את גופו וכובע שחור מגן על ראשו. שעת לילה מאוחרת, שבילי הכפר ריקים מאדם, אורות הבתים כבו, שלג צח את האדמה החומה מכסה, פה ושם שריקת רוח בודדת את הדממה הנוגה שוברת. קור עז את פרוות המעיל חודר ואת איבריו העייפים כמעט משתק, הוא מנסה להתכרבל עמוק בתוכו, לקבל מעט חום בקור האיום. מאי שם עולה גאיית פרה שהקור והרעב גזלו את מנוחתה. מבית לבית עובר, תר אחר החום הנכסף, אולי ימצא תנומה לגופו הגווע, מנוחה לנפשו המתייסרת, אך הכול אפל ושקט ולדפיקותיו אין עונה, חרמש הירח מלמעלה, מבליח, מסתכל, אולי מנסה לחייך, כאילו רוצה לנחם, עד שבא ענן קטן ואותו מכסה. אט, אט את גופו הייאוש שובר, ואת תקוותו הוא מאבד. על אבן קטנה בסוף שביל ליד עצים ערומים מעלים, מתיישב, מחכה לסוף, למות הגואל, המוח מתעמם ממתין ללב שעדיין, עדיין מתאמץ. לפתע, כמתוך חלום, קול דק וענוג מלטף את אוזנו, חודר עמוק בתוכו, מנגן על מייתרי ליבו. הוא קם בשארית כוחותיו, ואל הקול כאילו נשאב בלי להניע איבר, נעצר הוא ליד בית נמוך, מכוסה רעפים אדומים, עצי פרי סביב, סביב גדלים, ואת חלונותיו כמעט מכסים, מבחין הוא באור צהוב בוקע מחלון החזית, אור חמים בחושך המקפיא. מתרומם הוא בשקט, בשקט לעברו ואל עיניו מתגלה, סלון קטן, מכוסה ברצפט עץ ישנה ויפה, קירות בז' עטופות בתמונות נופים מרהיבים, על שולחן צר מכוסה מפת קטיפה ורד אדום באגרטל ירוק. ובפינה ממש מתחתיו עריסה מעץ אורן מגולף שעל קימורה חרוט: "תינוק שלי אני מחכה לך". ליד אח בוערת שטיח עבה פרוס ועליו יושב איש צעיר, תווי פניו אציליים ועדינים, מגלים חכמה ורגש, מבט פניו נוגה, מופנה אל אישה קטנה ושברירית ששתי דמעות זולגות על פניה היפות ואש האח המרצדת בעינה משווה למבטה משהו מלאכי. ספר שמואל מונח על רגליה היחפות ומתוכו בקול חרישי קוראת, "ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים... ותתפלל על ה' ובכה תבכה... היא מדברת על ליבה רק שפתי נעות וקולה לא ישמע..." היא בוכה והוא מנחם, היא דומעת והוא מנגב את דמעותיה, היא בוהה בו והוא בה, היא שותקת והוא לוחש לה, "ותהר חנה ותלד בן..." הוא מתנער מן החלון, מפנה את פניו לאחור, לא הוא לא יכול לדפוק, את האהבה הזאת לעצור, על אבן קרה נופל ואת נשמתו הטהורה נופך. איזה אפיזודה רומנטית תהרוג אותך? |
|
כתיבה מדהימה ואגב, הוא לא מת מאהבה, הוא מת מביישנות..:)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 09:20 |
|
| |
*נופח
[202 קוראים וכולם תוקעים מבט על הרומנטיקה הנוזלת ולא שמים לב לשגיאות כתיב? אהבה שמקלקלת..]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 09:44 |
|
| |
| פווווווווו כתב: |  | *נופח
[202 קוראים וכולם תוקעים מבט על הרומנטיקה הנוזלת ולא שמים לב לשגיאות כתיב? אהבה שמקלקלת..] |
|
202 קוראים שלא מראים כמה הם חכמים על חשבון השני. ואגב יש עוד שגיאה רצפת ולא רצפט.
_________________
לאהוב זהו הטוב שבטוב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 13:00 |
|
| |
כתיבה טרחנית ומאריכה. אבל יש לך פוטנציאל אמ תנסה להשתפר.
ולא הבנתי איך לעזא׳ זה קשור לשידוכים
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 13:06 |
|
| |
מה לא ברור? מלמדים אותך שבעז"ה לכשתגיע למצב ההוא, פוזות רומנטיות תשמור למקום שא"א לראות מהחלון, אחרת זה גובל בפיקוח נפש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 16:35 |
|
| |
| שיר852 כתב: |  | מה לא ברור? מלמדים אותך שבעז"ה לכשתגיע למצב ההוא, פוזות רומנטיות תשמור למקום שא"א לראות מהחלון, אחרת זה גובל בפיקוח נפש. |
|
_________________
המקום בו אתה חושב- שם אתה נמצא!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 18:13 |
|
| |
| אחי23 כתב: |  | | חרמש הירח מלמעלה, מבליח, מסתכל, אולי מנסה לחייך, |
|
אוהב את דייויד... אה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 18:15 |
|
| |
פרה גועה. לא גואה. כמו״כ הרצפה היא רצפת עץ ולא ריצפט עץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 20:04 |
|
| |
| ענני_ממעש כתב: |  | | חרמש הירח מלמעלה, מבליח, מסתכל, אולי מנסה לחייך,
אוהב את דייויד... אה? |
|
סחטיין...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 20:10 |
|
| |
| ענני_ממעש כתב: |  | | פרה גועה. לא גואה. כמו״כ הרצפה היא רצפת עץ ולא ריצפט עץ. |
|
חיפשתי בנרות מגיהים להגיגיי בתשלום ואף לא אחד הסכים, אני רק מפרסם משהו וקופצים עלי בחינם...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2011 20:24 |
|
| |
| אחי23 כתב: |  | פרה גועה. לא גואה. כמו״כ הרצפה היא רצפת עץ ולא ריצפט עץ. חיפשתי בנרות מגיהים להגיגיי בתשלום ואף לא אחד הסכים, אני רק מפרסם משהו וקופצים עלי בחינם... |
|
ככה זה...אנשים אוהבים לתקן..לא תמיד זה בא מתוך רצון לעזור...
אבל, מה זה חשוב...העיקר שה"הגיג" הזה היה ממש סבבה!!
_________________
המקום בו אתה חושב- שם אתה נמצא!
|
|
|
|
|