|
|
| נשלח ב-22/12/2011 11:34 |
 |
| |
שיבולת
גם הדוגמא שלך דוגמא טובה - אם כי למען ההגינות עלי לציין שהתרשמתי שאני נמצא ימינה ממך (לפחות פוליטית).
אולי במקרה שלי הבעיה היא חריפה יותר. במקרה שלך נניח שלי יש זכות למדינה משלי ולערבי זכות לחיות כאזרח. ייתכן וניתן למצוא פשרה שאולי לא תספק במילואה את שני הצדדים, אבל איכשהו תענה לצורכי שניהם.
במקרה שלי, האידיאולוגיה של כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, מתנגשת חזיתית עם הערך ההומני של חיה ותן לחיות,. משל למה הדבר דומה, אם הערבי לא יסתפק בזכות האזרח, אלא יטען שאין לתת שעל מאדמת הוואקף לכופרים, במקרה זה מגיעים למצב של חוסר יכולת להתפשר. לפני מספר שנים, יהודי ת"ח חשוב, הוציא ספר בשם 'צנעת אדם'. העליתי בפניו את שאלת הטלסקרין, ונראה לי שגם לו לא היתה הגדרה חדה.
ולגבי ההומאז' הספרותי, אני רואה שאתה מצוי בחומר יותר ממני.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 22/12/2011 11:35:49
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 11:51 |
|
| |
הרב מיכי
האם אוטונמיה היא ערך תורני? כמדומני שהיה פעם דיון דומה בנושא עבירה לשמה, האם ניתן לעבור עבירה לשמה רק עבור ערך תורני הוא גם עבור ערך כללי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 12:15 |
|
| |
(off topic: why is it so clear to you (Baal Be'amav in this thread and Yitachen somewhere) that society should prevent people commiting suicide? it seems to me natural right of a person about his/her own life.)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 12:26 |
|
| |
הנוכחי
כי אני בחברה מסוימת שלא רואה התאבדות בעין יפה. גם החברה הכללית יותר מנסה למנוע התאבדויות.
למה?
אפשר להתחיל דיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 14:12 |
|
| |
בעל, מהדוגמא שהבאתי דומני שתוכל לראות שהאוטונומיה היא אכן ערך תורני. יש לי מקורות נוספים לכך.
כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הוא רק לבי"ד, ולכן כאן השאלה מעט שונה (האם החברה היא סובלנית, ולא האם אני כפרט סובלן). גם החוק כופה את האזרח לנהוג באופנים מסויימים.
יתר על כן, הכפייה עד שיאמר רוצה אני היא במקום בו נוצר נזק משמעותי, וכבר כתבתי שיש רדיוס שמגביל את הסובלנות. אבל בהלכה יש כפייה במובנים הרבה יותר רחבים (כפייה על המצוות). הכפייה עד שיאמר רוצה אני היא חידוש שיש כפייה גם היכא שבעינן רצון שלו. זה לא נוגע אלינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 14:14 |
|
| |
כשם שבחברה שבה עבודת האלו-הים היא העיקר חילול השם (במובנו המצומצם - ביזוי, ע"ז וכדומה) הוא העבירה שאין למעלה הימנה כך בחברה שבה עבודת האדם (הומניזם בשמה המקובל) היא הערך המרכזי חילול האדם הוא העבירה האולטימטיבית, אין לך חילול גדול יותר מביטול היותו - כמו שכתב הרמב"ם: "הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם," כמובן ש"החיים" שלהן לא תזכה הנשמה מתפרשים אחרת על ידי הרמב"ם וההומניסטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 14:17 |
|
| |
תיתכן פרשנות להומניזם כמקדש את האוטונומיה של האדם ואת רצונו ואז התאבדות לא תחשב כמעשה אנטי מוסרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 14:26 |
|
| |
מיכי
הדוגמא שהבאת היא לכיוון מסוים, השאלה אם אפשר להסיק ממנה לכיוונים אחרים.
גם אם תרצת את 'כופין אותו', כיצד תתרץ את לאפרושי מאיסורא שלכאורה אינו דווקא בבית דין?
