"תורה עם דרך ארץ" איך עושים את זה?

לומד,
לפני מפגש, אולי כדאי שיכתבו כאן הצעות.

יש כמה שאלות שאפשר להתחיל איתן.
1. זמנים. בכמה ימים בשבוע מדובר, כמה שעות ואלו שעות.
2. סגנון הלימוד. שיעור/חברותות/שילוב של שתי האופציות הללו/משהו אחר?
3. תכני הלימוד. גמרא (עיון/בקיאות/מועד/נשים-נזיקין/אליבא דהלכתא)/הלכה/מחשבת ישראל/מקרא/אחר?
4. מקורות מימון. אם לא תהיה מלגה (ראה 5) והלימוד יהיה מבוסס על חברי הקבוצה עצמה ללא מגידי שיעורים/מרצים חיצוניים, כמעט אין בזה סיפור של מימון. בשביל כיבוד קל מספיק שכל אחד שם בקופה כמה שקלים. במידה וכן יהיה צורך במימון, מי יממן - הלומדים/תרומות/אחר? (זה אולי החלק הכי קשה, אבל עם רצון חזק ועבודה משותפת אני מאמין שזה אפשרי)
5. מלגה. כן/לא/חלקי

יש בעיה נוספת, שאם לא נדבר עליה היא תציק לנו בהמשך מאד.
קבוצה כזו צריכה להיות מורכבת מאנשים שיש להם שני דברים: רצון ויכולת.
במגזר החרדי, העובדה היא שאחוזים נכבדים מהצעירים שתורתם אינה אומנותם, הם בעלי קשיים קוגנטיביים ברמה כזו או אחרת. יתכן מצב שיבוא אדם וירצה להצטרף לקבוצה, ויהיה לו באמת רצון טוב, אבל תהיה לו בעיה עם הלימוד.
צריך לחשוב איך לפתור בעיה כזו, כי אם יעזור ה' ונצא לדרך, נתקל בה ונצטרך לספק מענה (או לפחות למצוא פיתרון איך מתנהלים במצבים רגישים).

א. יש נטייה לרוב האנשים שמכבדים עצמם, להעדיף לעשות דבר בחינם, מאשר לקבל ע"ז סכום שאינו שווה להם או שווה את המאמץ.
[וכן איתא ביתד נאמן htt7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%99-%D7%91%D7%AA7].
ב. אעפ"כ טוב ליתן בשביל ההרגשה הטובה כיבוד קל, ועוד וכד'.
ג. הריני פותח את המגבית, ומתחייב בזאת שאם הדבר יקום ויהיה, ויהיה צורך בכסף, אני נותן, בלא נדר או נזירות שמשון, 800 ש"ח בשביל ההתחלה, זאת בתנאי כפול, שאחרי יבואו עוד ויוכיחו רצינות.

חזק ואמץ

אם מישהו בא עם תכנית מוכנה, הוא צריך לספר לשומעים על מה הוא מדבר. כאן, אין כל תכנית, אבל יש דיבורים על ניסיון ליצור משהו. לא נראה לי שכדאי להחליט מראש כך או אחרת.

סייף
עשית לי חשק להעתיק כאן דבר מה שכתבתי פעם.
דן אריאלי, חוקר חברה מפורסם, ומחבר הספר 'לא רציונלי ולא במקרה', כתב שרוח ההתנדבות האנושית נעלמת כשמדובר בתמורה. 
לשם הדוגמא, הוא העמיד סטודנטים שביקשו עזרה בסחיבת חפץ כבד, ושיעורי ההתנדבות היו כך וכך. אך כשהוצעה תמורה קטנה, שיעורי ההתנדבות פחתו בהרבה.
מדוע? בלי להכנס לכל המונחים הגבוהים, דן אריאלי מסביר שאנשים נוטים לעשות מעשה טוב ללא תמורה, אך כשמוצעת להם תמורה, המעשה הטוב הופך להיות סחר פשוט. מבקשים מאדם לתת יד לסחיבת ספה כבדה, ובתמורה הוא יקבל עשרה שקלים. אין ספק שזה לא לפי כבודם של אנשים רבים. וגם ייתכן מאוד שבעשר הדקות אותן הוא יקדיש לסחיבת הספה, הוא יכול להרוויח במשרד מעט יותר מעשרה שקלים.
במישור המסחרי אם כן, זו תמורה שאינה מספקת. אם כי בהתנדבות מלאה, אנשים יושיטו יד. מן הרגע שיש תמורה, יש למדוד את המעשה במשקפיים אחרים. במשקפיים ההם, המסחריים, זו תמורה נמוכה מדי למאמץ.
מהי התמורה שמקבלים כשלא מקבלים תמורה כספית?
אפשר שזוהי ההרגשה הטובה, אני אדם טוב, עשיתי מעשה טוב. אולי הטפיחה על האגו. או סתם רצון פשוט וכנה להיטיב עם האחר, הזקוק לעזרה. רוב האנשים יסכימו לעשות מעשה טוב בקלות, אנשים מטבעם חפצים להיות טובים.