הפכיה עד שיאמר רוצה אני מעוררת בעיות אחרות ואכ"מ.
מטפחת
אנלוגיה נאה!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 18:59 |
|
| |
אוטונומיה זה לא שם לועזי למה שנקרא ערך 'הבחירה החופשית' (שבשבילו מסתיר אלוהים את עצמו, באפולוגטיקה הקלאסית)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 23:49 |
|
| |
למה מי שעובד לאדם (הומניסט) צריך לכבד את האוטונומה שלו כשהיא פוגעת בו (באחד ממין האדם)?
האם נתיר רצח או חבלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2011 00:08 |
|
| |
את העובדים לאדם אני לא מכיר. יכול להיות שאתה עושה טעות קטגורית בהכלילך פילוסופיה מסוימת כמקרה פרטי של דת?
משער שהומניסטים מתנגדים לפגיעה באנשים אחרים מאותם טעמי זכויות הפרט העומדים ביסוד ההומניזם.
לעומת זאת פגיעת האדם בעצמו היא חלק מזכויותיו על גופו וחייו.
אחרת אולי גם נאסור עליו לצרוך אלכוהול / סיגריות / סמים / מזונות עתירי כולסטרול?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2011 11:19 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: |  | כשם שבחברה שבה עבודת האלו-הים היא העיקר חילול השם (במובנו המצומצם - ביזוי, ע"ז וכדומה) הוא העבירה שאין למעלה הימנה כך בחברה שבה עבודת האדם (הומניזם בשמה המקובל) היא הערך המרכזי חילול האדם הוא העבירה האולטימטיבית, אין לך חילול גדול יותר מביטול היותו - כמו שכתב הרמב"ם: "הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם," כמובן ש"החיים" שלהן לא תזכה הנשמה מתפרשים אחרת על ידי הרמב"ם וההומניסטים. |
|
האם הגדרה של הומניזם היא עבודת האדם?
האם כל מי שדוגל בערכי מוסר כגון: העיקרון של "חיה ותן לחיות" (שמהותו היא וויתור ופשרה) עובד את האדם?
האם דאגה לבריאות ולאוכל היא עבודת האדם ?
הרי עבודת ה' היא מלשון עבדות-האדם העובד את ה' הוא עבד לו.
ואילו ערכי ההומניזם הם ההפך הגמור-ערכי החופש.
מסיבה זאת התאבדות אינה נוגדת הומניזם אם היא נעשית מתוך רצון חפשי של האדם .
גם המתת חסד שנעשית מתוך רצון חפשי של החולה אינה נוגדת הומניזם.
תוקן על ידי צענערענע ב- 23/12/2011 11:21:33
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 11:25 |
|
| |
ההומניזם מניח ערך מיוחד לאדם ולחיי אדם וטוען שיש לו סט של זכויות יחודיות, יתירה מכך אלו הדוגלים בהומניזם טוענים שצריך לפעול גם אקטיבית להבטחת אותן זכויות.
אולי זה לא "עבודת האדם" בכל מקרה זה דומה ליחס הדתי המסורתי לאלו-הים אלא שבמקום אלו-הים יש את ה"הומו ספיינס".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 11:30 |
|
| |
| מטפחתספרים כתב: | | ההומניזם מניח ערך מיוחד לאדם ולחיי אדם וטוען שיש לו סט של זכויות יחודיות, יתירה מכך אלו הדוגלים בהומניזם טוענים שצריך לפעול גם אקטיבית להבטחת אותן זכויות.
אולי זה לא "עבודת האדם" בכל מקרה זה דומה ליחס הדתי המסורתי לאלו-הים אלא שבמקום אלו-הים יש את ה"הומו ספיינס". |
|
לא הבנתי.
לאלוקים יש סט של זכויות מיוחדות?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 11:56 |
|
| |
בקצרה, דתות כדוגמת היהדות, האסלם והנצרות מעמידות במרכז את אלו-הים כדבר החשוב ביותר ומוקד העיסוק שלהן, ההומניזם מעמיד במרכז את האדם כדבר החשוב ביותר וכמוקד התענינותו.
|
|
|
|
|