נזכרתי במחקר הזה כששמעתי שאלה מעניינת, ותשובתה בצידה, של הרב זילברמן זכרונו לברכה. הוא שאל, איך במשנה במסכת אבות אומרת, 'אנטיגנוס איש סוכו אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס'. ובמילים פשוטות, אל תעשו מצוות בשביל לקבל שכר!
השאלה של הרב זילברמן פשוטה מאוד, כיצד ייתכן שדרישה זו, שלא לשמש את הרב בשביל שכר, אלא לשם שמים, היא דרישה בסיסית? הינו יכולים להבין אם היתה זו מדרגה גבוהה הנדרשת מהאנשים שכבר עשו דבר או שנים בימי חייהם. אבל לבוא כך, לכל אדם, ולדרוש ממנו לעשות מצוות שלא לשם שכר, אלא לשם אהבת הבורא או האידיאל, איך אפשר?
תשובתו היא, שיש דבר הנקרא 'אהבת השלימות'. אדם מטבעו חפץ להיות אדם טוב, שלם, תורם לחברה, ועושה מעשים נכונים. אפשר כמובן להתרומם עוד יותר מכך, אבל הדרישה שהמשנה מציבה, בשם אנטיגנוס איש סוכו, היא לא לעשות דברים בשביל תמורה. אלא כדי לעשות את המעשה הנכון! כלומר, להתכוונן מתחילה על המישור הזה, בו עושים מעשים כדי להיות טובים יותר, ואולי אפילו משום אהבת הבורא שציוונו לעשות כך, אבל לא להתכוונן למישור המסחרי, הכדאיניקי, נעשה כך כדי לקבל תמורה!
אני חושב שהמחקר של דן אריאלי מעמיד באור בהיר יותר את תשובתו של הרב. במישור ההוא, המסחרי, יש כללים משלו. מהי תמורה נאותה, ששווה להשקיע מאמץ X בשבילה, ומהי תמורה שאינה מספיקה. במישור ההתנדבותי, הפילנטרופי, יש כללים אחרים. אנשים מוכנים להתאמץ הרבה יותר בלא תמורה, כדי להיות אנשים טובים יותר, אנשים תורמים. המשנה מבקשת מאיתנו להיות שייכים למישור ההוא.

תוקן על ידי לומדמכלאדם ב- 31/10/2011 22:01:10

מישהו סיפר לי היום שהוא היה בישיבת ר' חיים ברלין בארה"ב, שם בסדר שלישי נעשה פתאום היכל ביהמ"ד צפוץ ודחוס בעקבות הצטרפות של הרבה בעלי-בתים צעירים לתלמידי הישיבה.
האם יש סיכוי שאי פעם נזכה לראות גם אצלנו תופעה כזו?

בעל בעמיו

לולי הפרשנות שלי לדברי הרב זילברמן, התשובה שלו מתקבלת על הדעת? או שיש לך תשובה אחרת לשאלה? אני רק הצעתי. וכפי שכתבתי, זו נקודת התחלה, לנסות לעשות דברים בשביל המטרה ולא בשביל התמורה, אין ספק שיש הרבה מכשולים בדרך, השאלה היא על איזו דרך פוסעים.

לומדמכלאדם הציע להפיץ סקר שיציג  לנו תמונת מצב באשר לדרישה לבית מדרש לאנשים עובדים.

כיון שיוזמת הסקר היא בזכות אשכול דיון זה - איני רואה צורך להכביר במילים על מהותו.

כולם מוזמנים להיכנס ולהביע את דעתם: למילוי הסקר